משתתפים: רחל גור ואריאל פז-סוויצקי
הגשה: כרמל נמש

—-

♬ <מוזיקת שדה תעופה ומטוס>   ♬

קריינות: היי מי מאיתנו לא חזר מחו"ל מתישהו כשבמזוודה איזה בושם, סכין גילוח או שוקולד טעים? אנחנו מזמן לא ב120, וכמעט כל מה שיש בחו"ל, נמצא גם בארץ. אבל מדי פעם כשיוצא לנו לטוס אנחנו רוכשים אותם במיטב כספנו (וכן אני זוכר שכרגע טיסות זה נושא כאוב). את כל המוצרים האלה אנחנו לא קונים כי אין להשיגם בארץ, אלא כי מעבר לים הם פשוט יותר זולים.

♬ <פתיח>   ♬

קריינות: אתם על מלכוד 99, הפודקאסט של הלובי הציבורי, והיום נברר "למה כל כך יקר פה?". זו שאלה בעלת המון תשובות, אז נתמקד באחת – הייבוא.  ב \פרק הזה נדבר על 'ייבוא', מבחינתי מדובר על עוד מונח מהקורס לכלכלה פוליטית, ובינינו זה  נושא שניתן לראות אותו (או במקרה שלנו, לשמוע אותו) כקצת שולי בשגרה היומ-יומית שלנו.

אבל כמו שתשמעו עוד מעט מהאורחת שלנו- ייבוא הוא לא רק ייבוא, מעבר לכך שהוא מאפשר למדינה, ולנו האזרחים לנהל קשרי מסחר עם העולם הגדול, הוא משפיע באופן ישיר על הכלכלה המקומית, והצרכנים שלה, שזה אנחנו.

מי שהטיבה לתאר זאת טוב ממני היא עו"ד רחל גור, לוביסטית ציבורית ומנהלת תחום הממשלה בלובי 99. מאז 2011 גור כיהנה בתפקידים מגוונים בכנסת ובממשלה, וכשאני אומר ממשלה אני מתכוון למשרדי החוץ, הקליטה, הגנת הסביבה וירושלים. בלובי 99 גור עוסקת בתחומים רבים, אחד המרכזיים הוא המאבק במונופולים בתחום הייבוא. איזה קטע כי זה בדיוק הנושא שלשמו התכנסנו.

רחל גור: אז בשביל הקהל הייתי דווקא מחליפה את המילים של שוק הייבוא במילים של יוקר המחייה. בהקשר שלנו לסיפור הזה, כפי שהחברים בחרו, זה הנושא של המאבק במונופולים בייבוא. יש היום בישראל שניים-שלושה חברות גדולות שהם מה שנקרא יבואני סל. זאת אומרת שאתה עובר בסופר רוב המוצרים שאתה מכניס לתוך הסל הם שייכים לאותו שניים שלושה חברות שהם מייבאים את כולם.

 כרמל: זאת אומרת אם אם אני מנסה להבין נכון אני הולך עם העגלה.. בסופר, לא משנה עכשיו איזה סופר, לא נעשה פרסומת.. אז אם אני הולך בעצם עם העגלה במסדרונות בין השדרות של המוצרים.. אני יכול להגיע לשדרה שלמה שכל המוצרים שמה בעצם כל מוצר שאני אכניס לעגלה אני בעצם אשלם לאותו בן אדם.

רחל גור: נכון.. אותה חברה

כרמל: זה יכול להיות שוקולד ו..

רחל גור: אבל נגיד אם אתה נכנס וקונה שמפו של "האד אנד שולדרס".. סכין גילוח של "ג'ילייט".. "פסטה ברילה".. במקרה שלך אין לך ילדים, אבל אם אני קונה חיתולים …

כרמל: טמפונים..

רחל גור: קונדומים

כרמל: קונדומים

רחל גור: מה שזה לא יהיה

כרמל: הכל..

רחל גור: נכון, הכל שייך, לרוב, לאותו שניים-שלושה יבואני סל. שזה שסטוביץ', דיפלומט ולפעמים גם יונילבר. זאת אומרת שזה בסופו של דבר, מכיוון שהם מביאים מגוון כל כך רחב של מחירים, הם בעצם שולטים על הסל, שולטים על חוויית הקניה. והם יכולים לשמר את המחירים בצורה גבוה, בצורה מלאכותית. זאת אומרת שאנחנו משלמים יותר, בהשוואה למחירים דומים שאנחנו משלמים בחו"ל.

קריינות: אצלנו במדינת ישראל יש משהו מאוד קהילתי, אנחנו אוהבים לפרגן לחברים שלנו, ואם נתרגם את זה לעולם המושגים הרלוונטי, רובנו נעדיף לרכוש תוצרת כחול לבן.

ואז באה כלכלת השוק החופשי, אם נפתח את השוק המקומי שלנו לכפר הגלובלי ונייבא מוצרים, נוכל להגדיל את המבחר, זה יוביל לתחרות, וכמובן בסופו של דבר להפחתת מחירים.  במקרה של אוהבי הפסטות – פסטה ברילה המיובאת תתחרה בפסטה אוסם המקומית, ואני אוכל לבחרו לא רק את הפסטה המועדפת עלי, או את זו שיותר טעימה, אלא אולי בתקופות שיש בהן קושי כלכלי, אוכל לבחור את הפסטה הזולה יותר.

אז על פניו שוק הייבוא אמור להפחית את יוקר המחיה, אבל בפועל, כשאני קונה פסטה, היא לא באמת יותר זולה. 

רחל גור: זו שאלה של תיעדוף ייצור מקומי, שמאז.. אפשר להתווכח אם זה ראוי או לא ראוי .. אני באמת חושבת שפתיחת השוק לעולם הגלובלי זה דבר רצוי, מכיוון שאנחנו מדינה קטנה עם ריכוזיות מאוד גבוהה, זאת אומרת שאנחנו בעצם מנותקים מכל העולם, כי אין לנו מעברים יבשתיים, כל דבר שנכנס לפה חייב; להגיע בספינה או במטוס. חשוב להבהיר שהדבר היחיד של נכנס לתוך הקטגוריה הזאת – זה באמת פירות וירקות טריים, רוב הפירות והירקות שלנו… עם כל המאבקים של החקלאים, וזה מאבק ראוי ורצוי, וכמובן אנחנו לא נכנסים למקומו..

כרמל: עבודת הלובי הצליחה

רחל גור: בדיוק, אנחנו לא נכנסים למקומות שנויים במחלוקת,

5:00

רחל גור: יש לחקלאים הישראלים טענות… יש טענות נגד… זה באמת לא ענייננו, אבל היום רוב התוצרת החקלאית דווקא אנחנו קונים אותה או מהפלסטינים או מירדן או ממצרים .. זאת אומרת רוב התוצר החקלאי.. הפירות והירקות מגיעים ממעברים יבשתיים. אבל זהו חוץ מזה הטואלטיקה, הפארמה, מוצרים ילדים, רהיטים, דברים כאלו הרוב מגיע אה במכולות ושם אותנו בחיסרון מסוים, ובזה זה חיסרון מבני, אנחנו נמצאים בכלכלת אי אז הייצור המקומי שלנו היא מוגבלת.

קריינות:  כלכלת אי היא כינוי לכלכלה מבודדת, כזו שכמעט או בכלל לא מקיימת סחר יבשתי עם שכנותיה, כלומר הממשק הכלכלי שלה מול העולם מתבסס על סחר ימי או סחר אווירי. בגלל זה היא זוכה לכינוי "כלכלת אי", כי באי המוקף במים באמת אין יכולת לקיים מסחר דרך האדמה. יש מדינות שהן באמת כלכליות אי במלוא מובן המילה, כמו אנגליה או איסלנד… ויש אותנו שכהרגלנו אוהבים להיות מיוחדים. כלכלת האי של ישראל נוצרה מסיבות גיאופוליטיות שהופכות אותנו למעין 'אי מלאכותי'..

רחל גור: זאת אומרת שיעור הייבוא שלנו דוגמה למדינות אחרות שיש להן כלכלה שהיא דומה לנו, לדוגמא לאנגליה, וזה מאוד שונה לדוגמא ממדינות גדולות שיש להן רצף טריטוריאלי יבשתי, כמו ארה"ב, אבל לא רק ארה"ב, ארה"ב מדינה גודלה..

כרמל: גם אירופה..

רחל גור: ברזיל, אירופה בכלל

כרמל: כל הסכמים הכלכליים של אירופה..

רחל גור: אבל אפילו אם נסתכל על דרום אמריקה  , נכון שאין שם את היכולת ייצרו מקומי אבל כן יש מעברים יבשתיים ולכן האחוז של התוצר שהם מייבאים הוא הרבה פחות, זה סביב ה-10 אחוז, אז זאת אומרת בפועל יש פה איזה קושי מבני.  בלי איזשהו סבסוד מטעם המדינה, זה לא כדאי לייצר פה טקסטילים, מוצרי מזון למיניהם…

כרמל: אז המדינה בעצם באה ואומרת שמצד אחד אנחנו כלכלת אי, אין לנו יכולת לעשות את מה שעושים באירופה, או מה שעושות מדינות בתוך ארה"ב, או מה שקורה בדרום אמריקה

רחל גור: יש לנו את היכולת לעשות את זה, זה פשוט יעלה לנו המון המון כסף

כרמל: ובצורה יותר מצומצמת.. ובסוף בלי קשר להיכנס עכשיו לעניינים מדיניים, אנחנו מוקפים במדינות, שגם אם אנחנו לא במצב של מלחמה איתם, אנחנו..

רחל גור: אין סחר חופשי..

כרמל: בדיוק

רחל גור: אין גבולות פתוחים

כרמל: אנחנו לא מנהלים כלכלה חופשית ביחד עם השכנות שלנו, ומצד שני כמו שבאמת אמרת- כל המדינות שמנינו הן מדינות הרבה יותר גדולות. זאת אומרת שגם אם היינו רוצים מתוך הנהחה שאנחנו מדינת אי , להגיד –  "אוקי אז אנחנו מבססים  הרבה מאוד נתחים נוספים מהייצור כייצור מקומי, אין לנו באמת את היכולת הכדאית, לעשות את זה..

רחל גור: פעם זאת הייתה הפיל  וסופיה, זאת אומרת עד תחילת-אמצע שנות ה-80, היינו מדינה עם מכסים מאוד גדולים,  עם חסמי ייבוא מכוונים, והפילוסופיה המדינית הייתה שאנחנו נייצר פה מה שאפשר, מה שיש ואת זה אנחנו נצרוך, ואנחנו נסגור את הגבולות שלנו … לשווקים הבינלאומיים, על מנת לשמר את התוצר המקומי… איכות החיים עלתה פה משמעותית, זאת אומרת  יש לנו עכשיו איכות חיים שהיא שונה … אני ילידת שנות ה-80, אני זוכרת את האינפלציה של סוף שנות ה-80, את התסכול את העוני, אמנם עדיין יש בעיות רבות בחברה הישראלית..

כרמל: כן… אבל אין מה להשוות

רחל גור: כן אבל אין מה להשוות, רמת החיים ככלל.. לרוב הרבדים של המדינה, אם לא המדינה בכללותה עלו משמעותית. וחלק מאוד גדול  מהסיבה הזו זה שפתחנו את השוק, ובעצם נהיינו חלק אינטגרלי של השוק הבינלאומי, והתחלנו לייבא מוצרים שהם יותר זולים, ויותר איכותיים.

קריינות: נראה לי שהגיע הזמן לעשות הפסקה קצרה. בדיוק בשביל זה הכנו לכם את פינת המחקר עם אריאל פז סוויצקי מנהל תחום המחקר בלובי 99.

♬ <פינת המחקר>   ♬

מאזן תשלומים

אחת הסיבות שלא צריך כל כך לפחד לייבא היא בגלל המושג מאזן תשלומים,  שזה בעצם סך הייצוא מינוס סך הייבוא של מדינה. אם המאזן הוא חיובי – המדינה מייצאת יותר משהיא מייבאת. ככל שהמאזן הוא חיובי וגדול יותר המדינה בעצם עשירה יותר בשוק העולמי, והמטבע המקומי מתחזק – יותר דולרים ואירו מגיעים למדינה, ולכן דולרים ואירו שווים פחות והשקל יותר.

אלא שיש מי שמשלם את המחיר: ככל שהשקל חזק יותר, היצואנים נפגעים. הרי חברת הייטק משלמת בישראל משכורות בשקלים אך עשויה למכור ללקוחות בדולרים; לכן אם השקל מתחזק ההוצאות של אותה חברה עולות ביחס להכנסות. מסיבה זו מרבית הכלכלנים מסכימים שמאזן תשלומים מאוזן הוא טוב בטווח הרחוק.

אצלנו בישראל מאזן התשלומים היה חיובי בשנים האחרונות. זאת בשל עלייה מתמשכת בייצוא, והפחתה יחסית בייבוא – לדוגמא בתחום האנרגיה. המאזן הוביל להתחזקות של השקל ופגע ביצואנים, ודחף את בנק ישראל לרכוש דולרים כדי לפזר בשוק שקלים ולהוריד את שווי השקל.
לכן פתיחת מוגברת של השוק לייבוא תסייע לא רק לצרכנים שנהנים ממחירים נמוכים ואיכות משופרת, אלא גם לתעשייה, או לפחות לאותה תעשייה שבעיקר מייצאת.

כרמל: אז בואי במאת נחזור אחורה לאותן שדרות בסופר, או  ברשתות הפארם. אם אני כרמל רוצה מחר לבוא ולשים מוצר, הייתי בחו"ל, הייתי במזרח אירופה, ראיתי איזשהו מוצר זול, החלטתי להכניס כמה…

רחל גור: למלא את המזוודה

כרמל: כן למלא את המזוודה .. אפילו שתיים.. אפילו קניתי שתיים ומילאתי אותן, ועכשיו אני רוצה לבוא ולעשות דיל עם רשתות השיווק הגדולות, כמה אני באמת יכול לבוא ולעשות את הדבר הזה?  

רחל גור:  אז אתה תתקל בקושי משתי נקודות. הנקודה הראשונה היא שיש רגולציה בתחום הפארמה, אז יש רגולציה מאוד מאוד מסיבית על התחום הזה. אתה תצטרך לקבל רישיון עסק שזה לוקח בין חצי שנה לשנה לקבל את זה.. אח"כ אתה תצטרך לקבל רישיון ייעודי, שזה רישיון אחסון, שיש לך מקום ראוי לאחסן- זה עוד כמה חודשים, אח"כ רק אז אתה יכול לקבל את אותו רישיון ייעודי לייבא את אותו סוג טמרוק שאתה מעוניין לייבא אותו.. גולגייט כאילו. סה"כ אנחנו מדברים על לרוב כמעט שנה של לפני שאתה רואה רווחים. שנה של ניירית, התרוצצות בין משרדים

כרמל: זאת אומרת זה לא רק הניירת והבירוקרטיה שאת מדברת עליה, כל זה זו מין שנה מכינה לפני שאני בכלל נכנס לתחרות האמיתית..

רחל גור: ברור.. נכון… ברור. לפני שאתה מתחיל להתמודד ולנסות לשכנע את חניות הפארמה למכור את המוצרים שלך, כמובן הם לא רוצים.. ודאי הם יכולים לקבל ממך משחת שיניים שהיא יורת זולה .. משחת שיניים בדולר במקום בשני דולר מהייבואן הגדול, נכון?  אבל הייבואן מציע להם סל שלם של מוצרים, והם חוששים, כי במידה ויקנו ממך, אז יכול להיות שהייבואן הגדול כבר לא ימכור להם, ואז זה ירוקן להם את כל המדפים.. בסופו של דבר לא שווה הרבה פעמים לרשתות הגדולות פה בארץ לקנות מייבואנים מקבילים כי הם מפחדים מפעולות נגיד נקמניות, מצד הייבואנים הגדולים שיכולים לפגוע קשות בתזרים של המוצרים שמגיעים אליהם, וזה חבל כי בסופו של דבר אם אתה מוכר משחת שיניים בדולר, וזה אומר שהם יכולים .. הם, החנות, הרשת שיווק יכולה למכור לצרכן הזה, נגיד ב-2 דולר, במקום למכור להם ב-4 דולר כמו המוצרים שהם מקבלים מהחברות הגדולות, מהייבואנים הגדולים, אז בסופו של דבר זה הצרכן שמפסיד..

קריינות:  בואו נעשה סדר- מצד אחד, הבירוקרטיה היא זו שמונעת משחקנים חדשים להצטרף, ומצד שני גם אם יש שחקנים, לדוגמא אני עם שתי המזוודות קולגייט שלי, גם אז אם הייתי מספיק אסרטיבי ועברתי את כל שלבי הבירוקרטיה, שכמו שרחל אמרה יכולים להתפרס בטווח של שנה ואפילו יותר.. גם אז.. אחרי שהכל מאחורי, בסוף אני נתקל במונופול- באותן שלוש חברות גדולות. וברגע שאנחנו מגיעים למצב הזה , זה אומר שאולי אצליח למכור את המלאי שבשתי המזוודות, וגם זה בספק. אבל בסבירות גבוהה מאוד אני לא אצליח להתמיד, ולא אגיע לרמה המסחרית באופן שיאפשר לי להתמודד במונופולים. 

רחל גור:  תקשיב מבחינת הרשת שיווק, החנות, אתה גם לא יכול לספק מלאי

כרמל: בכמויות שלהם

רחל גור: אמין, זאת אומרת כרגע יש לך שתי מזוודות, אז יש לך 500 יחידות, 1000 יחידות, 2000 יחידות

כרמל: אבל אין לי קונטיינר

רחל גור: ברור… אין לך קונטיינר, והם לא צריכים קונטיינר אחד, הם צריכים קונטיינר כל שבוע, ואין לך יכולת להתעסק עם זה.. עכשיו תזכור שכאשר אתה מכניס את השתי מזוודות שלך, נגיד את ה-500 יחידות והחברה הגדולה מכניסה את הקונטיינר עם ה-10,000 יחידות, שניכם עוברים את אותו התהליך במכס, נכון? כי אין שום הבדל מבחינת כמות, אז שניהם צריכים לעבור בדיקות דגם, ושניכם צריכים לעבור בדיקות מכולה, ושניכם צריכים להמתין במכס בין 5 ימים לבין 25 ימים, אוקי? אז בסופו של דבר … היבואן הגדול.. אז בסדר, הוא שילם, אבל בסופו של דבר זה כמה אחוזים מהרווח הטוטאלי שלו… מבחינת זה יכול להיות 50 אחוזים מהרווח, זה יכול לרסק לך את העסק לגמרי, כי אין לך את אותו נפח, אבל אתה מוציא את אותן עלויות, אז זה עוד משהו שירתיע אותך, בוא נגיד שאם תנסה את זה פעם אחת אתה לא תנסה את זה פעם שניה, זה פשוט לא כדאי

כרמל: הדבר הראשון שבא לי לשאול זה- כאילו אין אף אחד, שהתפקיד שלו זה לבוא והלגיד- "חבר'ה, יש פה עוגה, ויש מישהו שאוכל נתח מאוד מאוד גדול ממנה, והוא מונופול, וצריך להכריז עלי וככזה, וצריך להציב טיפה יותר רגולציה ממה שעד עכשיו יש", או שאותו מונופול באמת משחק בתוך השטחים האפורים?

רחל גור: בהחלט מבחינת הבירוקרטיה של הייבוא, אז בהחלט יש בעיה, יש היום- נכון ל-2016, מאז זה צומצם קצת, היה איזשהו ניסיון, אבל נגיד נכון ל-2016 יש לא פחות מ-37 רשויות נפרדות שיש להן את הסמכות לקבל החלטות על מה ניתן לייבא, איך ולמה. כשיש לך כל כך הרבה שחקנים שמעורבים.. והבעיה היא שיש שחקנים מרכזיים כגון משרד הבריאות, מכון התקנים, משרד הכלכלה, משרד התקשורת לפעמים… אבל יש המון המון שחקנים שמעורבים בסיפור הזה, והם מייצרים רגולציה שהיא מאוד קשה, מסורבלת להבנה, ושנית- גם סותרת. אז בזה דווקא נעשה עבודה מאוד גדולה, ולמיטב זכרוני המספר הצטמצמם מ-37 רשויות למשהו כמו 17-20 רשויות…

כרמל: אנחנו בדרך..

רחל גור: בדיוק, אנחנו בדרך… אבל שוב, זה ארוך. גם היו המון רפורמות במכון התקנים, הגוף הישראלי הרשמי, זה גוף סטטוטורי שהוקם לפני אפילו קום המדינה מכוח חוק, והתפקיד שלהם זה לייצר את המפרט הטכני, הסטנדרט. כל מוצר שמיובא לישראל חייב להתאים את עצמו לסטנדרט הזה, זה סטנדרט של בטיחות. אז גם שם נעשו המון רפורמות, גם מבחינת הזהות של האנשים שהיו שם, גם מבחינת ההקלות שניתנו, אבל הדרך ארוכה.. זאת אומרת ההבדל בינינו ובין אירופה לצורך העניין, הוא גדול… כאילו מבחינת אירופה אתה מגיש תצהיר, אתה לא חייב להביא מסמכים, אין בדיקה של כל מכולה שנכנסת, אין בדיקה מראש של כל דגם, ולא רק שאתה רק מצהיר, אתה יכול להתקשר לרשויות 24 שעות מראש ולהגיד להם – "אנחנו מתקרבים לנמל, בוא תפגוש אותנו עם המסמכיאדה" וזהו, עכשיו תשווה את זה לישראל שפה המכולה הממוצעת מחכה משהו כמו 16-17 יום, יכול להתקרב ל-30.

כרמל: ואין שום נכונות או רצון מטעם הרשויות לייעל את התהליך?

רחל גור: יש המון נכונות, יש המון רצון.. יש גם בעיות מבניות, כי בסופו של דבר התקציב של מכון התקנים ממומן, חלקית על ידי המדינה ורוב התקציב של מכון התקנים, מקום שמפרנס מאות עובדים, רוב ההכנסות שלהם באים מאותן בדיקות. זאת אומרת שאם הם מעבירים מוצר מסוים מקטגוריה מחמירה שבו יש יורת בדיקות, לקטגוריה מקלה שבו יש פחות בדיקות הם בעצם מאבדים הכנסה. וזו ההכנסה שמשלמת את המשכורות שלהם…

כרמל: זאת אומרת שלפעמים יש מוצר שלא אמור לעבור כל כך הרבה בדיקות והוא עובר אתון בגלל ש…

רחל גור: אני אומרת שעד ש.. היה תיקון צו לפני חצי שנה שנכנס לתוקף, אבל עד אז הדיפולט היה, שכל תקן חדש שנוצר נכנס לקטגוריה 1 שזו הקטגוריה הכי מחמירה.  בלי בדיקה, בלי בדיקה של איזה ניהול סיכונים, אוטומטית לקטגוריה 1, אם אחר כך מישהו טוען אחרת ומוכן להילחם, אז נחשוב על להעביר את זה… וזאת הייתה השיטה, היום באמת חלקית בזכות הפעולות שלנו, של הלובי, זה אחד הדברים שאנחנו הערנו עליהם.. ברירת המחדל של תקן חדש היא קטגוריה 3 שזו הקטגוריה הכי מקלה, שבה אפשר להסתפק בתצהיר, ובמידה ומעוניין להעביר את התקן לקטגוריה יותר מחמירה, אז צריכים להוכיח… כאילו זאת אומרת נטל ההוכחה הפכ.. ואנחנו מקווים שזה באמת יביא לשיפור בהמשך. אבל אין ספק שנכון להיום רוב המוצרים, רוב התקנים ככלל, ובתוכם כל  מוצרי הצריכה היום-יומיים, כל הטואלטיקה, מוצרי ילדים וכו'.. נמצאים היום בקטגוריה 1 שזו הקטגוריה הכי מחמירה.

כרמל: אני אשאל אותך שאלה שדה-פקטו זאת העשייה שלך- אז אני אשמח שתשתפי גם את המאזינים, איך אפשר ליעל את כל התהליך, איך אפשר לפתוח את שוק הייבוא ליותר שחקנים, להוריד את השפעת המונופול, אנחנו מדבירם על אחוזים הרבה יותר גבוהים מ-50 אחוז היום..

רחל גור: נכון, נגיד בשוק של סכיני גילוח אנחנו מדברים על כמעט 90 אחוז מהשוק

כרמל: יש את המיתוס הזה שגברים שטסים לחו"ל כמעט תמיד קונים סכיני גילוח בחו"ל..

רחל גור: ודיאודורנטים

כרמל: תמיד חוזרים.. ודיאודורנטים…

רחל גור: בגדי ילדים, נכון? פעם כאילו האבא של המשפחה .. במשפחה טיפוסית .. מה שזה לא יהיה.. היה נוסע לנסיעה לחו"ל והיה ממלא את המזוודות עם כל הבגדים של התינוקת כאילו .. תינוק עד גיל שנה זה …

כרמל: הדוד מאמריקה..

רחל גור: הדוד מאמריקה.. אני אסביר לך מה אנחנו עושים, אנחנו בפועל פועלים בשלושה רבדים- כאילו בעניין יוקר המחייה ובעניין באמת מונופול בייבוא, והעול הכבד שהצרכן משלם כתוצאה מהמחירים הגבוהים שהם פי 2, פי 3, פי 4, פי 5… משווקים… גם כשאני משווה אני לא משווה לארה"ב, כי ארה"ב היא באמת מדינה גדולה, כאילו.. ויש להם יכולת מיקוח כאילו שאין לנו, בתור מדינה קטנה. החוכמה זה להשוות שהן דומות, אם משווים בינינו לעוד מדינות אירופאיות, בסדר גודל דומה, לדוגמא איטליה או ספרד.. נגיד ספרד אנחנו מדברים על.. או שוודיה, אנחנו מדבירם בשוודיה נגיד על 10 מיליון תושבים, זה פלוס-מינוס סדר גודל כאילו של מדינת ישראל, טיפה יותר, זו לא מדינה גדולה… לפחות לא באופן מלא… אז עולה השאלה למה סכין גילוח שם עולה שליש, רבע, מהמחיר פה… כאילו הפער הוא כל כך גדול שאי אפשר להצדיק את זה בעצם זה שצריכים להטיס את זה, בזה שאנחנו מדינת אי, בזה שאנחנו מקום ריכוזי, אין, הפער הוא גדול מדי. ולכן אנחנו ברעיון גדול פועלים בשלושה רבדים- הרובד ראשון זה ניסיון מכוונת, חזיתית לפרק את המונופולים בייבוא, ופה אנחנו פועלים מול רשות התחרות,  ונפגשנו מספר פעמים עם הממונה, ואנחנו מנסים לקדם הבנה של השוק, שהיא קצת אחרת. היום חברה שיש לה נתח שוק של מעל 50 אחוז מוכרזת כמונופול, זה לא אומר שאסור לה לפעול, היא ממשיכה לפעול, אבל בוחנים אותה יותר… צריכים לוודא שאין תיאום מחירים, קרטל, הסדר כובל, שזה המון מילים, בסופו של דבר אנחנו מדברים על אותה התופעה, התופעה היא שבו שחקן גדול שולט ברוב, או ברוב העיקרי של השוק הוא יכול להכתיב את המחירים ויכול לוודא ש… לשמרו על המחירים גבוה בצרוה מלאכותית.

כרמל: זאת אומרת שאם נחזור לסכיני גילוח, זאת אומרת שאותו ייבואן שהיום מייבא את סכיני הגילוח, לא בהכרח הפעולה הזו תכניס לו מתחרה, אבל לפחות יהיה פיקוח על אותו מחיר שהוא מחיר סביר, ושווה ערך לכל כיס..

רחל גור: כן בשלב הראשון יהיה פיקוח .. אנחנו פועלים פה גם להכניס מתחרה, אנחנו מנסים לקדם, בין אם זה יהיה בהכרזה.. או בהבנה של הממונה על התחרות, ובין אם זה יהיה בחקיקה, בזמן שאנחנו מדינה קטנה וריכוזית אנחנו נקדם הבנה אחרת של.. לא מה היא מונופול, אלא מהי נתח שוק משמעותי. הרעיון בכלכלה שחברה ששולטת לא ב-50 אחוז, אלא  בלמעלה מ-35 אחוז זה מהווה נתח שוק משמעותי. זאת אומרת שיש לך יכולת לא לשלוט אבל להשפיע בצורה בלי פרופורציונאלית על השוק .. ואנחנו רוצים לקדם הבנה שחברה ששולטת על מעל ל-35 אחוז בעצם מכירים בה לא דה יורו אבל דה פקטו כמונופול, ואז על מנת לפעול פה בארץ צריכים להכניס מתחרה. זאת אומרת הספק בחו"ל, היצרן בחו"ל במקרה זה 'פרוקטר אנד גמבל', שמייצרים את ה'האד אנד שולדרס' והסכיני גילוח.. או מה שזה לא יהיה. במקום להתקשר עם ייבואן ישראלי אחד, הם יצטרכו להתקשר עם שניים. 

כרמל: זאת אומרת שהפעולה הזו היא לא רק רגולציה על החברה הישראלית..

רחל גור: זה בצעם שינוי של מבנה השוק

כרמל: זאת אומרת שכדי למכור את המוצרים שלו, הוא יחייב את היצרן להוכיח שהוא עובד עם יותר מספק אחד.

רחל גור: נכון. עכשיו זה נשמע קצת שאפתני, מי אנחנו מדינה קטנה להכתיב אה זה..

כרמל: שנכתיב .. הוא פשוט יגיד, נגיד 'יונילבר' הגדולים יגידו- " טוב אז לא איכפת לנו, אתם כולה 6 מיליון, 7 מיליון.."

רחל גור: נכון.. אבל דווקא יש לזה תקדים.

קריינות: התקדים שנשמע עליו ממש עוד מעט אולי יפתיע אתכם, כי בניגוד למה ששמענו עד עכשיו- מבנה השוק בעייתי, הבירוקרטיה המייאשת, שפשוט יותר יקר פה, בניגוד לכל אלו, בואו ננסה להמתיק את הגלולה המרה, ואני לא מתכוון רק לפתגם, אלא לגלידה…

רחל גור:  שטראוס הם רצו לקנות פה את 'בן אנד ג'ריז', זאת אומרת שהם ישלטו גם בכל הגלידות של שטראוס וגם בשל 'בן אנד ג'ריז' בעצם. הם לא יאחדו את זה לאותו חברה, אבל זה יהיה באותו שליטה, מבחינת ייבוא. והממונה על השוק, זאת אומרת ראש ראשות התחרות דאז, פסל את זה. והוא אמר שבמידה ואתם רוצים לרכוש את 'בן אנד ג'ריז', 'בן אנד ג'ריז' חייבת להמשיך לפעול כחברה עצמאית. בזכות ההחלטה הזאת, הדברים האלה הם היחידים בארץ שהם יותר זולים פה מאשר בשאר העולם זה גלידת 'בן אנד ג'ריז', באמת המחירים פה הם ברצפה…

כרמל: כן, את האמת שפה בסופר זה תמיד במבצע גם. זה תמיד שניים במחיר של אחד..

רחל גור: אתה מבין?.. נכון נכון… המחירים פה תמיד יותר נמוכים משאר העולם, זה נכון. זה קצת לא אינסטינקטיבי כי בסופו של דבר את חושב – "וואלה אותו יצרן כאילו נכנס להתקשרות עם שתי חברות, הן לא באמת יתחרו, הן יתאמו מחירים" אבל עובדה, יש לנו מקרה בפועל.. אנחנו רואים שהם באמת מתחרים בגלידות של שטראוס, והם מורידים את המחירים של הגלידות.. זה עובד.. האם זה יעבוד בכל מקרה? אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו מחויבים לנסות.  רק פיקוח ורגולציה אלא ממש שינוי של איך שהשוק בנוי, כדי לעודד תחרות.

הרובד השני שבו אנחנו פועלים זה עידוד תחרות באמצעות הסרת חסמי ייבוא. זאת אומרת שאנחנו לא מדברים עם הרשויות או עם הרגולציה על איך צריכים שהשוק יהיה בנוי או על איך צריכים שיכניס אה זה.. תחרות בצורה ישירה, בצורה אגרסיבית, אלא אנחנו פשוט מנסים לייצר פה מצב שבו, יותר קל לייבא לישראל.

כרמל: שזה נגיד אותן הגבלות שתיארת, מכולה שממתינה הרבה מאוד זמן או…

רחל גור: נכון וזו העבודה שאנחנו עושים מול משרד הכלכלה. שאנחנו מנסים להעביר כמה שיותר מוצרים, עם דגש על מוצרי צריכה בסיסיים, דרים שאנשים קונים באופן יום-יומי, אותם סכיני גילוח, דיאודורנטים, חיתולים ומה שזה לא יהיה.. מהקטגוריה המחמירה, שבה הם צריכים לעבור המון בדיקות מקדימיות, מה שנקרא- 'PRI Market Regulation', זאת אומרת בעצם הבדיקות קורות לפני שהמוצר מגיע לשוק, למה שנקרא באירופה- 'Post Market Regulation', שבמקום להתעכב במכולות במכס, בנמל, בעת הכניסה למדינה, הם נכנסים על סמך תצהיר, הם מביאים תצהיר שאכן המוצר הזה תואם את הסטנדרט הגבוה הישראלי.. זה יכול להיות איזשהו מסמכיאדה, אם על זה שזה תואם את התקן האירופאי, או את התקן האמריקאי, איזשהו תקן בינלאומי גבוה, וכך אנחנו יכולים לסמוך שזה באמת בטיחותי, ואפשר להכניס את זה לישראל.. ומגישים תצהיר בלבד. אפשר אפילו להגיש את התצהיר הזה באינטרנט מראש, ואז לא להתעכב בכלל. פשוט להגיע ישירות לתוך הנמל ולהתחיל לפרוק את הסחורה. אח"כ יש מה שנקרא 'Post Market Regulation', וזה בעצם פקחים ואנשים שעוברים בשוק ובודקים מה יש בסופר, ומוודאים שאין שם מוצרים פגומים. זו פילוסופיה אחרת של.. משטר, וזה משהו שיעודד.. שיפחית מאוד משמעותית.. שפשוט הבירוקרטיה בייבוא היום מוסיפה מאות מיליוני שקלים ליבואנים, שבסופו של דבר מתגלגלים ישירות אלינו, לצרכנים, כאילו זאת אומרת זה לא שהרווח של היבואן פוחת, אלא זה פשוט שהמחירים שלנו עולים. אז זה עוד רובד שבו אנו פועלים.

והדבר השלישי שבו אנחנו מנסים להגדיל תחרות, זה בעצם עידוד של הייבוא האישי. של אנשים שמזמינים ..שהם בעצם מהווים סוג של יבואנים מקבילים..

כרמל: זאת אומרת המזוודות של…

רחל גור: המזוודות שלך.. נכון, ובעצם זאת החבילות היום. אנשים שמזמינים כאילו מאתרים מקומיים או בינלאומיים,  אה חבילות… וגם כך כאילו מורידים … מייצרים עוד רובד של תחרות.

אבל אני אביא לך דוגמא- מברשות שיניים אלקטרוניות, עלו פה בארץ.. אין זה היה מחירים מטורפים זה היה איזה 150 שקל לכל מברשת שיניים, ואם אתה רצית לקנות לילדים שלך, נגיד אתה יודע משפחה של 3-4 נפשות, אתה מסתכן כמעט ב-1000 שקל. המברש… אתה יודע השיננית, הרופאת שיניים..

כרמל: כולם ממליצים..

רחל גור: אתה יודע, כולם ממליצים, אתה מרגיש לא נעים.. לילד שלי .. חורים.. אז אתה מויצא את הכסף הזה, אחר כך זה מתקלקל צריכים להחליף.. קיצר הוצאה מאוד גדולה. אנשים התחילו להזמין באמצעות ייבוא אישי, נכון זה משהו ששווה- יש פתור היום עד ל-75 דולר, אין ספק שזה עולה פחות מ-75 דולר.. במיוחד אם אתה קונה את זה בחו"ל, זה עולה סביבות ה-20-30 דולר, ואנשים מתחילים לייבא את זה.. זה גם לא מוצר שאתה חייב את זה היום או מחר, קשה לתכנן לקנות חיתולים, כאילו באינטרנט… כי עד שזה יבוא אתה תיתקע, כנ"ל דיאורדורנטים, שמפו וכאלו.. אבל מברשת שיניים חשמלית זה משהו שאתה יכול לקנות עכשיו, ולכשזה יגיע בעוד חודש חודשיים אני אשתמש בזה.. כתוצאה… מה שנקרא זה יצר מתח תחרותי, והיום כשאתה נכנס לסופר פארם אתה תראה שמוכרים מברשות שיניים חשמליות בין 30 ל-50 שקל. זאת אומרת שהם בעצם מנסים להתחרות עם המחירים של הייבוא..

כרמל: של הייבוא האישי

רחל גור: של הייבוא האישי, נכון וזה באמת התרומה המאוד גדולה של הייבוא האישי .. בעיניי. זאת אומרת שזה מאוד נחמד למי שמזמין חבילות ומקבל אותן.. גם אני מזמינה .. זה כיף לקבל חבילות

כרמל: אבל בסוף הורדת מחירים..

רחל גור: בדיוק, ההשפעה העקיפה של הורדת המחירים היא משהו מורגש ומוכח. כאשר בן אדם שאינו מזמין חבילות, אלא רק נכנס לפארמה כלשהי וקונה דברים, אז הוא נהנה ממחירים יותר נמוכים כי יש יותר תחרות. ובסופו של דבר זו המטרה שלנו, המטרה שלנו היא להוריד מחירים על מוצרי צריכה בסיסיים, כתוצאה מעידוד תחרות. 

קריינות:  המטרה שרחל מדברת עליה עדיין לא הושגה, אבל הפתרונות שהיא מציעה בהחלט יוכלו להוביל אותנו לשם בעתיד. הפתרון הראשון– החלשה ופירוק של המונופולים, לפי רחל אם זה עובד בתחומים אחרים, אין סיבה שזה לא יעבוד גם בעולם הייבוא. מבחינה זו שמענו על פעילות הלובי מול רשות התחרות. הפתרון השני– נוגע לבירוקרטיה המייגעת, או כמו שרחל כינתה את זה – הסרת חסמי ייבוא. מבחינה פרקטית, לובי 99 עובדים בצורה צמודה מול גורמים במשרד הכלכלה, ומנסים להעביר כמה שיותר מוצרים לקטגוריות נמוכות, כאלו שדורשות פחות בדיקות תקן ומקלות על יבואנים קטנים. הפתרון השלישי – שרחל הציעה מתמקד בייבוא אישי, שזה בעצם ההזמנות שכל אחד מאיתנו מבצע באתרי האינטרנט, או לחילופין המזוודות שלי, אלו עם הקולגייט. מבחינה פרקטית זה פשוט מציב תחרות למחירי היבואנים, ומאלץ את הרשתות הגדולות להוזיל מחירים. מי שזוכר, קודם לכן רחל זרקה לאוויר את המספר 75$, ואני מבטיח שנקדיש לו פרק שלם בעתיד, ועד אז, נקווה להתפתחויות חיוביות בתחום.

זה היה הפרק השלישי של מלכוד 99, אם נהניתם להאזין לפרק, אז ספרו לחברים, משפחה, ואפשר גם לסתם אנשים שאוהבים להזמין מוצרים מחו"ל. עד הפרק הבא, אני מזמין אתכם לעקוב אחרי לובי 99 בכל רשת החברתית שתבחרו- כן אנחנו בכולן, ומעדכנים מהשטח על ההתפתחויות גם מעולם הייבוא.

תודה גדולה לאורחת בפרק- רחל גור, וגם למנהל המחקר שלנו אריאל שחנך את פינת המחקר החדשה של הפודקאסט. ספרו לנו אם אהבתם אותה, המייל שלנו הוא – podcast@lobby99.org.il. ואנחנו סיימנו אני הייתי כרמל, איש הדיגיטל של לובי 99, וניפגש עוד שבועיים בפרק הבא.