fbpx דלג לתוכן

אין זה סוד שהחברות הגדולות במשק מיוצגות על ידי שתדלנים (לוביסטים) בוועדות הכנסת, והתוצאה הישירה היא העברת חוקים שפוגעים בכיס של כולנו. ב2015 קם מיזם חברתי שהחליט לזקוף את גב הציבור מול בעלי האינטרס: לובי 99 – הלובי של הציבור, שנכנס לפעילות בכנסת בכוח מימון ההמונים. ואם זה נשמע לכם סוציאליסטי מדי בעידן של ממשל קפיטליסטי, הקואליציה, שחתומה על הצעות החוק של הלובי, יכולה להעיד אחרת.

לקראת סיום מושב הקיץ של הכנסת עבר בכנסת אחד החוקים המבורכים לאזרח הפשוט: ״חוק ממשל זמין״ הידוע יותר בכינויו 'חוק הפקסים'. החוק, שהגישו חברי-הכנסת דוד ביטן ושרן השכל מהליכוד, מחייב משרדי-ממשלה וגופים ציבוריים לפרסם פרטי-התקשרות של העובדים כדי להנגישם לכלל האזרחים. כמו כן החוק קובע שההתקשרות בין הגופים ובין האזרח הפונה אליהם צריכה להיעשות בדוא"ל; הפקס עבר לסל שאר המציאות של המאה הקודמת, וחסל.

לא רבים יודעים שאת התודות להעברת החוק הזה אזרחי ישראל חבים ללובי 99 שהוא המיזם הראשון מסוגו בעולם, הפועל בכנסת כדי לקדם את האינטרסים של הציבור הרחב בנושאים חברתיים. זאת בניגוד לשאר הלוביסטים, הנמצאים במסדרונות הכנסת ובוועדות למיניהן ודואגים לאינטרסים של החברות הגדולות במשק ושל בעלי האחזקה בהן. "בכנסת יש היום 215 לוביסטים שמייצגים אחוז אחד מהציבור, את בעלי ההון, על גביהם של 99 אחוזים הנותרים“, אומר יאיר (יאיא) פינק, המייסד והמנכ"ל של המיזם (מכאן גם השם לובי 99). את הרעיון להקמת המיזם קיבל פינק כשהיה ראש המטה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ', ואז התוודע לכוחם של הלוביסטים בתהליכי קבלת החלטות, בעיקר כלכליות: ”יש בישראל כמה חברות גדולות שמספקות שירותי לובי לכל מי שיכול לשלם, כמו 'גלעד', 'אימפקט' ו'גורן אמיר'. מי ששוכר את שירותיהם הן בעיקר חברות-הענק במשק, והן מַקצות לוביסטים שיפעלו לקידום או לסיכול של מיזם מסוים. אם עולה הצעה לדיון בוועדה בכנסת לסמן את כל המוצרים הלא בריאים במדבקה אדומה,  למשל, חברות-המזון שוכרות לוביסטים כדי שינסו להכשיל רפורמה זאת“, הוא מפרט את תפקיד הלוביסטים. "יש גם חברות שמעסיקות באופן קבוע לוביסט כמו למשל הבנקים, חברות התרופות וחברות הגז, שהלוביסטים שלהן מסתובבים תדיר במסדרונות הכנסת ומנסים להשפיע על החלטות שיכולות לפגוע בלקוחותיהם“. כדי להבין את גודל השפעתם, די לציין שתחקיר של 'הצנרת' (ערוץ 13) בשיתוף מיזם ’שקוף', חשף שחברות הלובי דורשות 150 אלף שקלים בתמורה להעברת חוק. "הלוביסטים עובדים קשה כדי להיטיב עם מי ששכר אותם" מסביר פינק. ללוביסטים יש אישור כניסה לכנסת מטעם ועדת ההיתרים. במסדרונות, בקפיטריה ובחדרי-הוועדות הם לומדים את הנושא שלשמו התייצבו, מכינים דו"חות וניירות עמדה ומתיידדים עם האנשים הנוגעים, ולדברי פינק יש להם 'תיק' על כל חבר-כנסת הכולל את הנושאים המעניינים אותו, במי הוא תומך, מה הקשרים שלו בחוץ, מיהם הח"כים הקרובים אליו ועוד. "הם ממפים את חברי-הכנסת או את מקבלי ההחלטות, לומדים אותם ומחליטים איך לגשת אל הנושא: מפעילים מקורבים, מתיידדים עם עוזרי-הח"כים ומגישים לח"כ את החומר הדרוש לו כדי להיות שותף בדיון בוועדה.

"במקום שחבר-כנסת ייכנס לדיון בלי שהוא יודע דבר על הנושא, הם יגישו לו מחקר כלכלי שיסייע לו. כשראיינתי לוביסט מאחת החברות לתפקיד אצלנו, הוא סיפר לי שהוא מקבל בונוס כאשר אחד מחברי הכנסת מזכיר איזה נייר עמדה שהוא כתב", הוא מגלה. "215 לוביסטים פועלים בכנסת – זה מספר שאנו מכירים

מהרישומים של ועדת ההיתרים – אך אנו לא יודעים מה המספרים האמיתיים של הלוביסטים בכלל משרדי הממשלה ובעיריות. ההנחה היא שהמספר הרבה יותר גדול, ואנו מנסים להעביר חוק שיחייב שקיפות גם בעניין הזה – חוק המאכערים".

למה ועדת ההיתרים מאפשרת ללוביסטים גישה חופשית לכנסת? "שאלה טובה. יש עמדה שלפיה הגישה לכנסת חוקית מטעמי חופש העיסוק, שחל גם על החברות הגדולות. מנגד, היא יוצרת אי־שוויון בלתי נסבל בין מי שיש להם ממון למי שאין להם מאות אלפי שקלים לממן לוביסט, ולכן הציבור הרחב נפגע."

בלובי פועלים היום למען הציבור ארבעה לוביסטים, ובקרוב יגוייס החמישי. מכיוון שמדובר במיזם חברתי, המימון של ארבעת הלוביסטים מגיע מתשלומי-החבר של חברי הלובי. ”תקציבנו עומד על 120,000 ₪ לחודש, והוא מגיע מ-500 חברים משלמים", אומר פינק. איך אתם יודעים על אילו אינטרסים להילחם? "אנחנו מטפלים רק בנושאים חברתיים־כלכליים, וחברי הלובי הם אלה שמחליטים אלו נושאים יטופלו. כל מי שתורם באופן קבוע ללובי, בכל סכום, שותף להצבעה על הנושאים“. הלובי הוא המיזם היחידי בישראל שהשקל הראשון שלו מגיע ממימון המונים. אם נאכזב את הציבור הוא פשוט יכול לשלוח מייל, ואחרי עשר שניות לא יהיו לנו עוד חברים במיזם ולא מימון. בכל שנה אנחנו מכפילים את מספר החברים, והם מגיעים מכל גוני האוכלוסייה. אנו מגייסים חברים בכמה ערוצים: רשתות חברתיות, חוגי בית ברחבי הארץ, כמו בבית שאן, באילת, בנופי נחמיה, באריאל ובמשמר-העמק. אין לנו מושג מה הם מצביעים בקלפי ואין לכך כל חשיבות לפעולותינו. לרוב אנו משתפים פעולה עם הקואליציה“, הוא מגלה, "לא כי אנו מצדדים בצד אחד של המפה הפוליטית, אלא מפני שמסיבות מעשיות זו הדרך היעילה ביותר לקדם עניינים בכנסת״.

בשתי שנות קיומו זכה המיזם להצלחות למען הציבור: חוק ממשל זמין, שכבר הוזכר, הוא דוגמה לשינוי נצרך שהציבור אולי לא חשב שיכול להיפתר דרך הכנסת; הגברת השקיפות בכנסת: בסיוע חבר הכנסת דוד ביטן עבר חוק שמקשה מאוד על חייהם של הלוביסטים, מאחר שעליהם להזדהות בכל פעם שהם מגיעים לוועדה ולפרט מי הם ואת מי הם מייצגים; המלצות ועדת ששינסקי 2, לקביעת חלק המדינה במשאבי טבע לאומיים: הוועדה קבעה כמה תמלוגים מגיעים למדינת- ישראל ממפעלי ים המלח. אחרי מאבק קשה נגד חברת כי״ל, קיבלה הוועדה את ההמלצה על חמישה אחוזים מהתמלוגים – כ-500 מיליון ₪ בשנה. ההמלצות כוללות גם את הסתייגות שהגשנו על ידי חבר הכנסת מיקי זוהר, שמייעדת כסף זה, לפחות בשנים הראשונות, להגדלת התעסוקה בנגב, זאת מכיוון שבוועדת הכספים איימו נציגי כי״ל ששיעור תמלוגים גבוה מדי יגרום פיטורים המוניים בנגב. הצלחה נוספת היא החתמת יותר מ־40 ח“כים על תוכנית החירום 'להוציא את ישראל מהפקקים‘ לשיפור התחבורה הציבורית בישראל.

״מאתיים וחמישה עשר לוביסטים פועלים בכנסת – זה המספר שאנו מכירים מרישומי ועדת ההיתרים; אך הוא לא כולל את הלוביסטים בכלל משרדי הממשלה ובעיריות. ההנחה היא שהמספר הרבה יותר גדול“. לינור דויטש: "תמיד שואלים אותנו למה צריך אותנו, הרי יש ח"כים. התשובה לכך היא שח“כים רבים פועלים אכן למען הציבור, אבל עם כל הרצון הטוב, חבר-כנסת שיושב בשש ועדות במקביל או בוועדה שמעבירים בה שמונה נושאים בשעה, אין סיכוי שיוכל להעמיק בכל הנושאים כל הזמן ובמרווח זה נכנסים הלוביסטים המסייעים לח"כים“.

נוסף על הרשימה המרשימה הזאת, ההצלחה הגדולה ביותר של לובי 99 היא רפורמת הבנקים, שפינק מעיד כי עבדו עליה קשה מאוד. הרפורמה כוללת שורת שינויים דרמטיים שאמורה להיטיב עם האזרח: מעבר מבנק לבנק בלחיצת כפתור ולא בתור ארוך לפקיד שיבקש לשכנע להישאר; אפשרות יצירת מערכת הלוואות ללא תיווך-הבנק ושעבוד נכסים לבנק; הקמת 'זאפ' של הבנקים: אתר שבו נוכל להשוות בין העמלות שהבנקים מציעים למגוון שירותים; הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים ומתן אפשרות של כניסת מתחרים חדשים לשוק שיוזילו את עלויות האשראי; הפעלת סנקציות פליליות על בנקים שלא יעמדו בדרישות החוק; אפשרות הקמת בנק חדש בישראל: החסם העיקרי לכניסת מתחרים לשוק הבנקאות היה סירובם של הבנקים לחלוק את תשתית הנתונים הקיימת עם שחקנים חדשים. כשגילו בלובי שדרישה זו נגנזה מהצעת החוק המקורית, נאבקו לגייס רוב בקרב חברי-הכנסת שיאפשרו את פתיחת השוק. "הבנקים והלוביסטים שלהם היו היריב המרכזי שלנו בשנתיים האחרונות", אומר פינק. "נאבקנו חזק עד כדי כך שדרור שטרונברג, שעמד בראש ועדת הבנקאות, הגיע ליום ההולדת האחרון שלנו כדי להודות לנו על ההצלחה בהתמודדות עם הבנקים“. מי שעבדה קשה על רפורמת הבנקים היא עו"ד לינור דויטש, סמנכ"לית הלובי והלוביסטית הציבורית הראשונה. "אנו מכונים אצמם הלובי של הציבור, אבל המשמעות עמוקה הרבה יותר", מבקשת דויטש לחדד. "לוביסט לרוב מחבר בין הגורם בעל האינטרס לגורם הממשלתי, אבל אצלנו הלוביסטים הם גם איש-התוכן. אני היא גם מי שכותבת את הצעות החוק, מגינה עליהן בוועדות ומקדמת את תוכנן. כל מי שעובד אצלנו הוא עורך דין או כלכלן, מכיוון שכלוביסטים שהם גם אנשי-תוכן אנו חייבים להכיר היכרות עמוקה את המערכת הפרלמנטרית ואת תהליכי העבודה בה. תמיד שואלים אותנו למה צריך אותנו, הרי יש ח“כים, ותפקידם בכנסת הוא לקדם חוקים או לשפר אותם?“, תשובתהּ היא ש״אנחנו עוזרים לח"כים לעשות את עבודתם, עזרה שלא מעידה חלילה על טיב עבודתו של חברי-הכנסת.

"את רפורמת הבנקאות העברנו אחרי מאבק קשה. בוועדה ישבו אומנם חמישה ח"כים שנלחמו על הרפורמה בראשותו של מי שהיה אז יו"ר הוועדה, שר הכלכלה אלי כהן, אבל לעומתם ישבו בכל דיון נציגי הבנקים, שכללו כ־25 איש, ועוד 25 לוביסטים. 50 איש שבכל דיון כל תפקידם היה לפגוע ברפורמה", היא מתארת. "אנחנו ועוד ארגון היינו שני הגורמים היחידים שנלחמו שהרפורמה תעבור, ובשינוי המרבי. כל סעיף בהצעת החוק הזאת מיתרגם למאות מיליוני שקלים, לכן אנחנו שם לכל אורך הדרך: מכינים לח"כים הסתייגויות, מראים להם את הנתונים האמיתיים בשוק וממשיכים לעודדם למען האינטרס של האזרח הקטן. הרי ח"כ שמנכ"ל בנק או מנכ“ל חברת אשראי וכו' נפגשים איתו, יוזן בנתונים שנוטים לטובת צד אחד, וכנגד לא יישמע שום קול אחר“. דויטש מתארת שנוכחותם בדיונים מצריכה גם ריכוז מרבי: "אחרי 14 שעות דיונים, כשהשעה כבר 02:00  לפנות בוקר, שמתי לב ששינו את נוסח אחד הסעיפים ברפורמה, ולפיו שינוי מסוים יחול רק בעוד חצי שנה. המשמעות של הדחייה הזאת מיתרגמת לסכום של כמה עשרות מיליונים מכיס הציבור. הסבתי את תשומת ליבו של יו"ר הוועדה ושל הח"כים והדחייה קוצרה לבסוף לחודש. "אנחנו מקדמים את האינטרס הציבורי בכנסת וברשויות כמו רשות שוק ההון, רשות ההגבלים העסקיים ורשות ניירות ערך, ומשמיעים קול שלא נשמע בדרך כלל. בהתחלה לא ידעו איך להתייחס אלינו, והיום לשמחתי אנחנו כוח מרכזי שמשפיע על השיח. "אנחנו מסומנים כאויבים של החברות הגדולות כי אנחנו נותנים פייט שהם לא רגילים אליו", היא אומרת בגב זקוף. "ניסו ליירט אותנו, אלא שאז התגלה הכוח של מימון ההמונים: אין אפשרות לפנות לבוסים שלי כדי ליירטני שכן יש לי 500 בוסים. מבחינה זו אנחנו תוצר ישיר של המחאה החברתית".

דויטש: "בישראל פועלות כמה חברות גדולות שמספקות שירותי לובי לכל מי שיכול לשלם. מי ששוכר את שירותיהן הן בעיקר חברות-הענק במשק, והן מקצות לוביסטים שיפעלו לקידום או לסיכול של מיזם מסוים. כוחנו גדח כאשר אנו מתאחדים“. דויטש נמצאת בכנסת בימי שני, שלישי ורביעי: ימי-הוועדות. בזמן פגרה מתקיימים אומנם דיונים, אך מרכז הפעילות עובר לעבודה עם גורמים ממשלתיים. "עבודת לובי טובה מגיעה קודם למשרדים ממשלתיים ורק אחר כך לכנסת", היא מעידה. "לשמחתי ח"כים פונים אלינו הרבה. לצערי הרב לא בכל נושא נוכל לפעול כי לא בכול אנחנו מומחים, ולפעמים אני נאלצת להשיב פני ח"כים ריקם. אבל כל חבר נוסף בלובי משמעותו כסף שמביא עוד חבר צוות ועוד נושאים שאנחנו יכולים לקדם. אני חושבת שאנשים מבינים יותר ויותר שלציבור יש אחריות נוסף על הצבעה פעם בארבע שנים. מה שקורה בין לבין הוא החיים האמיתיים, ויש ערוצים יעילים נוספים לאזרחים כמו: התפקדות למפלגות, הצטרפות לארגונים, תרומה כספית ופעילויות אחרות. אי אפשר להסתפק בהצבעה בקלפי, כי כל הגורמים העסקיים ובעלי האינטרס הכלכלי בוחשים ברפורמות ובהצעות החוק, ואל לו לַציבור להפקיר את השטח״, היא מסכמת.