לא לבעלי סף עצבים נמוך-
השבוע הודיעה חברת הענק 'כנפיים' (בעלת השליטה לשעבר ב'אל-על') על דחייה למועד לא ידוע של אסיפה מיוחדת של בעלי מניות, שנועדה לאשר עסקה לגביה דיווחה החברה לפני כחודש.
איזו עסקה? בעלי השליטה בחברה ששוויה למעלה מ-127 מיליון ₪, הם הזוג המאושר דוד בורוביץ' ותמר מוזס בורוביץ' (תמי מוזס). לשניים יש בן, שמו יריב בורוביץ'. בסוף השנה שעברה, החליט יריב להקים סוכנות תיירות בשם "מויה". חודשים ספורים לאחר מכן, החל משא ומתן בין החברה הצעירה, ל'כנפיים', שהסתיים בדיווח לפיו חברת כנפיים תרכוש 70% מסוכנות מויה עבור סכום של כ-860 אלף ₪ ותעמיד לטובתה הלוואה ל"מימון ראשוני" בסך 10 מיליון ₪ – יריב יקבל גם שכר בגובה כ-40 אלף ₪ לחודש עבור 75% משרה + בונוס שנתי של עד 6 משכורות; את משרדיה של מויה "תארח" חברה פרטית בבעלותה של תמר מוזס בורוביץ' – שטח של 390 מ"ר ברמת החייל עבור שכירות חודשית של 34 אלף ₪.
למה כל זה מעניין אותנו? פשוט מאוד, כי 'כנפיים' זו חברה ציבורית ומושקע בה גם כסף ציבורי, באמצעות הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי הפנסיות שלנו. מה שאומר שאנחנו נממן חלק מהעסקה. בקלות יכלו הזוג מוזס-בורוביץ להעביר לבנם את הכסף מכיסם, זה "כסף קטן" עבורם, אבל למה להוציא מהכיס כשאפשר לקחת קצת מהציבור?!
מה בעצם הבעיה בעסקה?! מדובר בעסקה שנערכת בניגוד עניינים מובהק, מול סוכנות תיירות שעודנה מצויה בחיתוליה, עם אפס פעילות, אפס הכנסות, אפס ניסיון ואפס מוניטין. איזה יתרון יש לסוכנות מויה על פני סוכנויות אחרות ותיקות יותר או על פני הקמתה של סוכנות ישירות על ידי כנפיים? ועוד בתקופה משברית בענף התיירות, בה נדרש כושר שרידות של ממש. ולמה דווקא בנם יריב, שלא פורט בדיווח לגבי כישוריו וניסיונו בתחום, הוא האיש הנכון? האם תנאי ההעסקה שלו דומים לתנאי השוק? ומדוע סוכנות תיירות כל כך קטנה צריכה שטח כל כך גדול, שעומד ברובו ריק (ביקרנו שם וראינו במו עינינו) בשכירות גבוהה?
הרבה מאוד שאלות. היינו מצפים למצוא בדיווח של כנפיים תשובות, אבל בדיווח יש רק ערימה של אמירות מנופחות, עמומות וסתומות. טריק ידוע במחוזותינו: כשאין לך מה להגיד – פשוט תגיד את זה בקול רם יותר.
איך בכלל זה מתאפשר? החוק אומר דבר מאוד פשוט: עסקה כזו, של בעלי עניין (אינטרס), בחברה ציבורית, לא יכולה לעבור סתם ככה. היא צריכה לקבל את אישורה של ועדת הביקורת של החברה, את אישור הדירקטוריון, ולבסוף, את אישורה של האסיפה הכללית – אותה אסיפה שנדחתה למועד לא קבוע.
ועדת הביקורת היא הוועדה החשובה ביותר לענייננו. היא הייתה אמורה הייתה להגן על הציבור ולומר להורים הגאים: "חברים, עד כאן!". אבל חברי אותה ועדה- דליה איציק, יריב לרנר ואמנון בן עמי – במקום למלא תפקידם נאמנה, דווקא החליטו לזרום עם העסקה. ולא סתם לזרום. במקום לקיים "הליך תחרותי" הכולל מכרז, כפי שמחייב אותם החוק, הם בחרו בחלופה שנקראת "הליך אחר". החלופה הזו, גם לפי עמדה רשמית של הרשות לניירות ערך, חייבת להגשים את הרציונל התחרותי והיא לא יכולה להיות סתמית, אחרת זה חותר תחת המטרה של החוק. אך חברי ועדת הביקורת בכל זאת החליטו על "הליך אחר" סתמי: הוראות שהם עצמם יתנו להנהלת החברה לגבי ניהול המשא ומתן, בצירוף יועץ חיצוני בלתי תלוי. אולי אפשר היה לקבל את זה אם לפחות היה מדווח לנו מיהו היועץ, האם הוא בניגוד עניינים, כיצד פעל, אילו חלופות בחן וכו', אבל זה כמובן לא דווח.
אז ועדת הביקורת אישרה. הדירקטוריון אישר. ואז פנו לבעלי המניות באותו דיווח, שמבקש להסביר איזו הזדמנות אדירה נקרתה בדרכה של כנפיים עם העסקה הזו – יאללה, בואו גם אתם לאשר.
מה שהם לא לקחו בחשבון זה שאת הדיוח על דחיית מועד האסיפה ראינו גם אנחנו, וראה גם העיתונאי שאול אמסטרדמסקי, שהגדיל לעשות ורכש מניות של החברה כדי להשתתף באותה אסיפה מיוחדת. בהיותו בעל מניות גאה, הוא פנה גם לכנפיים עצמה וגם לוועדת הביקורת בכדי לבקש הסברים לקראת ההצבעה. אבל כפי שהסביר בעצמו, הם נפנפו אותו כאילו כלום.
בשלב הזה נכנסנו גם אנחנו לתמונה בתנועת מלקחיים: מאגף אחד, היועצת המשפטית שלנו ד"ר עינת סולניק, ביקשה לייצג אמסטרדמסקי מול החברה, והוא גם הסכים – אז היא שלחה לכנפיים מכתב רשמי המבקש לאפשר לו לממש את זכותו כבעל מניות ולעיין בכל המידע והמסמכים שעמדו לנגד עיניה של ועדת הביקורת (יש תקנה ספציפית שמאפשרת לו לעשות ממש את זה), אחרת פשוט נפנה לבהמ"ש. מהאגף השני, יחד עם ראש תחום פיננסים בלובי, משה קאשי, הוצאנו שלושה מכתבים בשם לובי 99: לוועדת הביקורת, לגופים המוסדיים ולרשות לניירות ערך, בהם קראנו לבחון את העסקה במדוקדק, וככל שאיננה לטובת החברה, לפעול לביטולה לאלתר.
זמן קצר לאחר שליחת המכתבים, חברת כנפיים הודיעה שהאסיפה נדחית למועד לא ידוע.
איננו יודעים מה יעלה בגורלה של העסקה הזו. יתכן שהיא עוד תשוב לשולחן ויתכן שלא. אולי הם רוצים לערוך מקצה שיפורים? אולי הם הבינו שעלינו פה על משהו והאסיפה לעולם לא תתכנס? אולי הם העבירו הכול למשרדי עורכי דין שעוד נפגוש בסיבוב? אולי. אבל מה שאנו כן יודעים זה שאנחנו אלה ששמנו מקלות בגלגלים לעסקה השערורייתית הזו, וגם הצלחנו.
לכן חשוב שלציבור יהיה לובי, מחלקה משפטית חריפה ומנהל תחום פיננסים בקיא. כל זה – רק בזכות חברי המיזם שממנים את כל הפעילות שלנו מהשקל הראשון ועד האחרון. רוצים שנמשיך לשמור על האינטרס של הציבור בכמה שיותר זירות? הצטרפו אלינו: https://lobby99.org.il/join
#הוןשלטון
