fbpx

מה קרה השבוע? ממשיכים לעבוד בכל קונסטלציה פוליטית – פועלים למניעת מחסור בגז ישראלי; נלחמים בחוק שנותן הטבת מס בלתי מוגבלת למי שעשה אקזיט; מנצלים את פגרת הכנסת כדי לקדם את המלחמה בריכוזיות בשוק המזון; שוקלים להגיש התנגדות להסדר פשרה בפרשת אליעזר פישמן; ועוד. שימו לב: שאלת סקר חשובה בסוף.


האם בישראל ישרפו פחם בזמן שגז ישראלי יימכר לאירופה?
על רקע העלייה המשמעותית במחירי הגז באירופה עקב המלחמה באוקראינה, חברות הגז בישראל דוחפות את המדינה לייצא גז לאירופה. אם הייצוא יוביל למחסור בגז ישראלי, מחירי החשמל יעלו, ועל-מנת לייצרו, יצרני החשמל יצטרכו לשרוף יותר פחם וסולר, שהם דלקים מזהמים בהרבה מגז. צפו בסרטון קצר של סמנכ"לית הלובי בנושא >>


חוק האנג'לים – מיטיב עם מיליארדרים, לא עם הייטקיסטים
ועדת השרים לחקיקה דנה השבוע בחוק האנג׳לים, שבמסווה של עזרה להייטק הישראלי מעניק הטבת מס בלתי מוגבלת למי שעשה אקזיט. למרות ההתנגדות ששלחנו להצעה, יחד עם ארגון ״רווח נקי״, ההצעה עברה לבסוף. נמשיך להיאבק נגד העיוותים שהחוק הזה יוצר כשהוא יגיע לשולחן הכנסת. לפוסט המלא >>  

עזרו לנו לגדול ולהשפיע
   

עוד הסדר פשרה בפרשת פישמן
השבוע הציע בנק אגוד הסדר פשרה מגוחך בהליך המשפטי שהוגש נגד בכירי הבנק לשעבר על האשראי שהם נתנו לאליעזר פישמן (שהחוב שלו לבנק הגיע ליותר מרבע מיליארד ש״ח) – פיצוי של 10 מיליון ₪. מעבר לכך שההסדר נועד לסתום את הגולל על הפרשה, הוא נערך באופן יוצא דופן – בין הבנק לבין בעלי התפקיד לשעבר, בניגוד לדעתו של התובע (בעל המניות בבנק), שסבור שמדובר בסכום מגוחך ביחס להיקף הנזק. המחלקה המשפטית שלנו שוקלת להגיש התנגדות להסדר. להסבר המלא >>

מלכוד 99: פרק #35 – מרד הפסטה
ענקיות המזון העריכו כי ה"סיכון למרד צרכנים נמוך" ולכן הרשו לעצמן להודיע על העלאת מחירים. אז יצאנו למרד הפסטה. חודשיים אחרי, עו״ד לינור דויטש, מנכ"לית המיזם מדברת על פסטה, ציבור שנמאס לו ובלימת עליית המחירים. האזינו: באתר | ספוטיפיי | גוגל פודקאסטאפל פודקאסט >>


משרד המשפטים מקים אגף למניעת שחיתות
באילו סוגיות ראוי שיעסוק האגף החדש במשרד המשפטים – אשכול למניעת שחיתות? כשמשרד המשפטים ביקש את עמדתנו, הצפנו מספר סוגיות חשובות, והתבקשנו להרחיב על סוגיית התרומות לעמותות. תחום התרומות פרוץ – פעמים רבות, תאגידים לא בדיוק "תורמים" אלא מצפים לקבל תמורה כלשהי (כמו, למשל, מוניטין, או סיכוי להשפיע על מקבלי ההחלטות). והם גם זוכים להטבות מס כנגד התרומות, כלומר, ה"תרומות" שלהם מסובסדות על ידי הציבור הרחב. נמשיך לפעול כדי להבטיח שהכסף של התאגידים הגדולים ובעלי ההון לא ישחית גם את המגזר השלישי

שמחים להזמין אותך למפגש מיוחד
תומר אביטל מ'שקוף' מראיין את עו״ד רחל גור מנהלת תחום ממשלה במיזם בנושא "הון-שלטון-מזון". שיחה פתוחה על הדרך בה ענקיות המזון והמשקאות מכתיבות מדיניות, הקרב סביב מס קוקה קולה (מס סוכר) ומהלכים נוספים כמו איסור פרסום מזיק.
ניפגש ביום שלישי, 12.4 בשעה 20:00 ב-ZOOM, להרשמה >>
*המפגש יוקלט גם עבור הפודקאסט ״הון-שלטון-סלון״

הזדמנות לשלוח לינק הצטרפות לחבר/ה

מנצלים כל רגע גם בזמן הפגרה של הכנסת
רגע לפני הדרמה הפוליטית, נפגשנו עם סגן השר אביר קארה, אחד השחקנים החשובים בתחום הרפורמות הכלכליות, כדי לשוחח איתו על ההצעות שאנחנו פועלים לקדם – הפחתת הריכוזיות בשוק המזון, הרחבת הרפורמה בייבוא, עידוד רכבים חשמליים ועוד – לקראת חוק ההסדרים הבא (בהנחה שיהיה כזה, לאור ההתפתחויות הפוליטיות).

כדי להמשיך לגדול ולהתחזק, אנחנו צריכים אתכן/ם. הזמינו אותנו להרצות אצלכם/ן בחצר, במשרד או אצל ההורים, ואנחנו נספר לחברים ומשפחה על איך הדברים באמת עובדים בכנסת ובממשלה, ואיך אפשר להשפיע. להרשמה >>

הפעם בפינת המחקר נסביר בקצרה על שיטת ההפקה הייחודית של מחצבים מים המלח:
בים המלח מופקים מספר מחצבים, כאשר העיקריים הם אשלג (המשמש בעיקר לחקלאות) וברום (מעכב בערה הקיים לדוגמא במכשירים סלולריים). בשונה ממקומות אחרים בעולם אשר מפיקים מחצבים אלו באמצעות כרייה, בישראל, בשל התנאים המיוחדים של ים המלח, ההפקה היא באמצעות בריכות אידוי.

איך זה עובד? ראשית, צריך להבין שים המלח מורכב מהחלק הצפוני, שהוא העמוק והגדול יותר והוא באמת ים טבעי, והחלק הדרומי – שבעבר היה ים (רדוד), אך כיום הוא למעשה בריכות מלאכותיות (בתי המלון הם בחלק הדרומי, ולמעשה חופיהם הם על בריכה ולא על ים טבעי). מים מהחלק הצפוני נשאבים ומוזרמים דרומה, ושם עוברים רצף של בריכות אידוי, כאשר בכל שלב שוקע רכיב אחר כמו מלח ים רגיל והקרנליט – החומר ממנו מפיקים את המחצבים היקרים. בסוף, המים לאחר מיצוי מוזרמים חזרה לים הצפוני, דרך מה שהתפרסם כ"נהר סודי" של ים המלח (למרות שאיננו באמת סודי, אלא פשוט מסוכן בגלל מוקשים).

השיטה הייחודית פותחה על ידי משה נובומייסקי – מי שהקים עוד בימי המנדט הבריטי את מפעלי האשלג, שנהיו מפעלי ים המלח. הוא, יחד עם שותף בריטי, היו בעלי הזיכיון מטעם הבריטים, כאשר לאחר הקמת המדינה הוקמה החברה הממשלתית מפעלי ים המלח שקיבלה את הזיכיון מהמדינה.

כאמור, מדובר בשיטה יעילה, כי במקום להשקיע הרבה אנרגיה בכרייה מהאדמה ובהפרדה של המחצבים, התהליך נעשה בעיקרו על ידי השקיעה של החומרים בבריכות האידוי. מנגד, בשביל לאפשר את מיצוי המחצבים, צריך לשאוב עוד ועוד מים מהים הצפוני אל בריכות האידוי, שם המים מתאדים בקצב מוגבר מהקצב הטבעי. לפי הערכות שונות, החלק של הפעילות התעשייתית בייבוש ים המלח הוא בין 20%-33% (מרבית ההתייבשות – בגלל הסכרים ושאיבות המים בנהר הירדן).

להרחבה: הסבר על החומרים אשלג וברום | חוק זיכיון ים המלח המקורי (1961)

בשבוע שעבר שאלנו מה התוכניות שלכם/ן לפסח והתשובות היו מגוונות כמו חברי/ות המיזם: 31% בחרו לטייל בארץ, 18% העדיפו לטוס לחו"ל, 25% ממשיכים לעבוד כרגיל ו-26% מעדיפים להישאר בבית.

לקראת הכנס השנתי של המיזם שיתקיים בקרוב ויעסוק בנושא הון-שלטון, רצינו לדעת האם תעדיפו שהאירוע יתקיים ביום שישי בבוקר (א) או באמצע השבוע לאחר שעות העבודה (ב)?