הון שלטון:

קידום חקיקה והליכים שמטרתם לצמצם את הקשרים ההדוקים מדי בין בעלי ההון הגדול לממשל (שרים, ח"כים, פקידים ורגולטורים בכירים)

  1. הרחבת חובת הצינון לשאר הבכירים במגזר הציבורי: בעקבות הצעת החוק שלנו להרחבת חובת הצינון למפקח על הבנקים, לפיה לא יוכל לעבוד עבור גורם פרטי עליו פיקח למשך שלוש שנים לאחר סיום התפקיד, ברצוננו לקדם הרחבה של חובת הצינון לשאר הרגולטורים הבכירים: המפקחת על הביטוח, ראש רשות ניירות ערך, הממונה על ההגבלים העסקיים, ראש מנהל תכנון ובנייה, ראש מנהל מקרקעי ישראל, ראש אגף תקציבים, החשב הכללי, היועץ המשפטי לממשלה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואחרים.
  2. ניגודי עניינים של ח"כים – כיום כללי האתיקה החלים על חברי הכנסת הם מצומצמים ביותר, מכח תקנון הכנסת והחלטות אקראיות של ועדת האתיקה, ללא הגדרות ברורות לגבי ניגודי עניינים, הימנעות מהצבעה, כללי התנהגות נאותים ועוד. ברצוננו לנסח הצעה המגדירה טוב יותר את הענין, שתסייע להגדיל את השקיפות החלה על הח"כים ותסייע להם להימנע מניגודי עניינים בעתיד.
  3. קידום הסדרה בחקיקה של הליך המינויים במדינת ישראל: הליך המינוי של רגולטורים בכירים בישראל לא מוסדר כיום כלל. לגבי חלק מהרגולטורים – כמו היועץ המשפטי לממשלה או הממונה על ההגבלים העסקיים – ישנה הוראת חוק קצרה המסמיכה את הממשלה לאשר את המינוי; לגבי בכירים אחרים, כמו ראשי זרועות הביטחון ורגולטורים כלכליים, אין אפילו הוראה כזו. ועדת הבדיקה למינויי בכירים (ועדת טירקל) פועלת מכוחה של החלטת ממשלה בלבד, והחלטותיה לא מחייבות. ברצוננו לנסח ולקדם חקיקה שתקבע הליך מסודר ושקוף למינוי בכירים לשירות הציבורי.
  4. חיזוק עצמאות הממונה על ההגבלים העסקיים: מעמדו של הממונה על ההגבלים העסקיים במערכת הכלכלית, המשפטית והפוליטית בישראל מצוי בימים אלה על פרשת דרכים. מצד אחד, סמכויותיו ומשקלן גדלו בשנים האחרונות באופן משמעותי. מנגד, מעמד הממונה נתון בימים אלה תחת מתקפה פוליטית קשה המערערת על עצמאות רשות ההגבלים העסקיים. זאת, על רקע כוונת הממשלה להקים מנגנון "עוקף רגולציה", שיפקיע סמכויות מידי רשויות מקצועיות – ובעיקר על רקע פרשת מתווה הפשרה מול מונופול הגז. בהמשך לסעיף הקודם אנו מעוניינים לפעול באופן פרטני לעיגון חקיקתי שיחזק את עצמאות הממונה על ההגבלים העסקיים בין היתר באמצעות קביעת הליך מינוי מסודר, הגדרת הליך הדחה, הרחבת עצמאות שיקול הדעת וחיזוק כללי של עצמאותו אל מול הממשלה.

 

שירות לאזרח:

קידום יוזמות צרכניות וכאלה העוסקות בתחום השירות לאזרח הקטן כדי לתקן עוולות קטנות ומטרידות שהצפתם בפנינו.

  1. פיקוח על מחירי חניה ליד מבני ציבור: קביעת מחירי גג בחקיקה עבור חניונים המשרתים מבני ציבור שהולכים אליהם מכורח ולא להנאה או פנאי: בתי חולים, בתי משפט, מס הכנסה, משרדי ממשלה וכו'.
  2. שיפור לחוק הספאם: כל גורם השולח פרסומת מסחרית כאמור בחוק הספאם (בין אם סמס, מייל, דואר או בכל דרך אחרת) יחויב לרשום את שם החברה או פרט מחייב יייחודי על מנת שניתן יהיה לדעת מי השולח. זאת כדי למנוע את הדרך הנפוצה היום לעקוף את החוק הקיים ולרוקן אותו מתוכן, בה נשלחות הודעות אנונימיות כדי שהמוטרד לא יודע את מי לתבוע.
  3. הסדרת ניתוק קשר עם נותן שירות: קידום תיקון לחוק הגנת הצרכן שיחייב חברות נותנות שירות לאפשר ניתוק מהשירות באותו אופן בו הן מאפשרות להצטרף (בניגוד למצב כיום בו מספיקה שיחת טלפון עם נציג כדי להתחבר אבל צריך לדבר עם 3 נציגים ולשלוח פקס כדי להתנתק).
  4. רווחי הריביות בבנקים: כיום מרבית הבנקים כמעט שאינם נותנים ריבית על יתרת זכות. על יתרת חובה, לעומת זאת, גובים ריבית שנעה בין 7.5-10%. יש לקבוע יחס מקסימלי בין ריבית החובה על משיכת יתר לריבית הזכות שנותנים הבנקים על יתרת זכות בעו"ש. כדי לסבר את האוזן, הרווח הנקי של הבנקים מהעמלות השונות עומד על 15 מיליארד ש"ח לשנה.
  5. ביטוח: ברצוננו להניע תהליך עבודת מטה ממשלתית, דרך הכנסת או משרד המשפטים, שתכליתו לסייע לאזרח בהתמודדות עם חברות הביטוח – על-ידי הקמת רשות שתוכל לפעול כנגד חברות במקום האזרח, תיקון לסדר הדין בתביעות של אזרחים נגד חברות הביטוח או באמצעים אחרים.

 

מיסוי הוגן:

קידום מהלכי חקיקה שיאזנו מעט את מפת המיסוי בישראל. כיום מרבית הכנסות המדינה הן ממיסוי עקיף שהוא רגרסיבי (כמו מע"מ, שלוקח מכולם באופן שווה ובכך פוגע יותר בחלשים) ולא ממס הכנסה פרוגרסיבי (שלוקח באופן יחסי לפי הכנסת האזרח). התאגידים הגדולים בישראל משלמים שיעורי מס נמוכים מאד, היקף ההון השחור מגיע ל21% מהתמ"ג והנטל העיקרי נופל בסוף על מעמד הביניים השכיר ועל המעמד הנמוך. על פי "דה מרקר", חברות קטנות ובינוניות המדווחות על הכנסה שנתית של כ-150 אלף שקל משלמות כ-16% מס. החברות הגדולות ביותר, שרווחיהן בממוצע כ-440 מיליון שקל בשנה, משלמות מס בגובה כ-8%, מחצית משיעור המס שמשלמות החברות הקטנות והבינוניות. המשמעות היא, שאפילו חצי מליון העובדים העניים בישראל (המהווים 15% מכלל העובדים) משלמים מס בשיעור העולה על שיעור המס של התאגידים הגדולים, שלא לדבר על העובדים ממעמד הביניים.

  1. מיסוי תאגידים גדולים: חברות ענק כמו גוגל ופייסבוק רושמות רווחים לא מעטים, ולמרות זאת הן מתעקשות דרך שלל פלפולים משפטיים שהן לא חייבות לשלם מס בישראל כלל. ברחבי העולם המערבי הועלו שלל רעיונות כיצד להתמודד עם תופעה זו. בכוונתנו לאמץ קו זה שהולך וגובר ברחבי העולם ולפעול לקידום הליכים שיובילו לחיוב המיסוי של החברות הללו בישראל.
  2. חובת פרסום דו"ח מינהל הכנסות המדינה: דו"ח מנהל הכנסות המדינה הוא מסמך המפרט את כל הכנסותיה של המדינה ממסים – ובין היתר, את היקף הטבות המס שניתנו לחברות הגדולות, בעשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. כיום אין אף חובה בחוק לפרסם את הדו"ח; משרד האוצר עושה זאת לפי נוחותו, אחת לשנתיים-שלוש. אנו מאמינים שמדובר במידע חשוב לציבור, ובזכותו של הציבור לדעת כמה כסף מעניק האוצר לחברות הגדולות מדי שנה. בכוונתנו לקדם חקיקה שתחייב פרסום מלא של הנתונים מדי שנה.
  3.  דיווח תאגידי: במסגרת חובת הדיווח הקבועה בתקנות ניירות ערך מחויבים תאגידים רב-לאומיים להגיש מדי שנה דו"חות כספיים מאוחדים הכוללים את כל החברות בקבוצה, בלי לפרט את הפעילות העסקית המבוצעת על ידי התאגיד בכל מדינה. כתוצאה, מן הדו"חות המאוחדים שמפרסם התאגיד לא ניתן לגלות את היקף העסקאות הפנימיות שמבצע התאגיד מכיוון שאין פירוט של הפעילות הפיננסית המתבצעת על ידי התאגיד בכל מדינה בה הוא פועל. פרסום הדו"חות יחשוף נתונים אקוטיים, יחשוף שחיתויות, יסייע בצמצום השימוש בתכנוני מס אגרסיביים והגדלת היקף המסים הנגבים, יגדיל את היכולת ליצור רגולציה טובה ויעילה יותר, להגביר את האחריות התאגידית ואת הביקורת הציבורית הראויה ועוד כהנה וכהנה הטבות. מאידך הוא אינו כרוך בעלויות נוספות משמעותיות, שכן המידע הנדרש כבר מצוי בידי התאגיד בעת עריכת הדו"חות הכספיים והוא נגיש לעורכי הדו"חות הללו באופן מיידי.
  4. ביטול פטור על מיסוי נאמנות לתושבי חוץ:
    בעקבות מחטף של עו"ד פיני רובין בוועדת הקליטה ב-2008, הוכנסה פירצה לחוק מס הכנסה המאפשרת למיליונרים ולמיליארדרים להימנע מתשלום מס בישראל אם יוצר קרן הנאמנות הזרה ימות בעשר השנים שלאחר עלייתו או חזרתו לארץ. כך למשל היה במקרה של סמי עופר (שעו"ד רובין היה פרקליטו) שהיה צריך לשלם כמיליארד ש"ח מס ובעקבות התיקון הנ"ל שילם מאה אלף ש"ח בלבד. אנו מעוניינים לפעול לביטול הפטור הנ"ל שאינו תורם לישראל דבר ורק פוגם בעקרונות הצדק החלוקתי והופך את ישראל למקלט מס עבור עשירי העולם.
  5. קידום הצעה להחלת מס ירושה מדורג מעל סכום של 10 מיליון ש"ח: ב-21 מתוך 33 מדינות ה-OECD קיים כיום מס ירושה כלשהו. למשל בבריטניה ישנו מס של 40% על ירושות מעל 275,000 ליש”ט (כ1.5 מיליון ש”ח). בעבר בישראל הוטל מס ירושה, אך הוא בוטל בשנת 1981. באוצר שוקלים להחזיר ולהטיל את המס בשיעור של 10%–20% על ירושות של יותר מ–10 מיליון שקל, מה שאמור להשפיע על המאיון העליון, כלומר פחות מאחוז אחד מאזרחי המדינה. נפעל לסייע בקידום הצעה שכזו שכן מדובר במס הוגן המחלק בצורה הוגנת יותר את העושר בחברה והוא אחד הכלים האפקטיביים לצמצום פערים.

שיפור זכויות עובדים:

  1. הגברת הפיקוח על אגף האכיפה במשרד הכלכלה: אחד התפקידים החיוניים ביותר של משרד הכלכלה הוא אכיפת חוקי העבודה במשק. בכל אותם מקרים בהם תביעה ישירה של העובד לא תביא לאכיפה רצויה, כאשר מעשיו של המעביד חורגים לתחום הפלילי, במקרים של עובדים מוחלשים כמו עובדים זרים או בני נוער, בעבירות חוזרות ונשנות וכו' – משרד הכלכלה יכול להתערב ולאכוף את החוק בעצמו, בין אם ע"י העמדה לדין פלילי או באמצעות קנסות. הבעיה היא שלפי דיווחים חוזרים מהשטח, אגף האכיפה סובל מתת-תקצוב ומתת-תפקוד. ההצעה היא לפעול לפיקוח פרלמנטרי מוגבר על האגף, דרישת דין וחשבון באמצעות ועדות הכנסת וע"י מרכז המחקר המידע, שאילתות לשר הכלכלה, לובי לתקציבי אכיפה ולתקני כח אדם מוגברים לקראת מעבר התקציב, ובמידת הצורך – ניסוח וקידום חקיקה מתאימה לחיזוק האגף ולהסדרת פעילותו.
  2. חיוב מעסיק לערוך גמר חשבון מסודר בסיום העסקת עובד: המטרה היא לחייב בחוק את המעביד לפרט לעובד את מלוא זכויותיו עם גמר ההעסקה: מתן דו"ח מסכם כתוב כל הזכויות הפנסיוניות, פיצויים, ימי מחלה, הבראה וכיו"ב שצבר/ה העובד/ת אצל אותו מעסיק, מיד עם גמר העסקת העובד/ת.
  3. ביטול ההתיישנות במקרה שלא נמסרה הודעה על תנאי עבודה או שההודעה על תנאי עבודה לא עונה לדרישות החוק: כיום חלה התיישנות בת 7 שנים על זכותו של עובד לתבוע זכויותיו מהמעביד, גם אם זה הפר את החוק ולא שילם לו את הכספים המגיעים לו. נקדם תיקון לחוק המבטל את ההתיישנות הזו ומאפשר לעובד לתבוע את זכויותיו (דמי הבראה, ימי חופשה, הפרשות לפנסיה) אם המעביד לא שילם את כל הזכויות המגיעות לעובד כחוק.

פנסיה:

קידום חקיקה והליכים לשיפור מצבו של האזרח הקטן שאינו בקיא בזכויותיו ואפשרויותיו בנושא המסובך הזה כדי שברירת המחדל לא תהיה תמיד לרעתו ולטובת קרנות הפנסיה הגדולות והחזקות.

  1. ביטול חובת ההתיישנות על אי הפרשות לפנסיה: כיום חלה חובת התיישנות על אי הפרשות לפנסיה לאחר 7 שנים. המשמעות היא שעובדים שמגיעים לגיל הפנסיה ומגלים בדיעבד כי מעסיקים קודמים לא הפרישו להם לפנסיה כחוק, מנועים מלתבוע את הכספים המגיעים להם כדין. נקדם חקיקה לפיה תבוטל ההתיישנות ועובדים יוכלו לתבוע מעבידים לשעבר על פנסיה שמגיעה להם בכל שלב.
  2. תמיכה בהקמת קרן ברירת המחדל לפנסיה: משרד האוצר מקדם הוצאת מכרז שהחברה שתזכה בו תהיה חברת ברירת המחדל של העובדים שאין להם פנסיה. כיום העובדים החלשים ביותר הם אלה שמשלמים לרוב את דמי הניהול הגבוהים ביותר בקרנות הפנסיה, והמטרה היא לשנות מצב זה. נפעל כדי לסייע בקידום יוזמה זו.
  3. העלאת גיל הפרישה לנשים: משרד האוצר הקים ועדה העוסקת כעת בנושא זה. בעוד הטענות לגבי הצורך בהעלאת גיל הפרישה לאור הזדקנות האוכלוסיה בהחלט נושאות משקל, חשוב לזכור שנשים לפני פרישה כאוכלוסיה סובלות גם ככה מאבטלה ומעוני בשיעור גבוה ביחס לאוכלוסיה הכללית; העלאה חד-צדדית של גיל הפרישה תדון אותן לעוד שנות מחסור ומצוקה. המטרה היא לעבוד מול הועדה כדי לוודא כי אם מבטלים את חובת הפרישה יהיה זה רק עם דאגה לרשת ביטחון עבור הנשים (כמו למשל ביטול חובת הפרישה, והחלפתה במתן אפשרות למי שרוצה להמשיך לעבוד – כך נשים במקצועות מכניסים תוכלנה להמשיך ולעבוד, בעוד אחרות עדיין תהיינה זכאיות לפנסיה ולקצבת הזקנה).
  4. משיכת כספי פנסיה ללא חובת אישור מהמעביד: כיום מרבית קרנות הפנסיה מבקשות אישור מהמעביד כדי למשוך את כספי פנסיה. כך צריך להביא בדיעבד אישורים מכל המעבידים הקודמים. מיותר לציין שבמקרים רבים מעבר לסרבול זה פשוט בלתי אפשרי (חברות שנסגרו, מעבידים פרטיים שנפטרו וכו'). כספי הפנסיה שייכים לעובד. נפעל לעגן בחקיקה שכל זכויות המעביד בפנסיית העובד מסתיימות תוך שנה מסיום יחסי עובד מעביד.