במסגרת המאבק שלנו לעצירת ההפקרות בים המלח, שעולה הילוך בימים אלו לקראת סיום הזיכיון בים המלח ועיצוב ההסדר החדש, נביא לכם מדי שבוע מידע על משאב הטבע החשוב הזה, על האחריות של המדינה ושל בעלי הזיכיון בו (מפעלי ים המלח מקבוצת כי"ל), ועל מצבו הנוכחי וכיצד ניתן לתקנו. והפעם, על תקופת ההסדר הבא.
***
באמצע שנות ה-90' הפריטה הממשלה את החברה הממשלתית כימיקלים לישראל (כי"ל), שהחזיקה בזיכיון להפקת מחצבים מים המלח. הזיכיון, שחוקק כחוק עוד בשנת 1961, יפקע בחודש מרץ 2030. למעשה, המדינה ויתרה מראש על השליטה בים המלח למשך כ-35 שנה.
הזיכיון מאפשר שליטה מלאה בשטח ים המלח וסביבתו, שטח שגודלו גדול יותר משטחה של העיר ירושלים. כעת, ולקראת תום תקופת הזיכיון בשנת 2030, המדינה מתחילה להיערך לעיצוב ההסדר הבא בים המלח, ואנחנו קוראים לה שלא לחזור על אותה טעות פעמיים – ולא לוותר על השליטה על ים המלח למשך עשרות שנים.
אבל מהו משך הזמן הראוי להעניק ליזם את משאב הטבע?
משך הזיכיון תלוי בשני היבטים מרכזיים – מידת הסיכון שהיזם נוטל עליו, ומורכבות הפקת המחצבים. ככל שהסיכון שנופל על היזם גבוה יותר, ככה ראוי לתת לו משך זמן ארוך יותר שבו הוא יוכל להפיק רווחים, מכיוון שיש סיכון שהוא כלל לא יצליח לעשות זאת. באופן דומה, ככל שהפרויקט מורכב יותר, ככה צריך יותר זמן כדי לכסות את העלויות ולהרוויח . לכן, בפרויקטים יקרים ומסוכנים ניתנים זכיונות ארוכי טווח. למשל, חיפושי נפט או גז, שבהם היזם מתחיל פרויקט מבלי שהוא יודע שהמשאבים שהוא מחפש אכן נמצאים בקרקע. רק שלב החיפושים עולה לו מיליוני דולרים רבים, ואפילו אם הם מצאו נפט או גז בשטח – נדרשת גם הקמת התשתית להפקתם שתעלה עוד מיליונים רבים. בתחום הנפט והגז ניתנים זיכיונות לשלושים שנה. גם בפקודת המכרות (שבמסגרתה ניתנים רשיונות חיפוש וכרייה למחצבים יקרים, כמו למשל פוספטים או נחושת) מוגבל משך הזמן לחוזה הכרייה ל-30 שנה.
אבל המצב בים המלח שונה לחלוטין. החברה הבאה שתזכה בזיכיון לא תצטרך "לחפש" את המשאבים – כולנו יודעים שהם ישנם, ואיפה הם נמצאים. שנית, ההפקה של המשאבים לא מורכבת באופן יחסי. הרווח התפעולי של כי"ל בים המלח (על-פי דוחותיה הכספיים של כי"ל עצמה) הוא מהגבוהים בענף, מכיוון שחלק גדול מאוד מהעבודה עושה בכלל השמש, שמאדה את מי ים המלח. המפעלים שמשמשים להפקת המחצבים כבר קיימים בשטח, והיזם הבא לא יידרש לבנות אותם מאפס, מה שיאפשר לו להתחיל להפיק מחצבים כבר מהיום הראשון של ההסכם.
לעומת זאת, מחיר הטעות בעיצוב ההסדר החדש הוא אדיר – ים המלח הוא תופעת טבע שאין שניה לה, עם חשיבות נופית, תיירותית ואקולוגית. בלתי מתקבל על הדעת שנוותר שוב על האפשרות לתקן טעויות למשך עשרות שנים.
***
כעת, כשהחלה העבודה לעיצוב ההסדר הבא, אנחנו נעמוד על כך שהמדינה לא תסיר מעצמה אחריות – ושההסדר הבא לא יימשך ליותר מ-15 שנים – זמן שלכל הדעות יספיק כדי שהיזם הבא והמדינה יוכלו להרוויח, ולא ארוך מדי כדי לייצר (שוב) אקס-טריטוריה.
ים המלח צריך אתכם – גם אנחנו. התמיכה שלכם והתרומה שלכם עוזרת לנו במאבק מול הלוביסטים של חברת כי"ל ומול הממשלה. הצטרפו אלינו ויחד נהפוך למעצמה שמנצחת גם במאבק הזה
