הורסים לנו את ים המלח והכסף זורם לטייקון
הפעילות התעשייתית להפקת משאבי הטבע מים המלח גורמת נזק אדיר לים. ועדיין קיימת הסכמה רחבה יחסית בקרב הציבור ובממשלה שאת הפעילות הזו צריך להמשיך, גם לאחר תום הזיכיון של כ"יל, בגלל הרווחים הכלכליים ומקומות העבודה שיוצרים המפעלים בנגב. הגיע הזמן לעצור ולשאול באיזה תנאים אנחנו מוכנים להמשיך לפגוע במשאב הטבע ששייך לכולנו.
מפלס ים המלח יורד בקצב של יותר ממטר בשנה. רבע מהירידה נגרמת כתוצאה מהפעילות של מפעלי ים המלח שבשליטת הטייקון עידן עופר, וחלק ניכר מהרווחים שמביאה פגיעה זו זורמים לחשבון הבנק שלו. מסתבר שאפילו מעט הכספים שחשבנו שאנחנו מקבלים באמצעות מיסים ותמלוגים – כי"ל לא משלמת.
לפי החוק, מפעלי ים המלח אמורים לשלם 5% מהכנסות המפעלים לקופת המדינה כתמלוגים. מתברר שבתרגילים חשבונאיים שונים, משלמים המפעלים רק חצי מזה – 2.5%. וזה לא הכל – לפני מספר שנים הוטל עליהם מס נוסף, "מס רווחי יתר" (מס ששינסקי) שאמור להגדיל את חלקה הכולל של המדינה ברווחי ים המלח ולהגיע ל-46%-55% מהרווח. מטרת המס הנוסף היתה להגדיל את חלקו של הציבור באוצרות הטבע ולהשוות אותו למקובל בעולם, אך לפי החישוב שביצענו נראה שאנחנו מגיעים לכל היותר ל- 35%.
החישובים שלנו אמנם מבוססים על נתונים חלקיים – רק אלו שמוצגים בדו"חות הגלויים של כי"ל, אך כבר שנים שגם פקידי האוצר מודים בפנינו שתשלום התמלוגים והמסים של כי"ל הוא שטח הפקר ואף אחד לא יודע בדיוק מה קורה שם. פנינו השבוע לחשב הכללי שמנהל את הצוות שמתכונן לתום הזיכיון של כי"ל, הצגנו בפניו את החישובים וגם העלנו דרישה ביחס ליום שאחרי תום הזיכיון: בהסכם הבא על הפקת משאבי ים המלח 80% מהרווחים חייבים להגיע לציבור. אחרת זה פשוט לא שווה את הנזק שנגרם לו.
ים המלח הוא מכרה זהב, עלויות התפעול נמוכות, והרווחים בשמיים. אם הבחירה היא להמשיך ולנצל את משאב הטבע שלנו, אז שהרווח לפחות יגיע לכיסו של הציבור ולא של טייקון בודד.
הגיע הזמן להחזיר את ים המלח לציבור – הצטרפו אלינו: https://bit.ly/40lYcnF
