אני רוצה להתעכב רגע על המשמעות של מה שקרה בביהמ"ש המחוזי-כלכלי שלשום בהתנגדות שלנו לפרשת העלמות המס של בנק הפועלים כי זה חשוב. במשך למעלה מעשור, עסק בנק הפועלים בפעילות עבריינית בארה"ב וסייע ללקוחותיו להעלים מס ולהבריח כספים. ממש כמו בסרט פשע הוליוודי. בסוף חטף קנס מטורף של כמעט מיליארד דולר מהאמריקאים.
תביעה נגזרת שהוגשה בישראל נגד המנהלים הסוררים ביקשה מהם לפצות את הבנק. בכל זאת, לא מדובר בסתם החלטות עסקיות פחות מוצלחות שהם קיבלו, אלא במסכת עבריינית שיטתית שנמשכה מ-2002 ועד 2014 שאותה הם טיפחו (לכאורה, לכאורה).
לאחר מכן הם עוד הגדילו לעשות ולא שיתפו פעולה עם החקירה בארה"ב באופן שגרר אותה עוד כמה שנים טובות, מה שהגדיל את הנזק ביותר ממיליארד ₪. אבל רגע, שמנהלים שקיבלו בונוסים של עשרות מיליוני שקלים באותן שנים יישאו באיזושהי אחריות ויכניסו יד לכיס? נראה לכם? פה זה ישראל.
אז הצדדים לתביעה החליטו להתפשר כך שמי שתפצה את הבנק תהיה חברת הביטוח, פיצוי בגובה של 135 מיליון $. נשמע הרבה, אבל באופן יחסי לנזק בשווי כמעט מיליארד דולר זה כלום בפיתה. עכשיו בימים כסדרם הסדר הפשרה מוגש לביהמ"ש, ומאושר אוטומטית, כי כולם בעד.
התובע מקבל פיצוי שמן, הנתבעים סוגרים את הסיפור בלי להוציא שקל מהכיס, הבנק מקבל חסינות מתביעות בשביל סכום שממילא משלמת חברת הביטוח, וחברת הביטוח יודעת שהכסף יחזור בפרמיות מוגדלות.
ווין ווין לכולם, חוץ מלציבור שנדפק פעם ראשונה דרך כספי הפנסיות שלו שמחזיקים 92% מהבנק, פעם שניה בכך שכדי לפצות על ההפסד מעלים מחירים של עמלות וריביות או מקצצים בשירותים, ופעם שלישית בכך שהאחראים למחדל פשוט ימשיך לכהן בתפקידים שונים בביצת הדירקטורים המקומית, ויעשו נזק בחברות ציבוריות אחרות, שלא לדבר על המסר של אפס אחריותיות לכל נושאי המשרה והדירקטורים בשוק.
ופתאום לובי ציבורי קטן שממומן ב100% מימון המונים מגיש התנגדות להסדר בשם אחד מבעלי המניות של הבנק, הראל פרימק. ועומדת בדיון מטעמם עו"ד אחת חצופה Einat Solnik ד"ר למשפטים בוגרת ייל והעליון, שגם עבדה בצוות הליטיגציה הבכיר בש.הורביץ, ומעזה לטעון דברים שאיש לא העז.
להטיל ספק במנגנון ה"ועדות הבלתי תלויות" שהם האמ-אמא של התלויות. ולדרוש שהמנהלים ישאו באחריות אישית ואף רחמנא ליצלן יחזירו כמה מהמליונים. ועוה"ד הכי בכירים במשק (צביקה אגמון ושות') משתוללים איך היא מעזה. איך אנחנו מעזים. מה פתאום שהציבור הוא ישות שצריך לחשבן לה ולעמוד מולה.
נציג היועמ"שית, עו"ד ליאב וינבאום, שעלה אחריה הציג עמדה אוהדת לטענותינו גם אם יותר מתונה, ואף טרח להדגיש כי נוכח המתקפה של הצד השני חשוב לו להגיד כמה טוב וחשוב שמושמעות הטענות הללו. העובדה שאנחנו מביאים נתונים ומצביעים על נקודות שאיש לא העלה מאפשרת גם ליועמ"שית לחדד עמדות.
אני לא יודעת מה יפסוק השופט, ואם נצטרך לערער לעליון. אני כן רוצה להתעכב על הרגע הזה של הפאניקה שלהם. של הצורך להתמודד. שלא עומדים פה מול ארגון קיקיוני אלא מול תותחים כבדים וטיעונים משפטיים כבדי משקל. כי זה תקדימי ומשנה סדרי עולם.
וכל זה קורה בזכות 10,445 אזרחים(נכון לשעת העלאת הפוסט) שתורמים כל חודש סכום קבוע לבחירתם ומגדירים את כללי המשחק מחדש. פתאום גם לציבור יש קול בביהמ"ש הכלכלי. ובשוק ההון, ובכנסת ובמשרדי הממשלה, ובהמון מקומות שלא היו לו מעולם. וכדי שיהיה לו בעוד פעמים ומקומות, צריכים אתכם איתנו: https://goo.gl/rWuAAw
