ים המלח בסכנה! הרקע למאבק

ים המלח, משאב הטבע הנדיר, החשוב ויקר הערך ביותר של המדינה, הפך בעשורים האחרונים למדפסת כסף עבור בעלי הון, תוך ניצול מחפיר וזלזול בכל שיקול סביבתי. קיים חשש שההפקרות הזו תימשך, אבל אנחנו בלובי 99 לא מתכוונים לוותר. לפנינו מאבק קשה שיכול לשנות את עתיד ים המלח, ובחודשים הקרובים נשתף אתכם בכל זירות המאבק שלנו. רוצים לקחת חלק בהיסטוריה ולספר לילדיכם שעזרתם להציל את ים המלח? הצטרפו אלינו.
**
בשנה האחרונה המדינה החלה להיערך לתום תקופת הזיכיון של חברת כי"ל על ים המלח בשנת 2030, רגע היסטורי בזמן אשר לקראתו אנו פועלים ללא הפסקה, ושיכול לשנות את עתידו של המשאב הציבורי היקר כל כך. אבל לפני שנרחיב על המצב כיום, בואו נצלול למסע קטן בזמן, בו נספר לכם איך משאב הטבע החשוב ביותר של מדינת ישראל הגיע למצב כה עגום.

ראשית שנות השישים. המדינה החליטה לפתח את הפעילות התעשייתית בים המלח כדי להכניס יותר כסף לקופת המדינה, ובשביל זה היא לוותה מהבנק העולמי 25 מיליוני דולרים, סכום גבוה מאוד לאותם ימים. בתמורה להלוואה, הבנק רצה לוודא שההסדר שיקבע את הזכויות והחובות בים המלח יתאים לאג'נדה שלו. לשם כך, ערכה המדינה "שטר זיכיון" בינה לבין החברה שביצעה את הפעילות התעשייתית – "מפעלי ים המלח" ("מי"ה"), חברה ממשלתית באותה עת – כלומר למעשה שטר הזיכיון נערך בין המדינה לבין עצמה. השטר העניק למי"ה זכויות נרחבות, כמו שליטה בשטח עצום, אפשרות בלעדית לניצול כל חלקה ומשאב של הים ושיעור תמלוגים נמוך מאוד של 5%. לבקשת הבנק העולמי, הכניסה המדינה את שטר הזיכיון כתוספת ל"חוק הזיכיון", מה שהעלה את השטר עצמו לרמה של חוק.

שלושים שנה קדימה בזמן. המדינה מחליטה להפריט מספר חברות ממשלתיות והיא מתחילה מהדובדבן שבקצפת – מי"ה, שאז כבר הייתה מאוגדת כחברה-בת של כי"ל, שהיתה גם היא חברה ממשלתית.

אבל המדינה מבצעת את ההפרטה בצורה רשלנית כי היא משאירה את שטר הזיכיון וחוק הזיכיון, שמכוחם החברה פועלת, בדיוק כמו שהם. מדובר במסמכים שנכתבו בשנות השישים והתאימו לאותה תקופה, וחמור מכך, מסמכים שהתאימו לחברה ממשלתית, אבל לא לחברה פרטית, שהמטרה העיקרית שלה היא הגדלת רווחים. בעקבות ההפרטה, משפחה אחת – משפחת אייזנברג, זוכה ביהלום של המדינה. מספר שנים לאחר מכן, היא מוכרת את החברה לידי משפחת עופר.

ככל שחלפו השנים התברר גודל הרשלנות, כשמי"ה סחטה עד תום את כל הזכויות שניתנו לה, תוך שהיא מתנערת מחובותיה, בחסות חולשה של המדינה – מסרבת לשלם גם את המעט שהיא חייבת, מחצינה עלויות על הציבור שנדרש לסבסד את רווחיה ומזיקה קשות לים המלח ולסביבותיו. הכול, בזמן שהרווחים שלה – שנגזרים ממחיר המשאבים בשוק הבינלאומי – נוסקים לשמיים.

כעת, הזיכיון של כי״ל עומד לפקוע, ולמרבה הצער המדינה התעוררה מאוחר והחלה להיערך לכך ברצינות רק בשנה האחרונה. יש הרבה מאוד סוגיות חשובות על הפרק, ואנחנו נאבקים בכמה חזיתות: הן בפן הכלכלי, בניסיון להבטיח את החלק הראוי של הציבור ברווחים מים המלח, והן בפן הסביבתי, בהגנה על חבל הארץ הייחודי שהולך ונחרב בשל הפעילות התעשייתית. אנחנו מגבשים את העמדה המקצועית שתשרת את טובת הציבור, ומשמיעים אותה בוועדות הכנסת, מול משרדי הממשלה והרגולטורים. על כל הסוגיות הללו, עוד תשמעו מאיתנו בהמשך.
**
המאבק שלנו מורכב, ארוך וקשה. זה אנחנו, ארגון חברה אזרחית במימון המונים מלא שלכם, מול תאגיד כי״ל הענק של עידן עופר, שלו עוצמה רבה וקשרים פוליטיים ענפים. אנחנו נחושים להמשיך ולפעול, וקוראים לכם להצטרף אלינו למאבק.
עתידו של ים המלח תלוי על כף המאזניים. האם נצליח לשמור עליו לדורות הבאים? ימים יגידו, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. זה הזמן להיות בצד הנכון של ההיסטוריה.