הדלתות מסתובבות כל הדרך אל הבנק
עו"ד מיכל הלפרין כיהנה עד לפני כשנתיים כממונה על התחרות. השבוע נודע על מועמדותה של הלפרין לדירקטורית חיצונית בבנק הפועלים. תקופת הצינון הקבועה בחוק היא שנה, ולכן זה מקרה של "כשר אבל מסריח". למה? כי במהלך כהונתה, הלפרין, שהייתה עו"ד שבאה מהמגזר הפרטי, נחשבה כממונה נוחה למונופולים וקיבלה שורת החלטות מקצועיות שהיטיבו עם הבנקים. העובדה שהבנק הגדול בישראל רוצה בה כדירקטורית היא מסר מהדהד לממונה הנוכחית ולשאר הרגולטורים הפיננסים, איזה סוג רגולטור משתלם להיות.
**
עו"ד מיכל הלפרין הגיעה לתפקידה מהשוק הפרטי, בו ייצגה את החברות הגדולות והבנקים מול רשויות שונות, כולל רשות התחרות עצמה. תפיסתה המקצועית היתה ריסון מול המונופולים, וכך למשל סירבה להכריז על הבנקים כקבוצת ריכוז, למרות שהודתה שיש להם סממנים של קבוצת ריכוז; נמנעה מלערער על החלטת בית הדין לאשר את מיזוג בנק מזרחי-בנק אגוד; אישרה שיתופי פעולה בין הבנקים; והמטריד מכל בהקשר הנוכחי- סירבה להכריז על ביט של 'בנק הפועלים' כמונופול למרות שבדקה ומצאה שהיא שולטת במעל ל-80% מהשוק .
לעומתה, הממונה על התחרות הנוכחית, עו"ד מיכל כהן, פחות מהססת לנקוט בעמדה ופעולות נגד הבנקים שגובים רווחי עתק על חשבון הציבור. ממש בימים אלה היא מקדמת הכרזה עליהם כקבוצת ריכוז; לא מאשרת שיתופי פעולה בין הבנקים. תזמון קלאסי להציע לממונה הקודמת תפקיד נחשק, ולשלוח מסר מהדהד.
תופעה "הדלתות המסתובבות" במסגרתה עובדי ציבור בכירים עוברים אחרי תפקידם הציבורי לכהן כבכירים בחברות גדולות עליהם פיקחו או קיבלו החלטות, כמו בנקים, חברות ביטוח או חברות גז, היא תופעה בעייתית, שגורמת לאבדן של אמון הציבור במקבלי ההחלטות. תמיד יהיה החשש שמא ההחלטות מתקבלות, במודע או שלא במודע, גם מתוך מחשבה על מקום העבודה הבא.
מנגד, ברור לנו שגם רגולטורים בכירים רשאים להמשיך ולהתפרנס עם סיום תפקידם הציבורי. לכן, אנחנו מקדמים הצעת חוק שמרחיבה את תקופת הצינון החלה על הרגולטורים הפיננסים הבכירים, כולל הממונה על התחרות משנה אחת בלבד ל-3 שנים. עדיף לציבור "לספוג" תשלום של אחוז מסויים מהמשכורת של אותם הבכירים למשך זמן ממושך יותר, כדי להבטיח קבלת החלטות ענייניות, מקצועיות, ששוות הרבה מאוד כסף, וכך גם למנוע פגיעה באמון הציבור באותם מקבלי החלטות.
כדי להילחם בתופעת ׳הדלתות המסתובבות׳, הצטרפו אלינו עוד היום
