בתיאוריה, תאגידים עירוניים הם כלי חשוב ברשויות המקומיות לביצוע משימות ביעילות ומהירות. במציאות במקרים לא מעטים התאגידים העירוניים – המכונים גם החברות הכלכליות – הפכו לכלי שמאפשר לראשי הרשות לעקוף את חובת המכרזים וחובת השקיפות.
כפי שנאמר בדו"ח מבקר המדינה "עם השנים נהפך השימוש בתאגידים העירוניים לאמצעי להימנעות מכללי חובת מכרזים, למינוי מקורבים למשרות ולהרחקת פעילויות של הרשות המקומית מפיקוח ובקרה יעילה."
בישראל כיום פועלים למעלה מ- 500 תאגידים עירוניים\מקומיים. התאגידים מפרסמים אלפי מכרזים בשנה לבניית מבני ציבור וחינוך, ביצוע תשתיות, הקמת מתקני טיהור ופעולות נוספות שמהוות חלק מהתפקידים המוטלים על הרשויות.
מכיוון שהתאגידים מבצעים את התפקידים המוטלים על הרשויות, הם אמורים לפעול בהתאם לכללי המנהל הציבורי. בכדי להבטיח זאת, נחקק ב-2002 תיקון לחוק שמחיל חובה לעריכת מכרז גם על תאגידים מקומיים בהתאם לתקנות שיקבע שר הפנים. מאז עברו 17(!) שנים, התקנות טרם תוקנו.
במצב הקיים כיום ראש עיר הוא גם יו"ר החברה הכלכלית. היות וועדות המכרזים הרגילות מתנהלות תחת בקרה ציבורית, מעדויות של חברי מועצה רבים עולה כי ראשי רשויות משתמשים בחברה הכלכלית כדי לעקוף את וועדות המכרזים. שם הם נוהגים למנות מקורבים לדירקטוריון ללא ייצוג לאופוזיציה.
חוסר השקיפות בפעילותם של התאגידים העירוניים, יחד עם אי החלה של חובות מנהל ציבורי עליהם, מובילים לכך שתאגידים מקומיים לא מעטים יכולים להתעלם מההוראות בחוק, למנוע התמודדות של קבלנים קטנים ובינוניים, להקשיח את תנאי הסף ולהתאים מכרזים למידותיהם של מציעים מסוימים. על המצב הזה משלם כמובן הציבור.
כחלק מהמאבק בשחיתויות ברשויות המקומיות, נושא שבחרו חברי הלובי, אנחנו פועלים להגברת השקיפות ברשויות המקומיות, חיזוק הפיקוח באמצעות חברי המועצה על החברות העירוניות והחלת חוק חובת המכרזים עליהן. רוצים מנהל תקין ברשות המקומית שלכם? הצטרפו אלינו וסייעו לנו במאבק: https://bit.ly/2rLXVQ6
