עד מתי יזלזלו בסביבה שלנו, אתם שואלים? אנחנו בלובי 99 לא נרפה עד שיקחו אחריות על אחד האסונות הסביבתיים החמורים בתולדות המדינה. כי הסביבה שלנו אינה הפקר. הבוקר הגענו לבית המשפט העליון בערעור שהגשנו על הסדר הפשרה הבעייתי בפרשת נחל אשלים.
**
בשנת 2017 קרסה דופן של אחת מהבריכות התעשייתיות של רותם אמפרט, חברה-בת של כי"ל. חומצות רעילות נשפכו הישר לתוך נחל אשלים וגרמו לזיהומי סביבתי מהחמורים שידענו. עדר יעלים שלם שנמחק, מיני חי וצומח שנכחדו כליל, נזקים לטווח הקצר והארוך, בחלקם הגדול בלתי הפיכים, סגירת הנחל לכמה שנים לצורך שיקומו. רק בנס לא אירעו פגיעות בנפש ובגוף למטיילים.
האסון הזה לא היה גזירת גורל. להיפך – הוא היה כתובת על הקיר. שנים על גבי שנים שרותם וכי"ל הפרו את הדין – לא עמדו בתנאים של תכניות, רישיונות והיתרים, השתמשו בשיטות בעלות סטנדרטים ירודים, לא העבירו מידע כנדרש לרשויות. כולל תכנית תכנון ובניה משנת 1997 – לפני יותר מ-25 שנים – שקבעה: או שתשקמו את חמש הבריכות עד לשנת 2003 או שתסגרו אותן. אתם ודאי יכולים לנחש שהבריכות לא שוקמו ולא נסגרו.
בעקבות האסון הוגשו תובענות ייצוגיות רציניות – בשם פעילי סביבה, ובהמשך גם בשם המדינה עצמה – שביקשו מבהמ"ש את מה שלרגולטורים לא היה מספיק כוח לעשות – לאכוף את הדין, לגרום לרותם וכי"ל להתיישר עם דיני הסביבה, וכמובן, לפצות את הציבור בגין הנזק האדיר שנגרם, שהוערך ע"י המדינה בסך של כמעט 400 מיליון שקלים. אלא שבמהרה קרה מה שתמיד קורה בהליכים מסוג זה: הצדדים החליטו שהם יורדים להליך של גישור בשוק פרטי – לוותר על פומביות הדיון, לוותר על פיתוח הדין המהותי, לוותר על הטלת אחריות על האשמים (כי הסדרי פשרה תמיד מסתיימים "לפנים משורת הדין") – במטרה להגיע להסדר פשרה. שם, למרות שאנחנו מאמינים לפעילי הסביבה ולמדינה, שביקשו להגן ככל יכולתם על האינטרס הציבורי, לבסוף הגיעו הצדדים להסדר פשרה שמשחרר את רותם, כי"ל והמנהלים שלהן מכל אחריות, בתמורה לסכום חד פעמי (שלא ישתנה גם אם בהמשך יתגלה שהנזק גדול יותר, גם אם מאמצי השיקום לא יצליחו) של 100 מיליון שקלים בלבד.
אנחנו לא מזלזלים בסכום הפיצוי. זה לא שסכומים כאלה מתקבלים בהסדרי פשרה בד"כ. ועדיין – יש לנו כמה בעיות עם ההסדר הזה. קודם כל, אם החליטו ללכת רק על פיצוי, היינו מצפים שהפיצוי לבדו יגשים את התכליות של דיני הסביבה: הרתעה אפקטיבית (אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד אסונות כאלה, חייבים למנוע אותם מראש) + השבת המצב לקדמותו (אם נגרם נזק אין שום סיבה שהציבור יממן אותו, רותם וכי"ל אמורות).
אבל פיצוי של 100 מיליון שקלים לא באמת משיב את המצב לקדמותו, הרי המדינה מספרת לנו שהנזק היה גבוה בהרבה. וכשאנחנו זוכרים שרותם וכי"ל מרוויחות מיליארדים של דולרים (על הגב של כולנו כמובן, הפוספטים הם משאב טבע ששייך לציבור, שכרגיל לא מקבל את חלקו הראוי) – רק בשנה שעברה הפוספטים הכניסו לכי"ל יותר מ-2 מיליארד דולר, רווח של כמעט 800 מיליון דולר, ואנחנו מדברים על 20 שנות הפרות דין, לא על שנה אחת – כשאנחנו זוכרים את זה, אז ברור שפיצוי של 100 מיליון (שמתוכו, אגב, הביטוח משלם 60 וכי"ל רק 40) גם לא באמת מחולל הרתעה אפקטיבית. מדובר במה שמכונה בעגה המשפטית "הפרה יעילה". יעיל להן להפר את הדין מכיוון שהן מרוויחות יותר ממה שהן מפסידות. ובקיצור, הפיצוי לא מגשים לבדו את התכליות של דיני הסביבה.
אנחנו בלובי 99 הגשנו להסדר הפשרה התנגדות ובה טענו: צריך להוסיף להסדר "סעדים התנהגותיים" – תנאים שלפיהם רותם וכי"ל חייבות לחדול מהפרות הדין ולנקוט את האמצעים הנדרשים למניעת הישנותו של אסון סביבתי דומה. בנוסף טענו, שאין שום סיבה לאפשר למנהלים שעיוולו וחדלו להתחמק מאימת הדין (כפי שהמנהלים במשק רגילים) וגם הם צריכים לשאת בנטל הפיצוי.
ההתנגדות הזו – למרות שלא ביקשה לגרוע מכוחם של פעילי הסביבה והמדינה, אלא בדיוק להיפך, אנחנו מבקשים לאפשר להם להשיג יותר גם בהליך הזה וגם בהליכים עתידיים – נופנפה כלאחר כבוד ע"י בהמ"ש מחוזי ב"ש, שפשוט לא ייחס לה חשיבות. לכן, לא נותר לנו אלא להגיש ערעור לבהמ"ש העליון.
**
היום, בשעה 9 בבוקר, נערך דיון מול שופטי בית המשפט העליון בערעור שהגשנו. שלושת השופטים נתנו לערעור מקום, תחקרו נמרצות את יועמ״שית הלובי במשך כשעה, וקיבלו תשובות לכל שאלותיהם.
בסופו של דבר, מתוך שיקולים פרקטיים (קבלת הערעור היתה מחייבת את הימשכות ההליך לעוד שנים ארוכות), הם הציעו לנו למשוך את הערעור. בתמורה, הם יכתבו פס״ד קצר שתומך בעקרונות שהצגנו, ויוכל ללוות אותנו ואת שחקני הסביבה בעתיד לבוא. בנוסף, נתנו השופטים רוח גבית לחקירה הפלילית נגד נושאי המשרה בכי״ל, שתאפשר לנו להמשיך לדחוף להתקדמותה ולעבוד על סגירת הבריכות האחרות.
נמשיך ונעדכן עם קבלת פסק הדין.
**
הצטרפו אלינו עוד היום כדי לתמוך במאבקים החשובים שלנו מול תאגידי הענק שעושים ככל העולה על רוחם ונמנעים מלקחת אחריות
