עמדת קואליציית הארגונים החברתיים
בפני בנק ישראל לעניין העמלה הצולבת
רקע
בהודעתו מיום 2018.01.16 מבקש בנק ישראל את עמדת הציבור בעניין גובה העמלה הצולבת, בהמשך למתווה
שהוצג באותה הודעה ובמסמכים נלווים. אנו מתכבדים להגיש להלן את עמדתנו לעניין זה.
ככל שיהיה שימוע בעל-פה, אנחנו מבקשים להציג בו את עמדתנו.
מבוא
להלן נפרט את עמדתנו הגורסת כי ההפחתה המוצעת על ידי בנק ישראל בעמלה הצולבת היא נמוכה מדי,
ומתארכת על פני פרק זמן לא סביר ללא כל הצדקה.
העמלה הצולבת אינה אלא מס מחזור מונופוליסטי באישור המדינה. על כן, יש לצמצם אותה ככל הניתן, כך
שתייצג ערך אמיתי לציבור בתנאי תחרות, ולא תהיה גשם נדבות שהוא פרס לחוסר יעילות.
עמדתנו תוצג על ידי הבאת מספר עניינים מקדמיים, עריכת חישובים, ובדיקת הסבירות של המסקנות אליהן
הגיע בנק ישראל לאור חישובים אלה. הנתונים המספריים שבהם השתמש בנק ישראל נלקחו מנתוני חברות
האשראי והבנקים, כפי שבנק ישראל עצמו מודה בהודעת הנגידה, ולא מאומדנים אובייקטיביים או תחרותיים
– דבר המעמיד בסימן שאלה את אדני המתווה כולו. לאור סירובו של בנק ישראל למסור כל מידע על אופן
החישוב ו/או על ההעמסות המספריות לכשעצמן, נשתמש בנתונים פומביים על מנת להמחיש את חוסר
הסבירות הקיצוני של מתווה העמלה הצולבת המוצע.
לטענת בנק ישראל הורדת העמלה הצולבת תגרום לחברות כרטיסי האשראי להעלות מחירי שירותים אחרים.
מקומם לשמוע מפי בנק ישראל טענה אשר נשמעת כניסיון הפחדה הבוקע מגרונם של הבנקים המסחריים.
לפי הגיון זה, אסור כלל לגעת בחברות כרטיסי האשראי ובבנקים – שמא כל מה שנוריד מהם, הם יגבו בדרך
אחרת. ועל כן – מה הטעם בפיקוח? בנק ישראל מתעלם שלא בצדק מההבדלים שבין עמלות שהציבור מכיר
ויכול להתמקח עליהן )ריביות, דמי כרטיס( לבין עמלה צולבת שהיא מנדטורית ומובנית.
אנו מדגישים כי אך ורק האינטרס הציבורי עומד לנגד עינינו. לשיטתנו, בנק ישראל אינו רשאי ואינו מוסמך
לדאוג לרווחת הבנקים המסחריים – אלא לפעול בפרמטרים התחרותיים ביותר, בהתאם למקובל בכל עשרות
מדינות האיחוד האירופי.
זאת יכולה להיות שעתו היפה של בנק ישראל, אם יוכיח את מחויבותו לציבור הרחב דרך קידום רפורמת
הבנקאות אשר אושרה בכנסת ישראל, ואשר מתווה העמלה הצולבת הוא אחד ממרכיביה.
תמצית המלצותינו לשינוי מתווה הורדת העמלה הצולבת
אנו סבורים שהמתווה שגיבש בנק ישראל ראוי לתיקון בנקודות הבאות:
1 .כרטיסי חיוב נדחה:
א. גובה העמלה הצולבת
ב. משך הזמן של תהליך ההפחתה של העמלה הצולבת
2 .כרטיסי חיוב מיידי:
א. גובה העמלה הצולבת
ב. מספר ימי האשראי שבין מעמד החיוב לבין קבלת הכסף על ידי בית העסק
3 .כללי:
א. אי מתן הנחות לבתי עסק הסולקים בטכנולוגיית EMV
ב. אי-קיום קטגוריות עם עמלה מופחתת לעסקאות בהן מקבל התשלום הוא בעל מעמד המפחית
מאד את הסיכון לחדלות פירעון, בדגש על המדינה, על תאגידי תשתית, וכדומה.
לשיטתנו, המתווה המומלץ הוא:
1 .כרטיס חיוב נדחה:
א. ירידה של העמלה הצולבת מהערך הנוכחי של %7.0 לערך של %3.0( באופן זהה לקביעה בכל
השוק האירופי(
ב. בפרק זמן של שנתיים לכל היותר
2 .כרטיס חיוב מיידי:
א. עמלה צולבת של %1.0 לכל היותר
ב. 0 עד 1 ימי אשראי בין מעמד החיוב לבין קבלת הכסף על ידי בית העסק
3 .כללי:
א. מתן הנחה ניכרת ומשמעותית לסולקים בטכנולוגיית EMV ,שתבטא את החזר ההשקעה
האופייני למעבר לטכנולוגיה זאת עבור עסק קטן, על פני שנה
ב. קיום קטיגוריה לעסקאות בהן מקבל התשלום הוא בעל מעמד המפחית מאד את הסיכון
לחדלות פירעון.
חוסר סימטריה במידע
בבואנו לבחון את סבירות החלטת הנגידה בעניין העמלה הצולבת, אנו מעוניינים להסתמך על נתונים – וזאת
בהמשך לשיטת המתודולוגיה ולגישת העלות המתוארת במסמך הודעת הנגידה מיום 2018.01.16 ,הנלווה
להודעה לעיתונות.
דא עקא, ניסיונותינו החוזרים ונשנים לקבל את הפרמטרים המספריים לפיהם חושבה העמלה הצולבת עלו
בתוהו )שיחה בעל-פה עם גב' אילנית מדמוני מבנק ישראל מיום 2018.01.16 .)
על כן, בהינתן חוסר הנכונות של בנק ישראל לשתף את הציבור במידע הגנרי ששימש ביסוד המתווה המוצע על
ידו, כמו גם סירובו להראות מה הניבו חישוביו ותוצאות חישוביו על יסוד מידע זה – גורמים לחוסר סימטריה
בוטה במידע, המקשה מאד על התייחסות הציבור, כולל גורמים בעלי ידע והבנה בו, כארגון צדק פיננסי. נדמה,
1 כי עידן חופש המידע
אינו בעל ערך בעיני בנק ישראל, וניתן רק לתמוה על כך שמוסד הנהנה על פי חוק מעצמאות
ראו, לדוגמא, את פירסום אסרטגיית צה"ל על ידי הרמטכ"ל קישור 1
עמוד 3 מתוך 13
ומניף ברמה את ערך המקצוענות בראש סדר העדיפויות, אינו משתף במידע הנוגע לפחות לתוצאות חישוביו
ובמידע הגנרי שאין בו כל פגיעה בסוד מסחרי כלשהו של הבנקים ושל חברות כרטיסי האשראי.
הטיעונים שיובאו על ידינו להלן מגודרים במגבלה זאת. עם זאת, אנו שומרים לעצמנו את הזכות העכשווית
והעתידית לעתור לכל סעד בעניין השגת המידע כאמור, ואין בהגשת עמדתנו זאת השלמה עם חסימת גישה
למידע הרלבנטי ואף לדרך החישוב על ידי בנק ישראל, כאמור.
הגדרות
הודעת הנגידה, ההודעה – הודעה על גובה העמלה הצולבת שתכנס לתוקף החל מיום 2019/1/1 – שפורסמה על
ידי בנק ישראל בתאריך 2018.01.16 מטעם נגידת בנק ישראל.
מתודולוגיית העלות – השיטה שעל פיה מחושבת העמלה הצולבת, כפי שהתוותה בפס"ד ה"ע 01/4630 ,בנק
לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, מיום 2006.08.31.
עלויות מזכות: העלויות הבאות בחשבון בגובה העמלה הצולבת לפי מתודולוגיית העלות; עלויות אלו )המונה(
מחולקות במחזור העיסקאות )המכנה( לשם חישוב גובה העמלה הצולבת – זאת לפי סעיף 55 לפי פס"ד
המתודולוגיה דלעיל.
ההסדר הקיים – פס"ד בהליך ה"כ 06/601 וה"כ 06/610 וההסכם שאותו הוא מאשר, אשר על פיו נוהגת העמלה
הצולבת מיום אישור פסק הדין )2012.03.07 )ועד לתאריך 2018.12.31.
הנחות עבודה
1 .מתודולוגיה: אנו פועלים במסגרת מתודולגיית העלות הנזכרת לעיל, עם ההנחה המצויות בהודעת הנגידה
)עמ' 6 להודעה(, לפיה השירותים המזכים הם הבטחת תשלום ואישור עסקאות בלבד, והרכיב של מימון
ימי אשראי חופשי הוא אפס בתנאי השוק וההתחשבנות הנוכחיים;
2 .עמלת הייחוס: הממוצע המשוקלל של העמלה הצולבת על פני התקופה המופיעה בהודעת הנגידה )6 שנים(
הינה %592.0 הקרובה ל-%6.0 ,אנו נשתמש בערך זה של %6.0 כערך הייחוס במסמך זה;
3 .מחזור הייחוס: על פני הנתונים העדכניים, ועל מנת לפשט את החישובים, נניח שמחזור העיסקאות
הנסלקות בשנה הוא 300 מיליארד ₪;
4 .הבטחת תשלום: אנו מניחים כי בכרטיסי חיוב מיידי, אשר מחוברים לחשבון הבנק של המשלם, ואשר בהם
כל עסקה נבדקת ומקבלת אישור בזמן אמיתי כנגד מסגרות האשראי של המשלם, עלות הבטחת התשלום
אינה כוללת עלויות שלאחר ביצוע העיסקה )וראו נספח ב'(.
דיון ומסקנות נגזרות
1 .לעניין גובה העמלה הצולבת בכרטיסי חיוב נדחה:
א. קיימת הטיית נתונים שעליהם מבוסס חישוב גובה העמלה הצולבת:
i .בנק ישראל מודה )הודעת הנגידה, עמוד 8 ,)שהנתונים שהוזנו לתוך מתודולוגיית העלות
נלקחו מתוך מאזני חברות כרטיסי האשראי, ולא על פי חישובים ו/או אומדנים בלתי
עמוד 4 מתוך 13
תלויים – ומן הסתם, הסתמכות על נתונים מטעם בעלי העניין מטה את האומדן כלפי
מעלה
ii .בנוסף, בנק ישראל עצמו מודה בפה מלא מזה זמן רב, שהבנקים המסחריים בישראל אינם
2 יעילים בעליל
, ועל כן יש להניח כי החשבון של העמלה הצולבת הנגזר מדוחות החברות
המפוקחות מוטה כפליים כלפי מעלה לרעת הציבור – גם בגלל קיום האינטרס וגם בגלל
חוסר היעילות
ב. קיימות התפתחויות בזמן המביאות לירידת העמלה הצולבת:
i .הערכת המומחה לגובה העמלה הצולבת בשנת 2011( לפני 7 שנים, כאשר לא היה כל EMV
בנמצא ושאר טכנולוגיות אבטחה(, שהוגשה לצורך גיבוש ההסדר הקיים, עמדה על
%638.0 ;ההפחתה המוצעת כיום בהודעת הנגידה הינה זעירה ביחס לחישוב זה, בהתחשב
בתקופת הזמן שעברה ושתעבור עד להפחתה הסופית בהתאם להודעת הנגידה. זאת לעומת
המהפכה הדיגיטלית האדירה העוברת על העולם, בה ישנה ירידה ממשית בעלויות של
אישור העיסקאות ושל הבטחת התשלומים )ראו נספח ג'(
ii .לא למותר לציין, שבנוסף לירידת העלויות המזכות )המונה שבחישוב העמלה הצולבת(,
3 ישנה עלייה תלולה במחזור העיסקאות )המכנה( בקצב של כ-%6 לשנה!
עליה זאת צריכה
שתתבטא בירידה משמעותית של העמלה הצולבת
ג. ניתוח העלויות המזכות:
i .ניתן לחלק את העלויות המזכות של העמלה הצולבת לשני חלקים )ראו נספח ב'(:
1 .החלק המשותף לכרטיסי החיוב הנדחה והמיידי – העומד על %3.0( העמלה
הצולבת בכרטיס חיוב מיידי לפי מתווה בנק ישראל( – חלק זה משולם בגין פעולות
הנעשות לצורך הבטחת התשלום מראש )טרם העיסקה, כגון מניעת זיופים
ותרמיות( ופעולות הנעשות לצורך הבטחת התשלום בזמן העיסקה )קבלת אישור
לעיסקה(
2 .החלק הייחודי לכרטיסי החיוב הנדחה – העומד על %3.0( ההפרש שבין העמלה
הצולבת של כרטיס חיוב מיידי לבין זאת של כרטיס חיוב נדחה לפי מתווה בנק
ישראל( – חלק זה משולם עבור פעולות להבטחת התשלום לאחר העסקה, וכוללות
הוצאות גביה והפסדי אשראי
ii .לגבי החלק המשותף – ראו סעיף 3 להלן, המוכיח כי העמלה הצולבת המוצעת בגינו
מופרזת
iii .לגבי החלק הייחודי לכרטיסי החיוב הנדחה, הרי נומינלית מדובר בסכום של 900 מש"ח
iv .ההוצאות על הפסדי אשראי במגזר ההנפקה בישראל הן 137 מש"ח לשנת 42016 ,שהם
%046.0 מהיקף מחזור העיסקאות – חלק זעיר שבזעירים
ראו לדוגמא – צבי לביא, ynet ,מיום 2017.05.29 קישור 2
3 בנק ישראל, מערכת הבנקאות בישראל סקירה שנתית ל- 2015 ,עמ' 29 לוח 1( 2016.06.13)
4 בנק ישראל, מידע שנתי על מערכת הבנקאות, לוח י-13 לשנת 2016
עמוד 5 מתוך 13
v .השאר הוא סכום עצום של כ-763 מש"ח, שהוא פי כ-6 מהפסדי האשראי עצמם, ושקול
לעלות שכר שנתית ממוצעת של קרוב ל-5000 עובדים בישראל; סכום זה מוקדש לכאורה
לגבייה ולתקורות – לטעמנו, מדובר במספר מופרז הנובע מחוסר יעילות משווע ו/או
בהערכת יתר של הפעילות האמורה.
2 .לעניין פרק הזמן של מתווה ההפחתה:
א. שש שנים הינם תקופה ארוכה ביותר )שלא לומר נצח( במושגים ישראליים; בייחוד כאשר ברור כי
קיימת הצדקה חשבונאית להפחתת העמלה הצולבת לערך נמוך מהקיים היום כבר כיום, וזו גם
הנחת המוצא של הודעת הנגידה – אין סיבה למשוך זאת על פרק זמן כה ארוך
ב. ניכר, ממתווה ההפחתה האיטי, שבנק ישראל שם לנגד עיניו את רווחי הבנקים ואת רווחי חברות
כרטיסי האשראי ולא את טובת הציבור; הדבר ברור, משום שאנו עומדים בפני מכירת חברות
כרטיסי האשראי, ומובן כי הפחתה ניכרת יותר של העמלה הצולבת מן המוצע בהודעת הנגידה
היתה מיטיבה עם ציבור בעלי העסקים ועם הצרכנים, ולא פוגעת באיש למעט הרווח של הבנקים
ממכירת חברות כרטיסי האשראי
ג. ברור גם, כי ככל שהעמלה גבוהה יותר – המחיר שיגבו הבנקים הגדולים עברו חברות כרטיסי
האשראי יהיה גבוה יותר – ובמובן זה הודעת הנגידה על עמלה גבוהה מן הנהוג בכל השוק האירופי
מנפחת את שווי חברות כרטיסי האשראי באופן מלאכותי, ועלולה לגרום למכירה ביתר, ולרצון של
הקונה "לחלוב" את הציבור ביתר שאת, או לחילופין, עלולה ליצור חסם למכירת חברות כרטיסי
האשראי עקב מחיר לא ראוי
ד. אמנם, שיקולי יציבות והקטנת זעזועים )בשונה מן הדאגה לרווחי הבנקים הגדולים( הם חשובים,
ויש להם מקום, אולם לאחר שנים ארוכות של חוסר יעילות מצד המערכת הבנקאית, אין לתת פרס
למי שלא השכילו להתאים עצמם למציאות על חשבון הציבור, וגבו ביתר תקופה ארוכה כסף רב
מהציבור; נדגיש כי על פי הודעת הנגידה השיעור הראוי לעמלה הצולבת הוא %5.0 ,ועל כן לא ברור
מהו השיקול ושל מי האינטרס בהותרת שיעור גבוה בהרבה משך תקופה ארוכה לעתיד
ה. נחזור שוב ושוב על האמת: אין עילה לדחות את מועד הורדת העמלה הצולבת, שכן בסופו של דבר
חוסר יעילות היא גם חוסר יציבות, וככל שהמערכת תתייעל מהר יותר – כך ייטב; הדחיה אינה
משרתת אלא הזמנה לדחייה נוספת
ו. על כן, אנו סבורים שפרק זמן של 3-1 שנים הוא סביר יותר לעניין זה של זמן ההפחתה של העמלה
הצולבת לערך המטרה.
3 .לעניין גובה העמלה הצולבת בכרטיסי חיוב מיידי:
א. כפי שנאמר לעיל, ובהמשך למתודולוגיית העלות, הרי העלויות המזכות עבור כרטיסי חיוב
הן עלויות אישור העיסקה ואבטחת התשלום מראש, שהן במהותן עלויות טכנולוגיות
ב. הסכום השנתי לעלויות מזכות אלו, המשותפות לכרטיסי החיוב המיידי והנדחה הן כ-900
מש"ח לשנה
עמוד 6 מתוך 13
ג. שוב, קשה להאמין שדרוש סכום השקול לעלות שכר שנתית ממוצעת של כ-6000 עובדות
ועובדים בישראל לביצוע המשימות הנ"ל, בעידן בו קיימות מערכות סליקת תשלומים על
גבי טלפונים חכמים בעלות אפס או קרוב לכך
ד. הורדת העמלה הצולבת בכרטיסי חיוב מיידי גוזרת הורדה שווה גם בכרטיסי החיוב
הנדחה, מהטעמים שנמנו לעיל.
4 .לעניין מספר ימי האשראי שבין מעמד החיוב לבין קבלת הכסף על ידי בית העסק:
א. על פי הוראת ניהול בנקאי תקין 470 ,סעיף 17 ,ישנו פער של עד 3 ימי אשראי בין קבלת התשלום
מהלקוח המשלם, ועד העברת הכסף לבית העסק
ב. בהנחת מחזור הייחוס, מדובר על סכום ממוצע של כ-3 מיליארד ₪ של כספי הלקוחות המשלמים,
המוחזקים דרך קבע על ידי חברות כרטיסי האשראי )כמנפיקים וכסולקים( בטרם ישולמו לבתי
העסק
ג. סכום זה ניתן, מן הסתם, כאשראי בדרכים כאלו ואחרות )הלוואות, קרדיט, אשראי מתגלגל, וכו'(
ללקוחות חברות כרטיסי החיוב תמורת ריבית, אשר על פי הפרסומים גובהה האופייני הוא %10
או יותר
ד. כפועל יוצא, עומדת לחברות כרטיסי החיוב הכנסה עודפת של 300 מש"ח לשנה ממרווח ימי
האשראי הנ"ל
ה. מן הראוי שמרווח ימים זה ירד לאפס או למינימום הטכנולוגי האפשרי, ולחילופין, שהכנסה זאת
תגולם בירידת העמלה הצולבת
ו. לא מן הנמנע, שאם ייערך חישוב נפרד עבור שוק כרטיסי החיוב המיידי, תורה התוצאה, בהתחשב
באמור לעיל, על עמלה צולבת הוגנת של אפס.
5 .לעניין אי-מתן הנחות לבתי עסק הסולקים בטכנולוגיית EMV:
א. בנק ישראל וממשלת ישראל מעודדים מעבר מתשלומים במזומן לתשלומים באמצעים אחרים,
בדגש על תשלומים מאובטחים בטכנולוגיות חדישות )ראו, לדוגמה, מסקנות ועדת לוקר(
ב. תשלומים מאובטחים בטכנולוגיות חדישות מורידים את עלות סליקת התשלומים בכללותה עקב
המעטת זיופים, תרמיות, וכיוצא באלה
ג. בנק ישראל מעודד כניסת סולקים חדשים לשוק
ד. מערכת המחשוב של כרטיסי החיוב, ש.ב.א., מתנה חיבור סולקים חדשים בשימוש בפרוטוקול
EMV
ה. מכל האמור לעיל בסעיף זה עולה, כי יש אינטרס משקי משמעותי לקידום טכנולוגיית EMV
ו. על כן, מן הראוי היה להשית עמלה צולבת מופחתת לבתי עסק אשר עושים שימוש בטכנולוגיה זאת
ז. מומלץ, שההנחה בעמלה הצולבת על פני תקופה של שנה תבטא עלות שולית של עסק קטן להשתדרג
לטכנולוגיית EMV.
עמוד 7 מתוך 13
6 .לעניין אי-קיום קטגוריות עם עמלה מופחתת לעסקאות בהן מקבל התשלום אדיש לחדלות פירעון, בדגש
על המדינה ועל רשויותיה:
א. על פי ההסדר הקיים, ישנה הנחה בגובה %15.0 לעמלה הצולבת עבור המדינה ועבור רשויותיה,
ובכלל זה רשויות מקומיות, ולמיטב ידיעתנו גם עבור חברת החשמל; גופים אלה אדישים להבטחת
הפירעון
ב. אין סיבה שלא לשמור על פער זה גם במתווה חדש, ואף לשאוף שהעמלה הצולבת עבור גופים אלה
תהיה זהה לזאת הנוהגת בחיוב מיידי.
שיקולים נוספים
העמלה שהומלצה על ידי ועדת שטרום
ועדת שטרום המליצה על הורדת העמלה הצולבת לרמתה באירופה, דהיינו %3.0 .המתודה בה מחושבת העמלה
הצולבת באירופה היא "מתודולוגיית התייר", אשר בהגדרה נותנת תוצאה גבוהה יותר ממתודולוגיית העלויות.
בהתאם למתודה זאת נבחנת הנקודה בה לבתי העסק משתלם לקבל תשלום בכרטיסי אשראי ביחס למזומן,
ולפי הגדרה, באופן מתימטי, התועלת לבית העסק לעולם עולה על העלות ליצרן )דהיינו, עלות העמלה הצולבת
לחברות כרטיסי החיוב(.
להוסיף על כך – מערכת כרטיסי החיוב בישראל יותר יציבה ובטוחה מבחינת הונאות וחדלות פירעון, ממערכת
הכרטיסים הבין מדינתית באירופה, בפרט נוכח העובדה שחלק ניכר מהמעילות והשימושים לרעה בכרטיסי
חיוב הם בין מדינתיים. לכן, אם המערכת באירופה פועלת באופן חלק גם ברמת העמלה הצולבת של %3.0 ,
העמלה בארץ צריכה להיות נמוכה יותר.
נגזר מכאן שגובה העמלה הצולבת שקבע בנק ישראל לוקה באי-סבירות קיצוני.
טענות בדבר השפעות רוחב כגון ייקור ריבית הקרדיט הינן קלושות ומוקשות, שכן בעוד שהעמלה הצולבת היא
מנדטורית וקיימת לכל הלקוחות ולכל העיסקאות, הרי לקיחת קרדיט היא וולונטרית.
חשוב מכך – התמונה לפיה "השמיכה קצרה" ו"אין ברירה אלא להעלות את מחיריהם של מוצרים ושל שירותים
אחרים אם העמלה הצולבת תרד" איננה אלא זריית חול בעיניים, שכן המערכת הבנקאית בישראל לוקה בחוסר
5 ,כך ש יעילות גבוה, ורווחיות חברות כרטיסי החיוב היא אסטרונומית
התרופה לעמלה צולבת בערך ריאלי איננה
העלאת מחירים – אלא צמצום ברווחי העתק ו/או התייעלות משמעותית.
מתודולוגיית השורה התחתונה של ברעם
6
מתודולוגיית העלויות בנוייה "מלמטה למעלה" – כלומר, איסוף סך העלויות המזכות באופן פרטני על מנת
להבטיח תשלום ואישור עיסקאות. נקודת התורפה במתודולוגיה זאת היא הצורך להעריך עלויות אלו – שכן,
העלות איננה מספר אובייקטיבי אלא תלויה בשיטת הפעולה, ביעילות ובעוד גורמים נוספים. במקרה של
5
הכנסת, דו"ח מממ, שוק כרטיסי האשראי: ניתוח, רגולציה והשוואה בין-לאומית, 2010.05.27
6 Ori BarAm: Separating Issuers from Acquirers And Profit Limitations In Payment Card Networks with Interchange Fees,
Thesis for the title "Doctor of Philosophy", Submitted to the Senate of Tel Aviv University on August 3, 2017
עמוד 8 מתוך 13
המתווה המוצע על ידי בנק ישראל נקודת תורפה זאת משמעותית שבעתיים, שכן הבנק, על פי הודעתו, לא ביצע
אומדנים אובייקטיביים ככל הניתן לעלויות אלו, אלא הסתמך על נתוני הבנקים וחברות כרטיסי החיוב.
במשתמע, חוסר היעילות המגולם במערכת הבנקאות הישראלית והטיית בעלי עניין המצויים בעלויות אלו,
יבואו לידי ביטוי בגובה העמלה הצולבת, ויתרמו לשימור את חוסר היעילות הקיים.
על מנת לצאת ממעגל קסמים זה, הציע ברעם מתודה של "מלמעלה למטה" – דהיינו, התאמת שורת הרווח
לגובה העמלה הצולבת, ומציאת נקודת האיזון הראוי. מנקודת מבט זאת, המחיר המונופוליסטי באישור
המדינה של הסדר העמלה הצולבת צריך להביא לשיעורי רווח הוגן )במושגי רווחיות תיפעולית ו/או תשואה על
ההון( ולא לגזל של הציבור.
7 נדגים זאת במספרים
. סך כל ההכנסות של חברות כרטיסי החיוב ללא עמלה צולבת הן כ-8.2 מיליארד ₪. סך
כל העלויות )הוצאות( של חברות כרטיסי החיוב הן כ-8.3 מיליארד ₪. כלומר, ה"גירעון" הוא כ-1 מיליארד ₪.
העמלה הצולבת אמורה לכסות על עלויות שאין להן כיסוי ממקור אחר. העמלה הצולבת לא אמורה להיות מקור
לגבייה כפולה, שמאלצת את חברות כרטיסי החיוב לרווח. עמלה צולבת בשיעור של %7.0 ממחזור עסקאות של
כ- 300 מיליארד ₪ בשנה )נתוני בנק ישראל לשנת 2017 )היא כ-2 מיליארד ₪ בשנה. כלומר, העמלה הצולבת
"מאלצת" או "מכריחה" את חברות הכרטיסים להרוויח יותר ממיליארד ₪ בשנה )1.1 מיליארד ₪ לשנת 2016 ,)
.
8
הרבה מעבר לרווחיות תפעולית סבירה ו/או תשואה על ההון
לא מיותר להעיר בהקשר זה את הדברים הבאים:
א. לחברות כרטיסי האשראי במגזר ההנפקה יש מקור הכנסה משמעותי מדמי כרטיס, ואולם, נראה שנוח
להן מאוד לגבות את רוב ההכנסות במגזר ההנפקה בדרך נסתרת ומונופוליסטית של העמלה הצולבת,
במקום לייצר ערך נראה לעין של כרטיסי החיוב תמורתו יסכימו אזרחי ישראל לשלם את התמורה
ההוגנת והראויה לכרטיסי החיוב שלהם
ב. בהוצאות המדווחות של חברות כרטיסי האשראי מצויים סכומים עצומים לבנקים )811 מש"ח לשנת
2016 ,)רובם ל"בנקי האם" שלהם; ניתן להטיל ספק בהיותו של סכום זה "הוצאה" במובן הרגיל, ויש
לראות לפחות בחלקו העברת רווחים שאינם הוצאות – מה שמחדד את תמונת הרווחיות העודפת
שהוצגה לעיל.
אין הנחת מזומן בישראל = העמלה הצולבת היא מס מחזור
נעיר באופן כללי, כי בישראל ככלל לא מוענקות הנחות המבדילות בין אמצעי התשלום. על כן, העמלה הצולבת,
ובעקבותיה עמלת בית העסק, מתווספות כ"מס מחזור" או כ"תוספת מע"מ" למחירי המוצרים, ללא קשר
לאמצעי התשלום. יוצא, אפוא, שבתי העסק נהנים מתשלום עמלת בית עסק, גם כאשר זאת לא חלה על עיסקה
שאיננה בכרטיס חיוב, ולמעשה, משלשלים את תמורתה לכיסם. יש לקחת זאת בחשבון מנקודת מבט חברתית
7
הנתונים מתוך – בנק ישראל, מידע שנתי על מערכת הבנקאות, לוח י-13 לשנת 2016
8
הכנסת, דו"ח מממ, שוק כרטיסי האשראי: ניתוח, רגולציה והשוואה בין-לאומית, 2010.05.27
עמוד 9 מתוך 13
של כלל הצרכנים לצורך קביעת העמלה הצולבת. על כן, יש לשאוף להעמיד את העמלה הצולבת על ערך נמוך
ככל האפשר.
תיקון עוול היסטורי
אזרחי ישראל שילמו במשך עשרות שנים עמלה צולבת, ובעקבותיה עמלת בית עסק, בשיעורים גבוהים ביותר
ובלתי הוגנים בעליל. בתקופה שבין כניסת חברות כרטיסי האשראי לשוק ועד מתן הפטור הראשון בתנאים על
ידי רשות הגבלים עסקיים משנת 1998 היתה העמלה הצולבת הממוצעת %25.1 ,כאשר בחלק מהקטגוריות של
בתי העסק היא היתה ברמה של %25.2 .בשנים הארוכות של ההתדיינות המשפטית )2012-2001 )היתה העמלה
בגובה של %875.0 ,כאשר לערך זה לא נמצא צידוק כלכלי, אלא הוא נסמך על הערכות שמקורן בנתוני הבנקים
וחברות כרטיסי האשראי. חוסר הצדקה זה היה בדיוק הרקע לקיום ההליך המשפטי, על מנת למצוא ערך של
עמלה צולבת המתבסס על מתודולוגיה, פרמטרים כלכליים וחישובים הוגנים. עם תום ההתדיינות הנ"ל וכינון
ההסדר הקיים, ירדה העמלה מיידית, והגיעה לרמתה היום במהלך מדורג. כלומר – גם בתקופת ההתדיינות
המשפטית היה גובה העמלה ביתר ביחס לראוי ולמוצדק כלכלית. ראוי לציין עוד, כי ההסדר הקיים הינו הסדר
פשרה בין רשות הגבלים עסקיים לבין חברות כרטיסי האשראי והבנקים, במובן שהעמלה שנקבעה בחוות דעת
המומחה היתה %638.0 ,והערך של %7.0 שנקבע בהסדר )כ-%10 יותר מחישובי המומחה( נבע מ"הקרבה" של
גובה העמלה לטובת הליך שיפוטי מהיר )יחסית( על ידי הממונה על הגבלים עסקיים. ניתן לומר, על כן, שאזרחי
ישראל סבלו זמן רב מעמלה צולבת גבוהה מהערך הכלכלי ההוגן והראוי, שהיטיבה עם המנפיקים )הבנקים
וחברות כרטיסי החיוב( אף למעלה מן הצורך, ולא מן הנמנע שיש לאזן את התמונה על ידי מתן העדפה מסויימת
לעת הזאת לטובת הציבור הכורע תחת יוקר המחיה.
הפרדה מבנית
פיתרון שורשי לנושא העמלה הצולבת, שהיא פועל יוצא משיתוף פעולה הכרחי בין מתחרים, הוא הפרדה מבנית
בין מנפיקים לבין סולקים. אם המנפיקים והסולקים הם ישויות עצמאיות, אין כל בעיה של הגבלים עסקיים,
והשוק יכול להתנהל באופן חופשי, ולהגיע לשיווי משקל תחרותי מעצמו.
המבנה הנוכחי שבו המנפיקים הם גם הסולקים יוצר קשיים בהחדרת תחרות במגזר הסליקה, שכן סולק שהוא
גם מנפיק מחזיק במידע בעל ערך רב על מחזיקי הכרטיסים, שיכול להיות מנוצל באופן לא הוגן לקידום עסקיו
בתחום הסליקה, ובמשתמע, לחסימת התחרות.
לאור הצעד שננקט ברפורמת הבנקאות להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, ראוי לשקול צעד זה בעתיד
הנראה לעין כצעד משלים לרפורמה.
עמוד 10 מתוך 13
סיכום
מן המרובה עולה, כי המתווה שפורסם על ידי הנגידה איננו אופטימלי במספר היבטים חשובים, ומקפח בצורה
קשה את טובת הציבור. לעיל מנינו את הנקודות הצריכות עיון מחדש, לטעמנו, ואת המלצותינו, בהתאמה.
אנו מקווים שנגידת בנק ישראל תשתמש בסמכותה לפי חוק על מנת להשית עמלה צולבת שתבטא את העלות
האמיתית של השירותים הניתנים בגינה, ללא ניפוח מיותר המשחק לידיה של מערכת לא-תחרותית התורמת
ליוקר המחייה של הציבור.
נשמח לעמוד לרשותכם לטובת כל חומר נוסף שיידרש, אם יידרש.
למענה:
financial.justice.is@gmail.com
על החתום,
ברק גונן, יו"ר משותף צדק פיננסי, רכז קואליציית הארגונים החברתיים
ד"ר הראל פרימק, יו"ר משותף צדק פיננסי
עו"ד לינור דויטש, לובי 99
ספיר בלוזר, ישראל 2050
פז כהן, מנכ"ל אנו
ד"ר שלי גוטפריד, הציבור החדש
גלעד א. סברדלוב, ישראל יקרה לנו
עמוד 11 מתוך 13
נספח א' – פרמטרים עיקריים של כרטיסי חיוב
ושל עיסקאות בכרטיסי חיוב
1 .עיסקה מקומית / בינלאומית
2 .עיסקה בכרטיס בנקאי או חוץ-בנקאי
3 .עיסקה בחיוב מיידי / נדחה
4 .אם עיסקה בחיוב נדחה
א. בתשלום אחד, במספר תשלומים או בקרדיט )אשראי מתגלגל(
ב. אם במספר תשלומים – האם בלי או עם ריבית
ג. אם בתשלומים או בקרדיט – מהו גובה הריבית
נספח ב' – תשלומים מזכים עיקריים לפי סוג
כרטיסים ועיסקאות
1 .תשלומים מזכים חלים רק על עיסקאות מקומיות
2 .אין הבדל מבחינת התשלומים המזכים בין כרטיס בנקאי לבין חוץ-בנקאי; במקרה של כרטיס בנקאי
תמורת המנפיק מועברת על ידי חברת כרטיסי האשראי לבנק המנפיק
3 .עיסקאות שיש בהן ריבית נחשבות כהלוואה של המנפיק )חברת כרטיסי החיוב או הבנק( ללקוח,
והתשלומים המזכים בעד עיסקאות כאלו הם כמו בחיוב מיידי )הוצאות גביה והפסדי אשראי חלים על
המנפיק בלעדית ואינם נגבים דרך העמלה הצולבת(
4 .עיסקאות נדחות בתשלומים ללא ריבית הן כמו ריבוי של עיסקה אחת נדחית ללא ריבית, ובהתאמה
מבחינת התשלומים המזכים.
פעולה מזכה / סוג הכרטיס או העיסקה חיוב מיידי חיוב נדחה ללא ריבית
הבטחת תשלום מראש – הנפקת
כרטיסים עם מנגנוני אבטחה, עירנות
לפעילות חשודה
כן כן
הבטחת תשלום בעת ביצוע התשלום –
בדיקת מסגרת, מניעת זיופים ותרמיות
כן – בדיקת יכולת פירעון ברמת
חשבון הבנק בזמן אמת
כן
הבטחת תשלום לאחר ביצוע התשלום –
גביה, משפטיות, וכו'
לא רלוונטי כן
הפסדי אשראי לא רלוונטי כן
עמוד 12 מתוך 13
נספח ג' – אסמכתאות לירידה ממשית בעלויות
של אישור העיסקאות ושל הבטחת התשלומים
בכרטיסי חיוב
Nicole Jonker, Social Costs of POS Payments in the Netherlands 2002–2012: Efficiency
Gains from Increased Debit Card Usage, 2 DNB Occasional Studies, at 32 (2013): “[T]he
average variable social costs for cash payments increased from EUR 0.18 to EUR 0.26
between 2002 and 2009, whereas the average variable social costs for a debit card payment
fell slightly from EUR 0.20 to EUR 0.17. Moreover, the results reveal that in 2009 the
variable social costs for an additional cash payment exceeded the variable social costs for
an additional debit card payment for transaction sizes above EUR 3.06. In 2002 the breakeven point below which cash was more economical than the debit card was much higher,
i.e. EUR 11.63 (Brits and Winder, 2005). The downward shift of the break-even point is
the result of both the increase in the variable social costs per cash payment and the decrease
in the variable social costs per debit card payment. It seems likely that the actual breakeven point was even lower than EUR 3.06. The variable social costs for banks and retailers
include fees paid to other companies, such as to the ACH, telecom companies, terminal
providers for debit card payments and cash-in-transit companies for cash payments. These
companies fees are intended to cover both their fixed and variable costs. Furthermore, these
fees probably also included a profit margin. Therefore, in reality, the variable costs of the
services incurred by these companies were probably lower than the sum of their fees.
Especially for debit card payments, because fees make up a larger share of the variable
costs for debit card than for cash payments. In addition, it is likely that the break-even point
has continued its decline since 2009, as IT developments have made debit card payment
processing even more efficient. Our findings for the Netherlands correspond very well
with recent findings for Denmark and Sweden. Kaas Jacobsen and Molgaard Pedersen
(2012) report EUR 3.90 in Denmark in 2009 as the break-even point between payments in
cash and by domestic Dankort debit card, which closely matches our EUR 3.06. And also
Sweden shows a considerable decline of the break-even point between cash and debit card
עמוד 13 מתוך 13
payments between 2002 and 2009, from SEK 72/EUR 7.80 in 2002 (Bergman et al, 2007)
to SEK 20/EUR 1.88 in 2009 (Segendorf and Jansson, 2012)”.
Segendorf & Jansson, The Cost of Consumer Payments in Sweden, supra note 678, sec. 6:
“Economies of scale are a decisive factor for the social cost. The higher the number of
transactions with a certain payment instrument, the lower the unit cost tends to be.”.
Nicole Jonker, Card Acceptance and Surcharging: The Role of Costs and Competition, 10
REV. NETWORK ECON. 1, 2 (2011): “Several cost studies reveal that for society as a
whole, the cost of a debit card payment is often lower than the cost of a cash payment, and
that the costs of debit card transactions decrease over time due to economies of scale,
whereas the costs of cash payments are fairly stable. Credit card payments turn out to be
very costly… In countries, such as the Netherlands, where consumers mainly use cash and
the debit card at the point-sale, a further substitution of cash by debit card payments may
bring considerable economic benefits for society as a whole”.
Ann Kjos, The Merchant-Acquiring Side of the Payment Card Industry: Structure,
Operations, and Challenges, at 11 (F.R.B Phil' Discussion Paper 2007): “Technological
innovations, economies of scale, and low-risk business models are characteristics that have
helped shape the industry’s current structure".