תכירו: צינון פנימי – אחד האבסורדים הכי גדולים במעבר מתפקיד ציבורי למגזר הפרטי. תארו לכם את המקרה (ההיפותטי) בו מנכ״לית משרד התיירות מתמודדת לתפקיד בחברת ישרוטל, מנכ״ל משרד התקשורת מתמיין לעבודה בחברת סלקום או המפקחת על הביטוח רוצה לעבור לעבוד בחברת ביטוח כלשהי, והם מודיעים שמעכשיו הם לא מפקחים על הגוף הזה יותר עקב ניגוד עניינים. לא רק שזה מונע מהם לבצע חלק משמעותי מהתפקיד שלהם, אלא שאפילו יתנו להם פרס על המחדל הזה – במקרים רבים הצינון הפנימי הזה יהווה שיקול לטובת קיצור תקופת הצינון הקבועה בחוק.
המקרה שהמחיש בצורה הבוטה ביותר את הבעייתיות של הפרקטיקה הזו היה זה של אלון בכר – ראש הרשות להגנת הפרטיות לשעבר שרצה לעבור להיות יו״ר איגוד הבנקים. במקרה הזה הוועדה שבוחנת את הבקשות לקיצור הצינון התחשבה בתקופת הצינון הפנימי, תקופה של מספר חודשים שבה לא עסק בעניינים שנוגעים לבנקים, כדי לקצר את הצינון באופן משמעותי. בסוף הצלחנו לסכל את המינוי הזה, שהיה בעייתי מסיבות נוספות, אך הבנו שנדרשת עבודה יותר מעמיקה.
בעקבות המקרה הזה נפגשנו עם הגורמים שאחראים על חוק הצינון ואמרנו להם שלא ייתכן שבכירים בשירות המדינה ייהנו מהפרקטיקה ההזויה הזו. ברגע שגורם בכיר אמור לפקח על גוף מסוים אבל לא עושה את זה כי הוא אמור לעבור לעבוד אצלם – המסר כנראה יחלחל לעובדים שתחתיו.
שמחים לבשר שהמאמצים שלנו השתלמו – ההנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שעוסקת בנושא הצינון תוקנה ועכשיו קובעת ש״שיש לנהוג בזהירות״ לפני שמאפשרים צינון פנימי לעובד בכיר.
אנחנו יודעים שהדלתות ממשיכות להסתובב בין שירות המדינה לחברות הגדולות במשק, ובכנסת הבאה אנחנו מתכוונים להגיש הצעת חוק שתאסור על קיצור צינון במקרים בהם עובדי המדינה רוצים לעבור לעבוד במונופולים ובגופים ריכוזיים נוספים.
גם אתם חושבים שצריך לעצור את הדלתות המסתובבות משירות המדינה לשורות הטייקונים? הצטרפו אלינו עכשיו http://bit.ly/3ob4XVF
