משתתף: משה קאשי
הגשה: כרמל נמש

—– 

דנה וייס (חדשות השבת): "טובעים במספרים, כיצד מנצלים הגופים הפיננסיים את חוסר הבקיאות של כולנו כדי לסחוט מאיתנו יותר ויותר כספים…"

קריינות: היי, אני כרמל, ויש לי וידוי. המחשבה על פנסיה גורמת לי חרדה. בגדול יש לכולנו מן הסכם כזה, שאנחנו עובדים כל החיים, כלומר – כמעט, כולם, ובכל חודש אנחנו אמורים להפריש כסף לקופת חיסכון; כשנהיה ממש גדולים, נצא לגמלאות ו..נקבל אותו בחזרה.

אבל, מה קורה עם הכסף עד אז? ו… איך זה קשור לריכוזיות? הפרק הקרוב שתאזינו לו, הוא חלק ג' בטרילוגיית הריכוזיות, ונדבר בו על פנסיה ו, ריכוזיות. אגב, אם טרם יצא לכם אני ממליץ להאזין קודם ל,חלק א', ו,חלק ב', שהם, הפרקים הקודמים בסדרה. ועכשיו – פתיח.

♬ < פתיחה > ♬

כרמל נמש: אהלן משה, מה שלומך?

משה קאשי: בסדר גמור, שלומי בגבולות הסביר.

כרמל נמש: לפני שנתחיל, ספר למאזינים מי אתה. למה אנחנו נפגשים?

משה קאשי: אנחנו נפגשים כי היום אני עובד בלובי 99. אני הגעתי לכאן מתחום הפיננסים. עבדתי 10 שנים בחדר עסקאות של הבינלאומי, שם הייתי אחראי על כל תחום המחקר והאנליזה מהערכות שווי של חברות עד לבניית מודלים של ניתוחים ענפיים ותחזיות של אינפלציה ובביט וכו'. עסקתי בפיתוח של תיקים מוסדיים גדולים והיום אני פה.

כרמל נמש: אז כמו שאמרתי, ברוך הבא.

משה קאשי: ברוך הנמצא.

כרמל נמש: ולא סתם הבאתי אותך לפה, אני חושב שמאז שהגעת לעבוד בלובי, זה פחות או יותר הזמן שהפודקאסט עלה לאוויר,

משה קאשי: נכון.

כרמל נמש: פחות או יותר. ומאז אני רודף אחריך שתבוא. אנחנו כל פעם קובעים, מבטלים, קובעים, מבטלים.

משה קאשי: אני רק רוצה להגיד שאני כבר שנה ממתין שאתה תבוא אליי.

כרמל נמש: אז הנה הגעתי ומה הסיבה שבעצם ממש עכשיו בוער לנו לדבר ושכבר לא יכולנו באמת לחכות?

משה קאשי: אז אממ, דבר ראשון, אני רוצה להגיד שאני פה אחראי על כל תחום הפיננסים ופיננסים זה התעסקות בביטוח, בנקאות וגם בתחום הפנסיה. תחום הפנסיה זה משהו שה, הציבור לא ממש מבין מה עומד מאחורי המילה הזאתי. רמת העניין שלו שם היא מאוד נמוכה. הסיבות די, די מובנות שזה אף אחד לא רוצה לדעת מה יקרה כשהוא יהיה זקן וזה פיננסים ואף אחד לא מתעסק. ובסופו של דבר, מדובר בסכומים אדירים שנאמדים על 1.8 טריליון ₪.

זה סך הכספים של הציבור שמנוהלים כקרנות הפנסיה. רק לסבר את האוזן. תקציב המדינה עומד בסביבות ה-450 מיליארד שזה אומר שכספי הפנסיה יושב שם כפול 4 ממה שיש בתקציב המדינה. וכרמל אני שואל אותך, כמה אתה שומע על תקציב המדינה? כל היום מדברים על תקציב המדינה. בעיתונות, ברדיו, בטלוויזיה. לעומת זאת, כמה מדברים על הפנסיה. מי מחליט לאן הכסף הזה הולך? במה הוא מושקע? או יותר, אפשר לשאול גם במה הוא לא מושקע? והכסף הזה הוא בעצם המנוע של המשק. הוא מושקע בכל מניה, בכל חברה, בכל בניין ובכל כביש שאנחנו נוסעים בו. הכסף הזה מממן את הכל. והשאלה היא מי מחליט לאן הכסף הולך ומה הוא מממן? והאם ההחלטות מתקבלות מתוך דאגה לאינטרס הציבורי או שבשיקולים האלה מוכנסים, בהחלטות האלה נכנסים שיקולים זרים שהם לא בהכרח משרתים את האינטרס של כלל הציבור. ולכן אנחנו מדברים כרמל.

<מעבר>

כרמל נמש: אולי קח אותנו צעד אחורה כי אתה מדבר על כסף של הציבור והזכרת את זה שכמעט אף אחד לא מדבר על זה בעיתונות, בחדשות, בתקשורת. על פניו כשאני, כשאני מגיע למקום עבודה אני מסדיר את כל הסוגייה הזו של קרן הפנסיה שלי, כל הקרנות למיניהן שמציעים לי בעבודה. הרבה פעמים בייסורים. זה שלב שאני מנסה לסמן עליו וי ב-24 שעות כמו פלסטר כזה ולא לחזור להתעסק. אני מניח שרוב הישראלים, זו הנחה מאוד גסה, עושים פחות או יותר את אותו דבר. חותמים על כל מיני תוכניות פנסיה בתקווה שמשהו יגיע אליהם אי שם כשהם יצאו לפנסיה ויהיה להם כסף. רובנו אין לנו  שליטה על הכסף, לרובנו אין יכולת או רצון בכלל להתעסק בזה. מאוד, מאוד נוח לנו לחתום על החתימה הזאת בתחילת העסקה ולשכוח מזה. ואתה בא ואומר, הלו חבר'ה, יש פה הרבה מאוד כסף. אפילו פי כמה מתקציב המדינה ואף אחד לא יודע מה קורה איתו. עכשיו, זה לא באמת שאף אחד לא יודע מה קורה איתו. יש כמה אנשים שכן יודעים מה קורה איתו.

משה קאשי: אני רוצה להסביר מה קורה מאחורי הקלעים בחתימה שלך. אי שם ב-2008 עבר חוק פנסיה חובה.

קרן מרציאנו (תכנית חיסכון): "הכתבה של אופיר רייכמן…"

אופיר רייכמן (תכנית חיסכון): "… חוק פנסיה חובה שנכנס לתוקף בינואר 2008, חייב לראשונה את כל השכירים בישראל להפריש כספים לגיל הפרישה. החוק נועד להבטיח את רווחת האזרחים, במיוחד לאור העלייה המתמדת  בתוחלת החיים…"

משה קאשי: לכולנו זה אומר שכולנו מחויבים להפריש כסף לחיסכון פנסיוני. זה יצר משפך מזומנים מאוד גדול שזורם לתוך קרנות הפנסיה. עכשיו אם אנחנו מסתכלים קצת על ההיסטוריה ופה אני מכניס עוד מושג שחשוב לדבר עליו ולמושג הזה קוראים ריכוזיות. ריכוזיות זה יכולת של גוף או פרט מסוים להשפיע על כללי המשחק.

כרמל נמש: אולי תיתן לנו דוגמא לאו דווקא מעולם הפנסיה. משהו שיותר פשוט להבין דרכו מה זה ריכוזיות לפני שנחזור לפנסיה.

משה קאשי: אני אתן דוגמא. כולנו משחקים מונופול. לכולנו יש כסף, זורקים את הקוביות, קונים, מוכרים. הכללים של המונופול הם מאוד פשוטים והם גם קבועים, אי אפשר לשנות אותם. עכשיו בוא נניח שבמשחק המונופול הזה יש שחקן שיש לו כל כך הרבה כסף שהוא מצליח תוך כדי המשחק לשנות את החוקים ולהטות אותם לטובתו. זה מה שנקרא ריכוזיות. היכולת של גוף ששולט על נכסים ומשאבים גדולים במשק שזה מקנה לו כוח, השפעה על קובעי המדיניות וקובעי המדיניות זה גם חברי הכנסת שלנו שאנחנו מצביעים להם וזה גם הרגולטורים שאמורים לתקנן תקנות וכו'. זאת ריכוזיות וזו בעיה שאנחנו מנסים לפתור או להילחם בו, לפחות למנוע.

משה קאשי:  הריכוזיות זה משהו שהתחילו לדבר עליו לפני 10 שנים שקמה ועדה שהתחילה לפתור את עניין הריכוזיות. אבל היא הייתה קיימת במשק עוד משנות ה-80 וה-90. שאז הגופים הגדולים והריכוזיים היו הבנקים. לאחר מכן עם תהליכי ההפרטה, הריכוזיות עברה למגזר העסקי. כל השמות שאנחנו מכירים ואוהבים לכנות אותם טייקונים. הדנקנרים, הפישמנים וכו'. הם שלטו על כמות אדירה של משאבים וזה העניק להם כוח וגישה לחברי כנסת, לפקידים והם הצליחו במשחק המונופול הזה לשנות את הכללים שיהיו לטובתם ובצורה הזאתי הם יצרו סוג של יוקר מחיה. ועדת הריכוזיות קמה לפני המחאה החברתית, אבל המחאה החברתית בסופו של דבר נתנה רוח גבית לוועדה הזאתי תוקננו תקנות וחוקקו חוקים שפירקו בעצם את הריכוזיות מהגופים העסקיים. ולאט, לאט, מה שבעצם קורה בימים האלו והתחיל לפני כמה שנים, הריכוזיות הזאת שהייתה בידי הגופים העסקיים עברה לחברות הפנסיה והביטוח כי הכסף הגדול והשליטה הגדולה נמצא אצלהם.

<מעבר>

 קריינות: ופה חברים, טמונה הבעיה – הטייקונים שלנו התחלפו בגופים המוסדיים, ולהם נכסים בשווי 2.2 (שניים נקודה שני) טריליון שקלים. בשפה שאני מבין זה 2,200 מיליארד שקלים. ואנחנו מדברים כמובן על החסכונות של הציבור המופקדים בקרנות הפנסיה וקרנות הגמל. למעשה, 90% מהכספים האלו, השווים פי שתיים ממה שהמגזר העסקי מייצר בשנה, נשלטים ע"י שישה גופים פיננסים בלבד. לי?  זה נראה ריכוזי.

יש פה פוטנציאל משמעותי לפגיעה בהתנהלות התקינה של המשק כולו.

השליטה בכסף כה גדול, מרכזת כוח רב בידי מעטים. כוח שעלול להיות מנוצל, לטובת אינטרסים שלא בהכרח פועלים לטובתו של כלל הציבור. נגיד שלגוף פיננסי אחד יש החזקות מהותיות במספר חברות הפועלות באותו ענף, לדוגמה, רשתות שיווק המזון, כנראה שזה יביא לירידה בתחרות ואז מי שמפסיד כאן, זה הציבור.

אתם בטח זוכרים שחוק הריכוזיות אוסר על שליטה בנכסים פיננסיים וריאליים במקביל-  צדיק בינו? מכר את החזקותיו ב"פז" כדי להישאר בבנק הבינלאומי ויצחק תשובה? מכר את "הפניקס" ונשאר בגז. אבל החוק כן מאפשר לגופים פיננסיים להחזיק עד 20% מגופים ריאליים כמו נדל"ן או מאגרי גז.

אתם בטח חושבים – אוקי, גופים מוסדיים הם לא טייקונים, אז עקרונית אתם צודקים, הם לא, אבל… הגופים האלו, שמנהלים את כל החסכונות שלנו, בעצם מנוהלים על ידי אנשים בודדים ששולטים בכלכלה הישראלית, שזה – אותה גברת, בשינוי אדרת.

<מעבר>

משה קאשי: אם פעם הריכוזיות הייתה שייכת לאנשים שהם איפשהו בצורה מסוימת היה להם בעלות על ההון, היום הריכוזיות נמצאת בידי אנשים שזה לא ההון שלהם, זה ההון שלך. הם מקבלים החלטות בשמך על הקניין שלך, על הכסף שלך וההחלטות האלה שהם מקבלים מעניקות להם כוח ובעצם הם מנהלים כספי ציבור. זה כמו שלשר יש כוח, אז לאנשים האלה שמנהלים את הכסף של הציבור ותכף אנחנו נדבר מי הם האנשים האלה ומה קורה מאחורי הקלעים. יש להם כוח מאוד, מאוד גדול.  

כרמל נמש: הזכרת פה שזה במובן מסוים כמו שר. בתפיסה שלי נגיד יש מישהו שממונה, שיש לו אחריות על משהו שקשור בחיים שלי. זה יכול להיות באמת שר או חבר כנסת או רגולטור וזה יכול להיות גם המנכ"ל של הבנק שאני חוסך בו את הכסף ומפקיד את המשכורת שלי. בסופו של דבר, בטח במגזר העסקי, מישהו ש, שהוא לא טוב, מראים לו את הדלת הביתה, מראים לו את הדלת החוצה והוא הולך ועושה לביתו. עכשיו, איך מגדירים מישהו טוב? שוב, אולי זו התפיסה הנאיבית שלי, אבל אני רוצה להאמין שאני משקיע את הכסף שלי בבנק או בגוף המוסדי שמנהל לי אותו בצורה הכי אפקטיבית והכי טובה שיביא לי את התשואה הכי טובה ושהחסכונות שלי ישמרו בצורה הכי בטוחה.

משה קאשי: כעיקרון יש משהו בדבריך אבל, השוק הוא לא באמת עד כדי כך משוכלל. לא כולם מסתכלים ובודקים מה קורה עם התשואות שלהם ומשווים ומניידים, זה אחד. שתיים, תחשוב שאתה מנהל תיק, חולש על תיק של 1.8 טריליון ₪ ואתה צריך לקבל החלטה בהסדר חוב של תשובה בהיקף של 6 מיליארד ₪. ההפסד של התשואה שאתה תגרום לתיק כתוצאה מההחלטה גרועה הוא בטל ב-60, לא רואים את זה. זה מתפזר על מיליוני אנשים וכל אחד זה שקל יותר או שקל פחות בפנסיה שלו. זה שקוף. לא באמת רואים את זה. ולכן, הכספים האלה מנוהלים בצורה שלא בטוח, לפחות אנחנו או המבנה של הגופים הפנסיוניים האלה לא מבטיח שהחלטות מתקבלות באופן מלא  בשביל האינטרס של הציבור.

כרמל נמש: בסוף כשאנחנו וזה גם נכון למה שאמרתי לגבי הבנק. אנחנו מתוקף חוק מפקידים את הכסף שלנו באותם גופים מוסדיים וחוסכים לפנסיה. אותו דבר אנחנו עושים לפעמים עם המשכורת או עם חסכונות בבנק. והכסף לא יושב. הוא לא מתחת לבלטות והוא לא נמצא באיזו כספת.

משה קאשי: נכון.

כרמל נמש: זה כסף שמושקע הלאה בכל מיני דברים אחרים.

משה קאשי: כפי שאמרתי, הכסף הזה הוא לא שוכב כי הוא צריך לייצר תשואה כדי שיהיה לך מה לחיות בפנסיה. אז הוא מושקע בחברות קמעונאיות. הוא מושקע בתשתיות. הוא מושקע בבניינים, בנייני נדל"ן. שוב, הוא מניע כמעט כל עסק במגזר העסקי. זאת אומרת, הכסף הזה נמצא בכל מקום. הבעיה מתחילה במבנה של הגופים האלה. מי שמקבל את החלטות השקעה זה קבוצה של אנשים שקוראים להם ועדות ההשקעה. יושבים אנשים שהם באמת אי אפשר להטיל דופי ברמת המקצועיות שלהם, אבל אנחנו לא יודעים מי הם. לא אני ולא אתה. אנחנו יודעים שמות. אם אתה תיכנס ותחפור בתוך האתרים של הגופים הפנסיוניים אתה תמצא שם. והשם הזה, אתה לא יודע עליו שום דבר. אתה לא יודע איפה הוא עבד, אתה לא יודע איפה הוא עובד היום. כי מי שעובד יושב בוועדות ההשקעה, זה לא משרה מלאה. הוא עובד בעוד עבודות. אתה לא יודע האם יש לו עסקים אחרים שיכול להיות שהחלטות שהוא מקבל משרתות את העסקים שלו. אתה לא יכול לדעת אם הוא מקבל החלטות שנניח דופקות את העסקים של המתחרים שלו. ולא חסרות דוגמאות. יש דוגמאות – יושב ראש ועדת ההשקעות במנורה קיים עסקאות, ביצע עסקאות עם חברת "דלק קבוצה" שכספי העמיתים מושקעים בחברה הזאת כספי עמיתים תחת ניהולו מושקעים ב"דלק קבוצה".

ליאל קייזר (משחקי הכיס): "… מנורה מבטחים, אחד הגופים שהצביעו בעד הסדר החוב של תשובה.."

משה קאשי: עכשיו, מצד אחד הוא מקבל החלטות בשם העמיתים בחברה "דלק קבוצה" ומצד שני הוא גם עושה עסקאות. הוא מבצע עסקאות עם חברת "דלק קבוצה". הדבר הזה יוצר ניגוד עניינים. נכון, הבן אדם חתם על טופס ניגוד עניינים והצהיר שהוא לא יושב בחדר כאשר מקבלים החלטות בנוגע ל"דלק קבוצה", אבל לכל דלת יש גם מסדרון ואי אפשר להגיד שיש ניתוק. אנחנו לא יודעים אם באמת הוא שירת את האינטרס העצמי שלו או אך ורק את האינטרס של הציבור. אנחנו לא יודעים, אנחנו גם לא יכולים להגיד את זה, אבל יש חשש. אנחנו לא רוצים שהחשש הזה יהיה. אנחנו רוצים שוועדות ההשקעה יהיו נקיות ויהיו מחויבות אך ורק לאינטרס הציבורי. לאחרונה מינו נושא משרה בכירה בחברת "גב-ים" שזו חברה ציבורית ששולטת בנכסי נדל"ן מאוד גדולים וחלק מקבוצת "דסקש". הבחור מונה להיות יושב ראש ועדת ההשקעות ב"הפניקס". זה אומר שב"פניקס" הוא מקבל החלטות בשם הציבור על כספי הציבור שמושקעים ב"גב-ים" ובמתחרות של "גב-ים". עכשיו, שוב, הוא חתם על טופס ניגוד עניינים והוא אומר שהוא לא יעסוק, אבל אנחנו לא יודעים. הניגוד עניינים הזה הוא רע.

כרמל נמש: ואולי חשוב להגיד, הזרקור פה הוא שאותה ועדת ניהול השקעות היא מה שפעם קראנו לו הטייקון. זה אותה קבוצת אנשים ש"החליפה" כביכול במירכאות את הפנים של הטייקון שבזמנו שלט בכסף האישי שלו ועכשיו הם מנהלים את העסקאות. הם הגורם שמשקיע.

משה קאשי: כמעט. אני רוצה להעלות אותך עוד דרגה למעלה כי מישהו ממנה את ועדות ההשקעה האלה. ומי שממנה את היושבים בוועדות ההשקעה זה בעל השליטה בחברת הפנסיה והוא הטייקון הגדול.  

כרמל נמש: אז בוא נדבר עליו.

משה קאשי: בוא נדבר עליו.

כרמל נמש: כי עד עכשיו הבנתי ממך שאתה ואני ועובדי לובי 99 וחברי לובי 99 והמאזינים, כולנו משקיעים באותן חברות פנסיה, בגופים המוסדיים והכסף שלנו נמצא שם. אז אין טייקון. אמרנו שהטייקונים פסו מן העולם. אבל אתה בא ואומר, לא, יש בעל שליטה. איך יש בעל שליטה אם השליטה היא מתפזרת שווה בין כולנו, אם אנחנו המשקיעים בחברות האלה?

משה קאשי: אנחנו לא המשקיעים בחברות האלה, אנחנו לא משקיעים בחברות הפנסיה. חברות הפנסיה הן אלה שמנהלות את הכסף שלנו. על הכסף הזה מופקדות ועדות ההשקעה שזה מספר אנשים שיושבים ומקבלים את ההחלטות איפה יושקע הכסף  ואיפה לא

כרמל נמש: שהם אמורים להיות על הנייר, לפחות לכאורה ניטרליים.

משה קאשי: בדיוק. אבל הם לא כי מי שממנה אותם או מי שיכול להתערב במינויים שלהם זה בעל השליטה בחברות הפנסיה. ופה יש את יאיר המבורגר, יש את שלמה אליהו. יש מקרים שאפילו בעל השליטה יושב בוועדות ההשקעה וזה המקרה של אלטשולר שחם.

כרמל נמש: אבל תסביר לי. אני עדיין לא מצליח להבין איך הוא שולט? כדי להיות בעל שליטה אתה צריך להביא נכסים, להביא ממון כדי להיות זה ששולט שם.

משה קאשי: זה הקסם.

כרמל נמש:  אז איך? כולנו אמורים להשקיע. זה גופים שאמורים לנהל את הכסף שלנו באופן שווה.

משה קאשי: הוא מנהל את הכסף שלך, הוא שולט על הכסף שלך, לא על כסף שלו. להקים גוף פנסיה לא צריך יותר מדי כסף. אי שם בשנת 2008 היו מספר אנשים במקום הנכון, בזמן הנכון, עם החברה הנכונה שנקרא החברה לניהול כספי עמיתים, חברת פנסיה והם זכו במשפכים הגדולים שהיום הכסף ממשיך לזרום אליהם, כספי ציבור, והכסף גודל ונערם. הוא כל כך גדול שהוא כבר מעל המשק שלנו כבר מתחיל לזרום לחו"ל. אבל אלה האנשים שהיו בזמן הנכון, במקום הנכון והכסף שלהם לא מושקע שם. כל השליטה שלהם זה רק על הכסף מכוח זה שהם שולטים בכסף שלך.

כרמל נמש:  כלומר, הם שולטים במותג, הם שולטים בתאגיד הרשום.

משה קאשי: בדיוק.

כרמל נמש: עקרונית אני יכול להעביר את הכספים שלי למקום אחר, אבל אין לי יכולת השפעה. זה אותו משחק.

משה קאשי: זאת הבעיה.

כרמל נמש: אממ

משה קאשי: אבל,

כרמל נמש:  כן,

משה קאשי:  יש פתרון.

כרמל נמש: אז בוא נדבר עליו.

משה קאשי: בסופו של דבר, ליצור מבנה שהופך את ועדות ההשקעה לעצמאיות. שזה אומר, לנתק אותן מחברת הפנסיה.

כרמל נמש:        אני רוצה להקשות עליך אבל – הרי אמרנו הרגע, זה לא חברות ממשלתיות, זה לא חברה ציבורית. למה שאותם נקרא לזה בעלי שליטה יבואו ובכלל ישתפו עם זה פעולה? מה האינטרס שלהם? אין להם אינטרס, אז למה שזה יקרה?

משה קאשי: כי יש רגולציה ויש חוק בישראל ואם הרגולטור מחליט להעביר תקנה או חקיקה ואנחנו תומכים בתקנון ובחקיקות האלה והוא מחליט שוועדות ההשקעה ינותקו מחברות ניהול הכספים של הפנסיה והם ימונו ע"י ועדות ולא ע"י בעל השליטה ורמת השקיפות שם תהיה גבוהה, אנחנו נדע מי הם ומה הם, איפה הם עובדים, איפה הם עבדו גם. נניח היום בחברה ציבורית מי שמתמנה להיות מנכ"ל, הוא מספר איפה הוא עבד בחמש שנים האחרונות. יודעים עליו הכל. על האנשים האלה שם לא יודעים כלום. אז 1  לנתק אותם מחברות ניהול הפנסיה שיהיו עצמאיות. 2 להגביר את השקיפות של מי הם ומה הם ו- 3, להגביר גם את השקיפות של הליך קבלת ההחלטות. כי אם הם מחליטים להשקיע בחברה איקס או לא להשקיע בחברה ואי, אני רוצה שההליך הזה יהיה שקוף. כמובן שזה לא יחשוף פרטים של מידע עסקי וכו', אבל אני רוצה לפחות לדעת שהיה תהליך סדור של קבלת החלטות כי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של הציבור.

קריינות: הפתרונות שקאשי מציע פשוטים וברורים, ואם נחזור רגע לריכוזיות, ואל נייר העמדה שהלובי הגיש יחד עם צדק פיננסי ורווח נקי – אז בו הארגונים מציעים לכלול את הגופים המוסדיים תחת חוק הריכוזיות. כמובן-  לא ב'זנבג וגמרנו',  צריך להשקיף את ההשקעות, לבקר אחזקות צולבות, לתמרץ הקמת גופים מוסדיים חדשים, ואפילו להכניס גופי בינלאומיים. אה, וכמובן – למנוע מהם שליטה בתאגידים ריאלים, בכל זאת … ריכוזיות.

<מעבר>

משה קאשי: מה שאני רוצה להגיד לסיום זה שבסופו של דבר, מדובר בכסף שלנו. אנחנו אומרים כסף ציבורי, אבל בסופו של דבר זה כסף שלנו. יש לנו קניין פרטי על הכסף הזה. ואנחנו לא יכולים באמת, כל אזרח ואזרח, מחובתו להתעניין מה עושים עם הכסף שלו. אם זה ברמה של האם הוא מתאים לעולם הערכים שלך ואם זה ברמה של האם הוא מנוהל לטובת האינטרס שלך. ואם כבר אנחנו מדברים על ערכים או אינטרס, יש היום תנועה מאוד גדולה שמדברת על הסטת השקעות מדלקים פוסיליים שתורמים למשבר האקלים.  

קריינות: שניה, זה כבר נושא לפרק אחר, ואל תדאגו – אנחנו ניפגש ונקליט גם אותו. נכון משה?

משה קאשי: בכיף.

כרמל נמש: מתי שתרצה מה שנקרא.

משה קאשי: אפשר מחר.

כרמל נמש: משה, תודה רבה.

משה קאשי: תודה רבה לך כרמל.

כרמל נמש: היה לי לעונג.

משה קאשי: תבוא שוב.

כרמל נמש: אני אבוא. נראה לי שיש לנו עוד כמה נושאים לבאר.

משה קאשי: אם תרדוף אחריי שוב, אני מבטיח לך שתתפוס אותי.

כרמל נמש: סגרנו.

♬ <סיכום> ♬

קריינות: אתם האזנתם למלכוד 99, הפרקים האחרונים שלנו התמקדו בריכוזיות. אין ספק שמדובר בתחום שיכול למלא עשרות פרקים, אבל בחרנו, לפחות ברגע זה, להתמקד בשלושה מרכזיים.  אז מה היה לנו?  בחלק הראשון, עם נילי אבן חן, חזרנו בזמן לתקופה שלדבר על ריכוזיות זה כמו לדבר על חייזרים, או כמו שהיא אמרה –

עו"ד נילי אבן חן: "… ריכוזיות הס מלהזכיר, ריכוזיות תוארה כציד מכשפות, פופוליזם הריכוזיות, צריך לטפל בבעיות אחרות במדינת ישראל ומה פתאום ריכוזיות…"

קריינות: בחלק השני, עם זהר אלטמן, שוחחנו על מה שקורה ברגע זה. על יישום החוק, מצב הרגולציה, וגם על דברים שיש לתקן, כדי לשפר את המצב. לדוגמא – למדנו שאין היעדר הפרדת נכסים ריאליים ופיננסים בתחום התקשורת. ואל דאגו, כי כמו ששמענו מזהר –  

עו"ד זהר אלטמן: ".. אנחנו פונים לרגולטור ואומרים שימו לב. ואנחנו ממשיכים בעצם לפקח על היישום של החוק הזה."

קריינות: בחלק השלישי והאחרון, משה קאשי לימד אותנו שלמרות החוק, ועל אף שיש דברים שהשתפרו פלאים, בעולם הפיננסי עדיין קיימת ריכוזיות. ואם לא השתכנעתם, אז אל תדאגו, כי כמו שהבטחתי לו אני אבוא שוב, ונוכל להמשיך לקשקש על פנסיה.

אבל עד שמשה ואני נחזור לדבר עליה, אני מזמין אתכם מאוד לשאול אותנו שאלות, בפייסבוק, בטוויטר ובמייל. ואם אם נהניתם להאזין אז דרגו אותנו באפל, ועקבו אחרינו בספוטיפיי, וכמובן, ספרו לחברים, משפחה ו… ליועץ הפנסיוני שלכם, אני בטוח שהוא ייהנה להאזין.

וחוץ מזה –בדקתי, ועדיין לא כולכם הצטרפתם ללובי 99 ונראה לי שהגיע הזמן. אני הייתי כרמל נמש וניפגש בפרק הבא. יאללה ביי.