היי, זו לינור.
השנה יום האישה מצוין כשאין הרבה דברים משמחים, וכש- 19 חטופות עדיין מוחזקות בשבי החמאס. לצד הכאב, חשוב לי לומר כמה מילים.
עבורי, ועבור העובדות והעובדים בלובי99, העדרן של נשים מקרב מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת אינו עוד טור בעיתון או מצב תאורטי, אלא סביבת העבודה שאנו פוגשים כל יום. פעם אחר פעם אני או לוביסטית ציבורית אחרת הינן הנשים היחידות סביב שולחן ועדת הכספים או הכלכלה, וכך גם בחדרי הפגישות עם השרים ושאר הבכירים בתחום הכלכלי והפוליטי.
בועדת הכלכלה, למשל, לא חברה היום אשה אחת. אחת!
נכון, המצב בישראל אף פעם לא היה מזהיר, והגענו לייצוג של 35% בימים הכי טובים פה, אבל אי אפשר להתעלם מהרגרסיה המטורפת במספרים, ובמשמעות העצובה של הדבר. 4 שרות, רק אחת מהן בתיק שנחשב לא זוטר (תחבורה), מנכ״לית אחת בלבד בקרב משרדי הממשלה, ובקואליציה כולה חברות 8 נשים בלבד, מתוך 64 ח״כים.
נשים מביאות זוויות אחרות מגברים להסתכלות על דברים, סדרי עדיפויות אחרים, מודעות אחרת. בתור קבוצה המהווה 51% מהאוכלוסיה, ונושאת בכל החובות של הגברים, זה קצת תמוה שאנחנו ב-2024, ומעולם לא כיהנה אשה כיו״ר ועדת הכספים או כשרת אוצר (וכמובן שלא לדבר על ביטחון), ושתיים בלבד כיהנו כשרות כלכלה מתוך 33 בתפקיד.
לובי99 הוא ארגון כלכלי- חברתי, והוא מסתכל על העולם דרך הפריזמה של הכסף, שמניע פה בסופו של דבר כמעט הכל. כשנשים לא נמצאות במוקדי ההחלטות הכלכליות, הן למעשה לא חלק במקום הכי חזק ומשמעותי שקובע את סדרי העדיפויות של כל השאר. ״פולו דה מאני״ – לאן התקציבים הולכים, מי הנהנים או הנהנות מהם.
אני מאמינה שאין פה אחד או אחת שעוקבים אחרי העבודה שלנו, ולא יסכימו שהלובי הוא אחד הארגונים האפקטיביים בישראל. כוחינו והשפעתנו גדולים פי כמה וכמה ממשאבינו הדלים וממספר העובדים הלא גבוה. הדבר הזה קורה בגלל צוות איכותי במיוחד, פרודקטיבי במיוחד, ונחוש במיוחד, שמורכב מ-70% נשים, גם בצוות וגם בהנהלה – ומרביתן המוחלט אמהות לילדים קטנים.
וחשוב לומר את זה כי גם היום, שוב ושוב אני נתקלת בסטיגמות שאינן קשורות למציאות, ולאפליה של נשים ואמהות בעולם העבודה על רקע נתונים שגויים שאולי מהולים בזלזול מובנה. כמנכ״לית אני מוכנה לחתום ולהצהיר מעל כל במה – שאין עובדות יעילות יותר וחרוצות יותר מאמהות שצריכות להוציא ילדים ממסגרות בארבע, ואין לוחמות בחירוף נפש גדול יותר מנשים, עורכות דין וכלכלניות, מוכשרות שיודעות שהן נאבקות על העתיד של הילדות והילדים שלהן.
כשנשות הלובי משתתפות בדיונים בכנסת, בפגישות באוצר או במשפטים, בישיבות עם שרים, מנכ״לים וחכים, הן בעיקר מפגינות ומוכיחות מקצוענות, ידע, בקיאות, נחישות ודבקות במטרה, אבל הן גם מנכיחות נשים בעצם קיומן סביב שולחן מקבלי ההחלטות, ובימים אלה, לצערי, זה ממש לא מובן מאליו.
צריך לזכור – זכויות שהשגנו בדם, יזע ודמעות אינן בטוחות אף פעם. זכורנה תמיד שזה שאתן יודעות לקרוא את הטקסט הזה, יש לכן חשבון בנק, רישיון נהיגה וזכות הצבעה, הכל בזכות נשים שנאבקו ואף שילמו בחייהן על זה.
על כתפי אחרות אנו נבנות, מדור לדור.
ועכשיו תורנו. מגיע לבנות שלנו לגדול לעולם בו הן יכולות להגשים את עצמן בגלל שכלן, כישרונן, יכולותיהן, ושמינן לא ישחק תפקיד או ימנע מהן דבר. שיגדלו בידיעה שהן יכולות להיות שרת האוצר, ושרת הביטחון ויו"ר ועדת הכספים וגם ראשת ממשלה אם יעבדו קשה מספיק ויהיו טובות מספיק. זו המשמרת שלנו לוודא שלא הולכות אחורה. ולא מוותרות על מוקדי הכח וקבלת ההחלטות.
זהו תפקידנו כחברה, נשים וגברים גם יחד, לעודד ולטפח נשים במקומות העבודה ובתפקידים בכירים, להעצים את הילדות שאנחנו מגדלים, ולתמוך בגופים שמקדמים ומיישמים בדיוק את הערכים האלו. נשים הן מצוינות, הן אינן פשרה, והן ראויות לכל הפסגות בזכות ולא בחסד.
ועד שנגיע לשוויון בייצוג, זה הזמן שלכם ושלכן לתמוך בארגון שמוכיח כל יום בעצם קיומו ועבודתו, עוצמה נשית מהי.
