fbpx

פרק 34 // לרכוב על אופניים, חלק ב'

אורן מ'אופניים בשביל ירושלים' מאמין שהגיע הזמן להפוך את הפירמידה ולהוביל למהפכת תשתיות ברחוב שלנו – פחות נתיבי רכבים פרטיים ויותר שבילי אופניים. בחלק ב', נדבר על התשתיות הדרושות לאופניים במרחב העירוני, כיצד הם משתלבים ברשת התחבורה הציבורית בעיר, והאם מקומם של האופניים בתוך הרכבת הקלה, על המסילה שלה או בשביל ייעודי לצידה.

מי התארח? אורן לוטןפעיל 'אופניים בשביל ירושלים'.

על מה דיברנו? התחלנו משילוב אופניים במרחב העירוני, נגענו בתשתיות החסרות וב-3 הרמות שהגדיר משרד התחבורה לשבילי אופניים. שוחחנו על אופניים ברשת התחבורה הציבורית העירונית, התמקדנו בשילובם בנסיעה ברכבת הקלה ועל שביל לצד מסילתה; ולמדנו על סדנת האופניים הירושלמית.

הגשה: כרמל נמש.
אורח:
אורן לוטן.
תמלול: איתי מורי ואיתי לוּפט ממכינת חנתון

—-



כרמל נמש: לפני שעליתי לירושלים עם האופניים שלי, לפני שתיקנתי אותם במאות שקלים, אז ממש התלבטתי… וגם, כולם אמרו לי שאני משוגע. ממש כולם א מרו לי – למה אתה עושה את זה?

אורן לוטן: בוא נגיד אתה לא האדם הראשון, ששמעתי את האמירה הזאת ממנו. כאילו אומרים הרבה פעמים אנשים "מה, אופניים, ירושלים". אז קודם כל צריך להגיד, כבר כיום יש אלפי רוכבים בעיר, וכשאני מדבר אלפים, אני לדעתי אנחנו במעל עשרת אלפים. אתה יודע, אני רוחב בעיר כבר 12 שנה, בשנתיים האחרונות, בעיקר מאז הקורונה. יש פיצוץ של רוכבים, אני רואה בכל פינה רוכבים בעיר. וזה לפני שיש פה. קמצוץ של תשתית ראויה.

קריינות:  אהלן, אני כרמל נמש,  ואתם על פרק חדש של מלכוד 99. בפרק הקודם "לרכב על אופניים חלק א'", דיברנו על שילוב אופניים, ורכבת. והפעם, ניקח זום אווט אל רשת התחבורה הציבורית. כשאני אומר רשת, אני מתכוון לכל כלי התחבורה הציבורית – אוטובוס, רכבת קלה, מטרו, תחבורה גמישה, בקיצור – אמצעים שמורידים נהגים, מהרכב הפרטי. ננסה להבין יחד עם אורן לוטן מ-"אופניים בשביל ירושלים", למה אופניים חייבים להיות חלק מהרשת, איך עושים את זה במרחב העירוני, ולמה הוא התחיל לרכב, דווקא בירושלים. אבל קודם פתיח

< פתיח >  

אורן לוטן: כשהגעתי לעיר, הייתי סטודנט תפרן ועני, גרתי בנחלאות ומדעי הטבע זה בגבעת רם. אז יכולתי לקנות חופשי-שנתי ב-1,400 שקל או שיכולתי לקחת את האופניים שישבו אצל ההורים שלי ולנסוע לגבעת רם, וזה נשמע לי זול יותר. בשבוע הראשון נדרסתי, לגמרי באשמתי, אבל בשבועות הבאים … זה היה כל כך כיף ויעיל לא להיות תלוי בתחבורה ציבורית, שאמרתי – וואלה זה אחלה כלי, בוא… בוא נמשיך להשתמש בו – מפה לשם הכרתי את הקבוצה של אופניים בשביל ירושלים – הם עזרו לי בפעילות הראשונה שלי של להוסיף שער אופניים בכניסה לקמפוס – ומאז התחלתי להיות מעורב בפעילות שלהם.

כרמל נמש: אז אתה ואופניים בשביל ירושלים מנסים לדאוג שיהיה לרוכב הירושלמי הממוצע יותר טוב פה, ואני מניח שכמוכם יש עוד עמותות של רוכבי אופניים שמנסים לעשות את אותו דבר בערים אחרות בארץ, אז מה בעצם הבעיה של רוכבי אופניים היום בישראל?

אורן לוטן: אה… מאוד פשוט, מחסור בתשתיות. הפער הכי גדול הוא שאין מספיק תשתיות, וגם התשתיות שעושים הן לא תשתיות טובות, הן כאילו תשתיות.

כרמל נמש: בוא נדבר על זה שניה.

אורן לוטן: אה… תראה, זה מאוד פשוט. אני חושב שתל אביב פרצה את הדרך בשביל כולם ועשתה את כל הטעויות האפשריות, ואני מאוד רוצה שכולנו נלמד מהטעויות האלה, ובמילים פשוטות – שבילים על המדרכה. כולנו יודעים שזה לא עובד, יש עכשיו מחאה מטורפת של הולכי רגל בתל אביב נגד כל הסיפור של דו-גלגלי על המדרכה, אה… זה מאבק שהם מנהלים שנים. ….

כרמל נמש: ואגב, אני יכול להגיד לך בתור רוכב אופניים שנוסע מירושלים לעבודה בתל אביב, ואני יורד בתחנת השלום וצריך להגיע למקום העבודה שלי אי-שם בשדרות בגין, שזה אומר לא נסיעה כזאת ארוכה. אבל בדרך אני צריך לעבור בצומת השלום. אז אני כרוכב אופניים לא מעלה על דעתי בכלל לחצות את הצומת הזאת בכביש.

אורן לוטן: כן, לא… דרך השלום היא פחד אלוהים.

כרמל נמש: אתה אומר לא לשים את שבילי האופניים על המדרכות.

אורן לוטן: כן.

כרמל נמש: ואני אומר לך ש… על הכביש מפחיד אותי לנסוע. אז מה החלופה בעצם כשאתה אומר שיש בעיית תשתיות?

אורן לוטן: יש הרבה דברים שאני מתכוון כשאני אומר תשתיות, אבל הדבר הכי מיידי זה שבילי אופניים. על דרך השלום מה שצריך לעשות, זה לקחת נתיב של מכונית ולהפוך אותו לשביל אופניים. אין פה משהו מסובך, זה מה שנקרא להפוך את סדרי העדיפויות. זה לא שה… לתת עדיפות מוחלטת לרכב פרטי כמו שעשינו עד עכשיו הביא אותנו למקומות כאלה נפלאים. אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיה שיצרנו עם אותם כלים שיצרנו אותה. להוסיף עוד נתיבים לא יעזור לנו. יש דבר כזה כזה שנקרא ביקוש מושרה – ככל שתגביר את ה… את נפח הכבישים, הם יתמלאו בעוד רכבים. – זה לא איזו המצאה, זה מחקרים, כן? יש אינסוף מחקרים שמראים שככה זה עובד.

קריינות: לפי אורן – שביל אופניים, צריך להיות במפלס הכביש, ומופרד היטב, מהולכי הרגל. מה לגבי רכבים? אז השאיפה, להפריד גם מהם, אבל זה כבר תלוי, בסוג הדרך, ופה אורן, מזכיר לנו, את שלושת הרמות, שקבע משרד התחבורה – 

אורן לוטן: הנקודה היא שבמדריך לתכנון תנועת אופניים שמשרד התחבורה הוציא עוד ב-2009 יש לך שלוש רמות. יש רחובות שכל מה שצריך לעשות זה אפילו מיתון תנועה, יש הרבה רחובות שכל מה שאתה צריך זה למתן שם תנועה ואופניים יכולים להשתלב נהדר.

כרמל נמש:, כשאתה אומר למתן תנועה ולשלב את האופניים אתה מדבר בעצם על… שאופניים ייסעו בכביש.

אורן לוטן: כן. כן, כן.  אתה אמרת שגרת ברחביה? תחשוב באמת על הסמטאות הבאמת קטנות של רחביה של כבישים כאילו ממש צרים, אין בעיה אם אתה מסמן את זה ובאמת מונ… מונע מרכבים בכל מני אמצעים לעבור את השלושים קמ"ש, שהאופניים ישתלבו בתנועה.

כרמל נמש: אוקיי, אז מיתון תנועה…

אורן לוטן: מיתון תנועה זה א'…

כרמל נמש: מיתון תנועה זה אחד…

אורן לוטן: ואז יש לך את הרמה של הנתיבים, שזה באמת צבע על הכביש, כמה עמודונים וזהו – לא פרויקט עכשיו של מיליונים. ויש מקומות – דרך השלום, כן? נניח, כדוגמא – שאתה צריך שביל. שביל זה כבר הפרדה פיזית, זה קשיח, זה כדי לתת באמת רמת ביטחון גבוהה

<מנגינה מלווה, מתחילה רמת ההפרדה הראשונה >

קריינות:  כשדיברתי עם מרב דוד מלובי 99, היא הזכירה לי, שכבר בשנת 2018, הלובי פעל מול מנהל התכנון במשרד האוצר, מתוך הבנה שאופניים מהווים אלטרנטיבה תחבורתית, שחייבת מדיניות ברורה בכל רובדי התכנון – מתשתיות ענק כמו "מהיר לעיר" ועד תכניות "פינוי בינוי" ועד לשביל הקטן שיש ברחוב..  ועכשיו בחזרה לאורן, כששאלתי אותו אם הוא יכול לתת לי דוגמא לשביל בירושלים, הוא היה די נחרץ בתשובתו- ‏

אורן לוטן: בירושלים – אני לא רוצה לקרוא לכמעט שום דבר פה שביל כי הכל זה במפלס הולכי הרגל – וזה מה שאנחנו אומרים באופן חד משמעי – גם אנחנו וגם ההנחיות של משרד התחבורה אומרות – אל תעשו את זה. ההנחיות של משרד התחבורה למרבה הצער סייגו את זה ואמרו, אם אין ברירה, אז כאילו, ו… מיציתם את כל האפשרויות, אז אתם יכולים לעשות את זה. אבל מתכננים פה בעיר באו ואמרו – אה אפשר, הנה בוא נעשה את זה – זה לא היה הכוונה של ההנחיות וזה רע.  הפגיעה בהולכי רגל היא ברורה. כאילו, אתה לא רוצה ללכת על המדרכה – אתה רוצה להרגיש בטוח – אפילו אופניים רגילים זה כלי שיכול להגיע לעשרים קמ"ש, כן? עם הכניסה של החשמליים זה בכלל נהיה בעיה.  וכשאתה בונה את השבילים על המדרכה, אתה מרגיל רוכבים שהמקום שלהם על המדרכה, וזה לא המקום שלנו. אני לא אגיד שאני אף פעם לא עולה על מדרכה – יש מקומות שבהם אני מרגיש לא בטוח – אבל אני, ברור לי שאני אורח שמה, ואני משתדל כמה שיותר לרכב על הכביש. אבל, זה גם פוגע ברוכבים. כי ברגע שאתה, יש לך כל הזמן הפרעות. אתה כל הזמן נקטע, גם השביל הכי טוב בעולם תמיד יהיה שם איזה תחנת אוטובוס ואיזה עץ, ואיזה… עכשיו רכב חונה שמה. כל הבעיות שיש בשבילי אופניים בעיר שהם על המדרכה, זה לא באג, זה פיצ'ר. זה נותן אשליה של ביטחון כי תמיד מסתכלים על החתך רחוב. כאילו על המדרכה יש לך הפרדה מאוד… כאילו, אתה במפלס אחר מהמכוניות. אבל קודם כל אתה יכול לעשות… הפרדה קשיחה גם כשאתה במפלס הכביש. והחשיבות של מפלס הכביש זה כי, כשיש לך את המדרגה בין ההולכי רגל לשבילי אופניים, אז ההולכי רגל יודעים שזה כבר לא האיזור שלהם. הם לא בטעות סוטים לשם והרוכבי אופניים לא יכולים לסטות לאיזור של ההולכי רגל. אבל העניין הוא ש… ה… אשליה של הביטחון של מפלס המדרכה הוא אשליה כי בסוף המקום הכי מסוכן זה הצומת. ואם רוכב אופניים מגיע לצומת ופתאום נגמר לו השביל, או הוא מגיע מהכיוון הלא נכון והרכב לא מצפה לו, או ההולך רגל לא מצפה לו – אז לא עשינו כלום. תמיד יש את האמירה של פעיל אופניים בתל אביב שאני מאוד אוהב – תראו לי את הצומת. אם הפתרון בצומת הוא לא טוב, כל השביל הוא לא שווה כלום.

כרמל נמש: אורן, אתה מדבר על אופניים בתוך העיר, ומשרטט לי שבילים. אבל בסוף אנחנו בלובי 99 מתייחסים לאופניים כעוד כלי תחבורה במין איזושהי רשת של תחבורה ציבורית. בוא נדבר על זה שניה – איך אתה רואה את זה?

אורן לוטן: המוטו  שלנו זה – אופניים כחלק ממערך התחבורה הירושלמי. אני לא מצפה מהאדם הממוצע שגר – נניח – בגילה, שיסע כל הדרך מגילה למרכז העיר, אפילו אם יש לו – נניח – אופניים חשמליים. אבל מה שאני כן מצפה – כי מאחר שגילה שכונה גדולה – זה שיהיה לו איך להגיע לתחנת רכבת. לתחנת רכבת הקלה שתהיה לו בעוד כמה שנים.  אם אני מסתכל על הרכבת הקלה למשל, בירושלים, אני לא חושב שתהיה פגיעה משמעותית בשירות לכלל הנוסעים, אם… אחת לכמה רכבות – וזה פתרון שיש, כן? – פשוט אחת לכמה רכבות יש קרון אופניים. ברכבת הקלה זה מאוד פשוט, אתה פשוט מוציא את כל המושבים, עושה קרון שטוח, אה… שפשוט אפשר להכנס, ברכבת הקלה גם מאוד… הכל מאוד נגיש. אתה פשוט מגיע עד לקרון עם האופניים ועולה עם האופניים. הרכבות של הרכבת הקלה הן בכל רחבי אירופה נושאות אופניים, כן? זה רק בירושלים שכרגע – אין מה להגיד – העומס הוא מאוד גבוה. יש כל מני פתרונות אבל, ב… באמת סיטי פאס היו חברה שלא הייתה מוכוונת אה… לנוסעים בשום צורה, אנחנו מקווים שעם החברה החדשה, כפיר, יהיה אפשרות קצת יותר לדבר על הדברים האלה.

כרמל נמש: אוקיי, וצריך להגיד, גם… – אמנם זה עוד רחוק ואנחנו עוד לא שם – אבל כשיגיע הקו האדום לגוש דן אז גם שם כנראה נתמודד עם אותה בעיה, ואולי אפילו יישאו את עיניהם לראות מה קורה בירושלים בסוגיה הזאתי.

אורן לוטן: נכון,. ואני אוסיף נקודה אחת אחרונה לגבי רכבת קלה ואופניים, אלמנט מאוד חשוב ברשת של האופניים בזה שצריך להיות ליד כל מסילת רכבת קלה שביל אופניים. ופה אני מרגיש שהרגולטור נרדם קצת בשמירה. ביפו, אה… המשטרה החליטה ש… אה… לרוכבי אופניים אסור לרכב על הפסים, וצריכים לרכב על המדרכה. עכשיו, ..… יפו זה המדרכה הכי עמוסה בירושלים, כן? זה הרחוב הכי עמוס בהולכי רגל בירושלים… אז שמה עשינו מאבק והמשטרה ירדה מהעץ… … כל פעם שאנחנו אה… דיברנו על הנושא הזה אמרנו – אוקיי, ביפו לא היה אפשרות להכניס שביל אופניים, אין מקום, זה, זה הרחוב הקיים, כאילו, לא היה מקום להכניס שם שבילי אופניים, והמדרכות שמה הן נפלאות וזה רחוב שוקק חיים ואני אוהב אותו. אבל איפה השביל אופניים ברגע שיפו נגמר, ואתה נוסע שמה על בר לב שמה עד להר הצופים, למה שם אין שביל אופניים? למה בדרך חברון הולך להיות שביל רק עד שליש דרך? והתשובה היא, אגב, כי מפחדים לקחת אה… לפגוע ברמת השירות של הרכב הפרטי. דרך חברון היום היא שני נתיבי נסיעה ל… לכל כיוון לרכב פרטי ונתיב תחבורה ציבורית, את הנתיב תחבורה ציבורית הולכים להפוך לרכבת קלה והולכים להשאיר שני נתיבים לרכב הפרטי. עכשיו, איפה ההיגיון פה? הרי זה לא שרוכבי אופניים הולכים להיעלם, הם הולכים לנסוע איפשהו. מה שהם הולכים לנסוע זה לנסוע על הרכבת, ושמה זה כבר יהיה מסוכן, שמה זה לא יפו. שם הרכבת תיסע מהר. יבואו ויגידו – למה אתם נוסעים שמה על ה… על המסילה? אני מעדיף להתמודד עם הרכבת הקלה בכל יום מאשר להתמודד עם רכב פרטי.  אז משרד התחבורה, שמממן את הפרויקט הזה, כן? זה לא שעיריית ירושלים מממנת את הרכבת הקלה מכיסה. הוא צריך לבוא לכל פרויקט, וכשהעיר… מביאה לו תכנון הוא אומר – אוקיי, איפה… איפה הרוכבים פה? מה הפתרון שלכם לרוכבים? – ואם הפתרון לא טוב, לשלוח אותם שוב לשולחן התכנון. ה-default חייב להיות שיהיה שביל אופניים ורק אם משרד התחבורה מאשר – אז לעשות תנועה משולבת עם הרכבת, כן? יש בכל רחבי העולם רו… רוכבי אופניים נוסעים על מסילות ה רכבת, כן? זה לא איזה המצאה גדולה. ה-default זה שחייב להיות שם שביל אופניים, ומשרד התחבורה פה – להרגשתי – לא משמש פה כרגולטור מספיק חזק.  ….

כרמל נמש: עם עצמי אם הדגש צריך להיות על אופניים בכללי במדינת ישראל או ספציפית בירושלים. ואני חייב להגיד שלדבר על אופניים בירושלים די תמוה. איך בעצם… היית מתאר את ה… את רכיבת האופניים בירושלים?

אורן לוטן: הפוטנציאל פה הוא עצום. עכשיו למה הפוטנציאל פה עצום? קודם כל, המזג אוויר שלנו הרבה יותר טוב מתל אביב כן. בוא נשים את הדברים על השולחן. יש לנו קיצים הרבה יותר סבירים מתל אביב וחורפים הרבה יותר טובים מ, רוב הערים באירופה. אז כאילו, אחלה עיר לרכב בה מבחינת מזג האוויר. אבל, בקטע הרציני – אוטובוסים עירוניים זה לא תמיד חוויה הכי כיפית. ולעמוד בפקקים ברכב פרטי כולנו יודעים איך זה. זה גם לא חוויה מאוד מרוננת. אז תיתן לאנשים את האפשרות אנשים ירכבו על אופניים. תמיד יש אנשים שזה לא יתאים להם כאילו, גם בקופנהגן זה רק חמישים אחוז מהאוכלוסייה. אבל תמיד מסתכלים על קופנהגן אבל יש גם ערים כמו ברן בשוויץ,  ומונטריאול בקנדה, שהם גם מאוד הריריות ושמה יש תחבורות אופניים בעשרות אחוזים. הדבר שהכי משפיע יותר מהכל על כמות השימוש באופניים בעיר. זה לא הטופוגרפיה. זה לא מזג האוויר. זה תמיד תמיד תמיד התשתיות. you'll build it, and they'll come כמו שאומרים. ואתה יודע מבחינת הטופוגרפיה מה שמשנה מאוד את המשחק זה העניין של אופניים חשמליים.

<מעבר>

קריינות: אופניים חשמליים הם הפיל שבחדר. כל דיון על שילוב אופניים ותחבורה ציבורית מגיע איכשהו לכלי הזה. יש שיתנגדו להם, יש יעודדו אותם. הדבר שכולם יסכימו עליו הוא שמדובר במשהו שנוי במחלוקת. אז בואו נדבר עליו-

אורן לוטן:  אופניים חשמליים זה נושא מאוד טעון וברור לי למה כי מצב העניין הוא כמו שהוא. אבל זה לא חייב להיות ככה. זה איזושהי סיטואציה שהגענו אליה מאיזושהי. אני לא יודע אפילו להגיד, אוזלת יד, או, או מדיניות לא נכונה. אבל זה לא צריך להיות ככה. זה לא צריך להיות טוסטוסים במסווה, כמו שתשעים אחוז מהאופניים החשמליות הם כיום. יש אופניים עם מנוע עזר שפועל כשאתה מפדל ומפסיק בעשרים וחמש קמש, כמו שהתקנות של משרד התחבורה קובעות שאופניים חשמליים צריכים להיות. הבעיה היא שהכלים האלה לא, הם מיעוט כרגע, ואפשר לשנות את זה. אני לא מבין למה זה כל כך מסובך לאכוף את העניין של, עשרים וחמש קמש. שהמנוע מפסיק בעשרים וחמש קמש, זה בתקנות של משרד התחבורה.

כרמל נמש: כשאתה אומר לאכוף אתה מתכוון אכיפה ממש של פקחים שוטרים, או שאתה מדבר על אכיפה טכנית מראש בכלי? .

אורן לוטן: תראה. רוב האופניים לכאורה באים עם האכיפה הטכנית הזאת מראש בכלי, אחרת הם לא היו עוברים את מכון התקנים. אבל בפעול מה שקורה שפורצים את זה. ברמת האכיפה זה לא כזה מסובך לבדוק אם כלי עובר את העשרים וחמש קמ"ש, כאילו, אני בטוח שאם משרד התחבורה יעשה איזה האקתון שיבקש מאנשים לפתח להם כלי שמודד האם האופניים האלה חורגות או לא. זה פותרים את זה תוך שלושה ימים.

כרמל נמש: דיברנו קודם על שבילים ומדרכות וכביש, איפה הוא צריך לנסוע?

אורן לוטן: תראה, אני חושב שכלים חשמליים באופן כללי זה אחלה דבר כן. אני בעד קטנועים חשמליים, הם עושים הרבה פחות רעש והרבה פחות מזהמים מקטנועים רגילים. אבל זה צריך להיות מוגדר כקטנועים. אם אתה עובר את העשרים וחמש קמ"ש בלי לפדל. אתה לא אופניים, אתה קטנוע. וזה בסדר, מותר לך להיות קטנוע אבל את צריך לעשות רישוי, וביטוח וכל הדברים האלה. אם אתה מתחת לעשרים וחמש קמש. מצרת לא מצרת. אתה אופניים, אתה קורקינט, אין לי בעיה שקורקינטים יהיו בשבילי אופניים, כל עוד הם יהיו מתחת לעשרים וחמש קמש.  ואם אתה מעל את כלי ממונע, וההתייחסות אליך צריכה להיות בהתאם לכלי ממונע. זה בצד של האכיפה. אבל גם צריך להיות בצד של העידוד. מאוד קשה היום לייבא, יש לי, אחד מהח'ברה שלנו גם עובד בחנות אופניים והוא אומר "מאוד קשה לייבא היום את הכלים שהם לא הכלים, כאילו מישהו אחד בא ייבא את הכלי המעפן, ואז זה עבר את מכון התקנים ואז כולם מייבאים את זה מאוד מהר. אבל אם מישהו רוצה להביא הכלים הנורמלים, אז הוא גם צריך לעבור את מכון התקנים וזה כאילו, עסק מאוד יקר ואף אחד לא רוצה לקחת הימור כשהם יודעים שיש כבר את הכלי שכבר קיים וכאילו מוכר. אז צריך קודם כל להקל את ההבאה של אופניים חשמליים טובים. והדבר הבא שבעיניי הוא כאילו מובן מאליו, עודדו פה תקופה, קנייה של רכבים חשמליים. כי זה סביבתי יותר, אבל בואו. אתם רוצים רכב, חשמלי, סביבתי, זה אופניים חשמליים. לא רכב, רכב זה כאילו, רכב חשמלי זה הרבה יותר טוב מרכב בנזין. אבל זה עדיין מאוד מאוד מזהם. ומאוד מאוד צורך משאבים וזה עדיין רכב פרטי. אתם רוצים לעודד כלים חשמליים להמונים. שבאמת הם ירוקים, תעודדו אופניים חשמליים טובים. בסבסוד, כאילו אפילו הורדה ביטול המיסים האלה עם סבסוד. כל הכלים האלה שהממשלה יודעת להשתמש שהיא רוצה לעודד משהו. חשוב להגיד כן. שאני מדבר כאילו, על סוג מאוד ספציפי של אופניים חשמליים, של אופניים חשמליים שמיודעים ליוממות, כלי שמאוד פופולארי עכשיו…

 כרמל נמש: אתה בא ואומר, יש כלי שיכול להיות אחלה פתרון תחבורתי ליוממות כמו שאתה אומר, השלמה לתחבורה ציבורית. ופה המדינה צריכה להתערב, ולדאוג שהוא באמת יהיה פשוט יותר.

אורן לוטן: תראה, בסוף השינוי שצריך להתרחש לפני שינויי תשתית ורגולציה הוא שינוי תפסתי, בכל הרמות. כשאנשים אומרים עדיין "שבילי אופניים זה נחמד אבל" ואני מדבר ממש, ראיתי עכשיו שכונה חדשה שמתוכננת מהניילון בדרום ירושלים עם שבילים על המדרכה. אין אילוצי מרחב, אין שום דבר אבל השבילים עדיין על המדרכה. כי התפיסה עדיין שאופניים זה כזה נחמד, זה לפנאי, זה לילדים. אבל זה לא  כלי תחבורה רציני, או שזה לא מתאים לירושלים. זה נחמד לערים אחרות אבל לא מתאים לאופניים. קודם כל, כל עיר אמרו עליה "זה לא עיר לאופניים", עד שהיא נהייתה עיר לאופניים. אמסטרדם בשנות השבעים היית עיר של רכב פרטי באופן מובהק. פשוט הם החליפו דיסקט. פריז, אם ראיתם מה שקרה שם בשנתיים האחרונות מאז תחילת הקורונה, הוא מדהים. פשוט העיר פשוט שינתה את פניה. אז על כל עיר אמרו שהיא לא עיר עד שבנו את התשתיות וגילו שזה אפשר. אז כל מה שצריך זה להפסיק להתייחס לאופניים כאיזה משהו נחמד, ולהתחיל ליצור תשתיות נכונות. לא בשילוב עם הולכי רגל, נפרד. לא לפחד לקחת מהרכב הפרטי איפה שצריך, אגב, לא תמיד צריך. יש המון תשתיות שאפשר לעשות פשוט עם צבע על הכביש. יש מקומות שאין מה לעשות צריך להפוך את הפירמידה, צריך לשים קודם כל את ההולכי רגל ואת משתמשי התחבורה הציבורית ואת הרוכבי אופניים, ורכב פרטי לא לאסור, אבל לחלק מחדש את המרחב ככה שהוא ישמש גם את יתר משתמשים. ובאמת כמו שאמרתי קודם. תבנו את זה הם יבואו

<מנגינה מלווה >

אורן לוטן: אני באמת מאמין שזה תנאי לעיר מתפקדת. אתה לא יכול להיות עיר מתפקדת ב… בזמן המודרני בלי שיש לך תחבורה ציבורית טובה. אבל אופניים זה סממן של עיר טובה לחיות בה. כשאנחנו נוסעים בכל מני ערים בעולם ואנחנו רואים ערים שכאילו, שהיינו רוצים לחיות בהן, זה בדרך כלל ערים עם תחבורת אופניים טובה כי זה… כשיש לך תחבורת אופניים טובה זה אומר שהרחובות שלך מותאמים לתנועה רכה יותר, יש בה יותר… הרחוב חי יותר, הרחוב שקט יותר. אה… ובאופן כללי זאת עיר שמאפשרת מגוון יותר רחב של אפשרויות להתנייד. זה כלי הרבה יותר שיוויוני, כן? זה כלי זול. ובגלל זה אני באמת מאמין ש… לא רק שאנחנו חייבים תחבורת אופניים כחלק מ… מההתמודדות עם משבר התחבורה, זה באמת כלי שאנחנו רוצים לקדם כדי שאנשים ירצו לגור בעיר. ואחד הדברים החשובים כדי לגרום לאנשים לרצות לחיות בערים זה להפוך אותן למקום שטוב לחיות בו, ואני באמת מאמין שאופניים זה חלק מהמערך הזה של עיר טובה יותר.

< מנגינת סיום>

קריינות: אורן, באמת אוהב אופניים, ואת האמת? גם אני, אוהב את האופניים שלי. הקטע איתם, שהם אשכרה מורידים נהגים מהכביש, כמו שלמדנו בשני הפרקים האחרונים – גם בעיר, וגם בדרכים שמובילות אליה. עם כמה שינויים קטנים, ולא יקרים, אפשר להרחיב את מעגל הרוכבים ולהוריד רכבים מהכביש.  למתן תנועה, לצבוע נתיבים, ואפילו להשקיע ביצירת שבילים. וזה נכון גם עם הרכבות – הקלה והכבדה, אבל, – בואו נתחיל ממשהו. בסוף, זו רק תפיסה, איך אמר אורן? להפוך את הפירמידה. נאמר לו תודה שוב פעם, וכמובן למתנדבים שלנו – איתי מורי ואיתי לוּפט ממכינת חנתון, שעזרו בתמלול הפרק.  גם הפעם, אני מזמין לדבר איתנו על אופניים, תחבורה ציבורית, מרחב עירוני, וכל נושא אחר שמעניין – אנחנו בפייסבוק, וגם בטוויטר. וחוץ מזה, באתר האינטרנט תוכלו למצוא עוד מידע מאוד מעניין,  וגם להצטרף ללובי 99, שמקדם תחבורה ציבורית.

אם אהבתם את הפרק, אז דרגו אותנו בספוטיפיי או אפל, תנו לנו 5 כוכבים, כי הרי נהניתם, תשאירו תגובות וכמובן שתפו אותו הלאה לחברים, משפחה ו… לראש העיר שלכם – אני בטוח שהוא ילמד משהו מהפרק, יאללה ביי.

<סגיר>

כרמל נמש: למה קבענו דווקא כאן?           

אורן לוטן: סדנת האופניים השיתופית שלנו, שיושבת פה בחצר. סדנת האופניים השיתופית זה בעצם קונספט שאני מאוד אוהב. הרעיון הוא פשוט – להרבה אנשים יש אופניים ישנים שיש להם איזה משהו שהתקלקל והם לא יודעים איך לתקן וזה יקר מדי ללכת לחנות – אז הם פשוט זורקים אותם, או עוזבים אותם בחדר המדרגות, או עוזבים אותם ברחוב – ופשוט מוותרים על כלי התחבורה הנהדר הזה במקום פשוט לבוא ולתקן אותו בעצמם. יש פה אנשים שבקיאים במכונאות אופניים ואנחנו עוזרים לאנשים – פשוט מדריכים אותם איך לעשות את העבודה בעצמם – והם מתקנים את האופניים ומשמישים את זה חזרה וחוזרים לרכב. או למי שאין אופניים – יש פה גם זוגות שהצלנו מהרחוב, אה… או מאנשים שתרמו אותם – ופשוט הם משמישים אותם מחדש. קצת עבודה, באים כמה ערבים ויוצאים עם אופניים.

להאזנה:
או:
milkud99-google
Google Podcasts
milkud99-spotify
Spotify
milkud99-podcastAddict
Podcast Addict
milkud99-podbean
Podbean
milkud99-apple
Apple Podcast

ואפשר גם ב- או
הנושא מעניין?

    יש לך הערה או שאלה? הדיון רק התחיל, ואפשר גם במייל- podcast@lobby99.org.il
    אהבת את הפרק? זה הזמן להצטרף לקהילת החברים של לובי 99.