למה בסופו של דבר, אנחנו לא נוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית?
כי בבוקר צריך לפזר ילדים בגנים ובביה"ס, משימה מורכבת באוטובוס ולחלוטין לא אפשרית על אופניים כי אין שבילים ייעודיים.
ואם צריך לעשות קניות אחרי העבודה, הסופר רחוק ולא נגיש לתחבורה הציבורית, כי הוא תקוע במרכז קניות עם חניית ענק לרכב פרטי בלבד (ופקק ארוך בכניסה).
הערים שלנו, בוודאי השכונות שהוקמו בשנים האחרונות, לא מתוכננות כדי לאפשר לנו לנוע בנוחות באמצעות תחבורה ציבורית, אופניים והליכה ברגל.
אבל יש בשורה טובה.
מינהל התכנון במשרד האוצר החליט סוף סוף להוציא מהמקפיא את תכנית המתאר הארצית לתחבורה (תמ"א 42) שהיתה תקועה במשך 12 שנים (!!) בוועדה שנוהלה על ידי משרד התחבורה.
מדובר בתכנית שמתייחסת בצורה טובה לכל הדרכים בין הערים, ומחייבת הקמת נתיבי תחבורה ציבורית ורכבות. היא גם מחייבת הקמת מתחמים אליהם יגיעו כל הקווים ותתאפשר החלפה נוחה.
השבוע התקיים דיון ראשון בנושא בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (הולנת"ע) ומנהלת מינהל התכנון דלית זילבר התחייבה לסיים את העבודה במהירות.
מה התכנית לא עושה?
היא לא מחילה את הסטנדרטים הגבוהים שהיא דורשת בתחום הבינעירוני בתוך הערים. היא לא מחייבת את הערים לתכנן תשתיות ורשת תחבורה ציבורית נגישה, המאפשרת קישוריות בין אמצעי התחבורה השונים, כדי שזה יהיה נוח לנסוע לקניות או לקחת את הילד לגן ללא המכונית הפרטית.
השתתפנו השבוע בישיבת הולנת"ע וביקשנו להרחיב את הפרק בתכנית שמתייחס לתוך הערים.
ללא תכנון מוטה תחבורה ציבורית בעיר, הסיכוי להעביר את נהגי הרכב הפרטי לתחבורה ציבורית או אופניים פוחת. עכשיו זה בדיוק הזמן לעשות זאת כי בעוד כמה שנים הנהגים האלה יעמדו בפקקים גרועים בהרבה מהפקקים שהם עומדים בהם כיום.
רוצים לסייע לנו לשפר את התחבורה הציבורית? הצטרפו ללובי 99: https://bit.ly/2XgpZFN
