הגשה: כרמל נמש.
אורחים: אורן לוטן ומרב דוד.
תמלול: איתי מורי ואיתי לוּפט ממכינת חנתון

—-

♬ < פתיח >   ♬

קריינות: היי, אני רוצה שנדבר על אופניים. יותר נכון על האופניים הצהובים שעמדו בחצר של ההורים שלי מפונצ'רים ומאובקים כמעט עשור. לפני שנה, קלטתי שהמרחק מהבית שלי בירושלים לתחנת הרכבת יצחק נבון, הוא סביב קילומטר. בתל אביב, בין תחנת השלום לעבודה שלי, המרחק פחות או יותר זהה. במשך שנתיים רכבת ישראל היא הדרך שלי מהבית לעבודה וחזרה, מה שהשאיר אותי עם הפירסט והלאסט מייל. כלומר קצוות הדרך בין המוצא והיעד לבין אמצעי התחבורה – הרכבת.  

♬ <מנגינה מלווה את הקריינות > ♬

אז תיקנתי את האופניים הצהובים במיטב כספי, ונכנסתי לקרוא את נוהל השימוש באופניים בקו ירושלים – תל אביב.

וגיליתי שאין כזה.

שפשוט אסור לעלות עם אופניים על קו הרכבת בין ירושלים ותל אביב. את האמת – בין ירושלים וכל תחנה אחרת במדינה, כי אתם יודעים… הכל עובר דרך תל אביב.

בתגובה לגילוי המרעיש, אני עושה מעשה, ומצייץ בטוויטר, את הציוץ הבא: "מישהו יודע לומר מה הסטטוס של מאבק האופניים בתחנת נבון והקו המהיר?…".

  אגב, למי שטרם ביקר, יצחק נבון היא תחנת הרכבת החדשה של ירושלים, כלומר, יצחק נבון, היה נשיאה החמישי של מדינת ישראל, התחנה, קרויה על שמו.   פרט טריוויה אחרון – התחנה נמצאת 80 מטר מתחת לפני האדמה, זה חשוב להמשך הסיפור.

ובחזרה לשאלה בטוויטר – אני מקבל כל מיני תגובות, נגיד ממרב דוד, סמנכ"לית לובי 99, וגם מהעורך הכלכלי של כאן, שאול אמסטרדמסקי, ואפילו מדובר רכבת ישראל שהבטיח לבדוק ולחזור עם תשובה. אבל התגובה החשובה מכולן, זו שלמעשה הובילה לפרק הזה, הייתה דווקא של אורן לוטן, פעיל מרכזי ב-"אופניים בשביל ירושלים" – "אנחנו" הוא מגיב לי – "מתחילים להתכוונן לכיוון הגשת עתירה".

< מנגינה נעצרת וחוזרת >

קריינות:  עבור לא מעט אנשים, אופניים הם משחק ילדים. יש כאלו, שבשבילם מדובר בעונג שבת, ברכיבה עם החבר'ה. יש את אלו, שאופניים, הם רק חלק מפתגם – "נו… זה כמו לרכב על אופניים, אף פעם לא שוכחים", ויש את אלו שעולים עליהם כל בוקר, במקום הרכב הפרטי.

< מנגינה נעצרת >

00:00  

כרמל נמש: אז אנחנו מתחילים עם הקלטה של פרק נוסף, אהלן אורן.

אורן לוטן: אהלן כרמל, מה שלומך?

כרמל נמש: אני בסדר גמור, איך אתה?

אורן לוטן: בסדר גמור, בסדר גמור.

כרמל נמש: טוב אז באמת התכנסנו לדבר על אופניים ועוד נחזור לזה, אבל בוא תציג את עצמך.

אורן לוטן: אז שמי אורן לוטן, בן 36. במקור מרמת הגולן, בירושלים כבר 12 שנים. בהכשרה שלי אני בוגר פיזיקה, תואר שני, וכיום אני עובד כמהנדס, סוג של, וב-10 שנים האחרונות אני מתעסק בקידום תחבורת אופניים בירושלים.

כרמל נמש: אפשר לשאול למה דווקא אופניים? למה בכלל אתה רוכב על אופניים?
אורן לוטן: למה אני באופניים ?תראה, אנחנו במשבר תחבורתי וברור שהרכב הפרטי לא יכול לתת יותר מענה. אני חושב שהתחבורה הציבורית היא גם חלק חשוב ואני חושב שיש הרבה אנשים טובים שעוסקים בתחבורה ציבורית, אני פשוט מתחבר לאופניים, כן? זה… שני צדדים של אותו מטבע, מישהו צריך לעשות את האופניים ואני אוהב את זה.

< מנגינה מתחילה >

קריינות: עכשיו, כשאתם מכירים את אורן, נראה לי שאפשר לחזור לרכבת, כלומר מדוע לא ניתן לעלות עליה עם אופניים.  

אורן לוטן:  כן טוב אז הסיפור של הרכבת הולך שנתיים שלוש אחורה בתכלס, זה מתחיל מזה שפתחו את התחנה, ואמרו "מצטערים הרצה, אנחנו כרגע לא רוצים להכניס אופניים וקורקינטים. חכו עד לסוף ההרצה ויהיה בסדר". נגמרת תקופת ההרצה ואנחנו מגלים שעדיין אי אפשר לעלות אופניים וקורקינטים. הייתה תקופה שפשוט התעצבנו על זה בשקט, ומה שדי הניעה אותנו לפעולה בסופו של דבר, הייתה תביעה שעורך דין בשם זיו מאור שהוא רוכב קורקינטים, הגיש נגד הרכבת ונגד משרד התחבורה. ואז קיבלנו באמת, נחשפנו לטיעונים למה אי אפשר להעלות אופניים על הרכבת.

קריינות: עו"ד מאור, המשתמש בקורקינט, פונה להנהלת הרכבת למיצוי הליכים, כלומר, מנסה בדרך הטובה.  אבל הרכבת בשלה, ממשיכה לדהור. התשובה שמובילה את עו"ד מאור לבג"ץ, בעייתי בלשון המעטה. היו איתי:

  "נוכח שיקולי בטיחות, בנוגע לנשיאת "כלי רכב קלים", בקו זה, נקבע כבר בתחילת הפעלתו כי עד הודעה אחרת, תאסר העלאתם לרכבות בקו זה." בהמשך יסבירו ברכבת כי – " קביעה זו נעשתה לאחר שקילת הסיכונים בתחנה, וברכבות, בשלות הקו,, ושגרת הנסיעה בו, בנסיעות ההרצה. ויודגש כי בקו זה מונהגות מגבלות בטיחות מיוחדות, מחמירות יותר לעומת קווים אחרים." ככל הנראה בטיחות הזה הקלף המנצח שלהם. כי היה לה מאוד חשוב להדגיש ש-  "..חברת הרכבת, מצאה כי דרישות הבטיחות, מחייבות מניעת כניסת כלי רכב אלה לתחנת ירושלים-יצחק נבון, ולרכבות הפעילות בקו זה." אורן מסביר שאמנם מדובר בעתירה שעסקה בקורקינטים, אבל היא זו שסמן את הבאות – הרכבת נגד כלים דו-גלגליים.

 מאחר ובשאר קווי הרכבת כן ניתן להעלות דו-גלגליים, בואו נדבר על הטענות המיוחדת, מה שרלוונטי לקו החשמלי ותחנת יצחק נבון שבמעמקי האדמה:

הטיעון הראשון עסק בדרגנועים, כלומר מדרגות נעות. לפי תשובת הרכבת לעו"ד מאור "עקב סיכון בטיחותי, הנושאים רכב דו גלגלי לא יורשו להשתמש בדרגנועים". הרכבת לא מפרטת מהו הסיכון הבטיחותי, אבל לא נהיה קטנוניים – כי היא אוסרת את זה בכל תחנותיה. תחנת נבון היא אכן תחנה עמוקה, והרכבת טענה שעקב ריבוי הדרגנועים, עשויה להיגרם סכנה כפולה. אבל בתכלס, למרות האורך שלהם, הדרגנועים הארוכים בתחנת נבון, ייחודיים בנוף הישראלי. היא לא העמוקה בעולם, ויש עמוקות ממנה שכן מאפשרות כניסת דו-גלגלי.

הטיעון השני נגע למעלית, לפי סעיף ב' לתשובת הרכבת "מעליות ה תחנה תוכננו להעלאת נוסעים בצורה מווסתת בין המפלסים, קיים חשש שכבודה חריגה תפגע בהספק כמות הנוסעים המשתמשים במעליות", בהמשך, טוענת הרכבת כי "מעליות הירידה והעליה לרציפים  אינן מותאמות לשימוש רב קיבולת של כלים דו גלגליים מעל גודלו של תיק נשיאה." כן, אורן מאופניים בשביל ירושלים , יודע מה אתם חושבים –

 אורן לוטן: אתה מכיר את הסיטואציה שאין לך סיבה אחת טובה למשהו, אז אתה נותן מלא תירוצים.   אז הם ירו עלינו כל מיני "סוללות יתפוצצו, זה יחסום מעברים". זה רכבת שבאה מנתב"ג יש בה מלא מזוודות, להגיד שדווקא אופניים מכל הדברים זה מה שיחסום. כאילו למה זה לא רלוונטי לתחנות אחרות. אנחנו יכולים להישאר פה הרבה זמן ולדבר על למה, מה היו הטיעונים שלהם ולמה הכל היו תירוצים. ובסופו של דבר באמת, ניסינו להצטרף לעתירה, בית המשפט דחה את ההצטרפות שלנו אז העתירה בסוף הייתה רק על קורקינטים. ואז, באורך פלא, שהעתירה התחילה להתקדם, והם כאילו ראו שהם מתעסקים עם עורך דין רציני שלא הולך לוותר להם. פתאום היה מותר קורקינטים. קסם. כל הטיעונים על הקורקינטים מתפוצצים, מסתבר שהם לא דברים שאי אפשר להתמודד איתם.

כרמל נמש: עכשיו והסיבה שאופניים לא נכנסו לעתירה זה פשוט כי.

אורן לוטן: פרוצדורלי. הוא הגיש לפני, שהכרנו ואז באנו להצטרף ובית המשפט דחה את ההצטרפות שלנו. אבל עשינו על זה הפגנה ברכבת, עשינו על קצת רעש תקשורתי היו על זה כמה כתבות. ומשם המשכנו להתכתב עם הרכבת, ופה באמת לובי 99 נכנס לתמונה. ומרב התחברה לנושא והתחילה לעבוד מאחורי הקלעים מול משרד התחבורה ומול הרכבת.

קריינות: ואותי עניין לדעת מה מרב, סמנכ"לית לובי 99,  עשתה מאחורי הקלעים, אז התקשרתי.

<צליל חיוג>

כרמל נמש:  היי מרב, מה קורה?

מרב דוד: היי כרמל, מה העניינים?

כרמל נמש:  אצלי בסדר גמור, את האמת אני מתקשר לשאול אותך על אופניים ורכבת, על ה.. יותר נכון על הקו של יצחק נבון

מרב דוד: על הנס שקרה לנו..

כרמל נמש:  כן, איך הנס הזה קרה?

מרב דוד:  אז תשמע, זה באמת היה נורא, נורא משונה. כמה חודשים אחרי.. לפני שאתה צייצת על הסיפור הזה בטוויטר, קיבלתי טלפון מבחר לובי, והוא מספר לי שהוא נוסע על אופניים ומשתמש בקו הזה של ירושלים – תל-אביב, ואסור לו לעלות לקו הזה אופניים ואפילו לא אופניים של ילדים. אני ככה אומרת לו – "טוב אני אברר", ואני מרימה טלפון לבכיר ברכבת ושואלת אותו מה הסיפור, כי הרי בקווים אחרים של הרכבת מותר לעלות אופניים, אז הוא מסביר לי מן איזה הסבר פתלתל על המבנה הפיזי של תחנת הרכבת נבון, ושזה מסובך ולא בטיחותי, ויש ועדה של משרד התחבורה שיושבת ובוחנת וכו', אבל שהוא מאמין שתוך מספר חודשים הם יקבלו החלטה לשביעות רצוני. אוקי. אני מעדכנת את חבר הלובי בתשובה הזו, וכמה חודשים אחרי זה, אני רואה ציוץ שלך בטוויטר, גם אתה נוסע בקו הזה ורוכב על אופניים, ואני רואה ציוץ שלך בטוויטר ואני עונה לך שבאמת ביררתי, שזו התשובה של משרד התחבורה, שזה נמצא באיזושהי ועדה וזה באמת תקוע מזה זמן, ורואה את הציוץ הזה גם העיתונאי שאול אמסטרדמסקי, שגם נוסע על אופניים וגם נוסע בקו הזה, וגם הוא מגיב, ואני ככה מתזכרת את אותו בכיר ברכבת ושואלת אותו מה העניינים? למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? ובאורח פלא, שבוע-שבוע וחצי אחרי הציוץ שלך, הבעיה לפתע נפתרת. אז תשמע, נסתרות הן דרכי קבלת ההחלטות בממשלת ישראל, אבל הנה – הצלחנו לפתור את הבעיה הבאמת מאוד משונה הזו ש.. עד רגע זה לא היה ברור למה זה לקח כל כך הרבה זמן, אבל היום אפשר לעלות אופניים על הקו של ירושלים – תל-אביב בתחנת נבון.  

כרמל נמש:  מה שנקרא – לפעמים צריך איזה טלפון קטן לבן אדם הנכון, ללחוץ עליו מכמה כיוונים, ו… זה מסתדר

מרב דוד:  זה מה שאנחנו עושים בלובי, לא?

כרמל נמש:  מרב דוד, תודה רבה

מרב דוד:  תודה כרמל

< מנגינה חיובית >

קריינות: וכך חברים, שנתיים וחצי אחרי שנחנך, בחודש אפריל 2021, הורשו אופניים לעלות על קו ירושלים – תל אביב כבכל קו רכבת אחר במדינת ישראל.

< סוף מנגינה >

קריינות:  לפעמים, ניצחונות גדולים, בסך הכל דורשים את האדם הנכון במקום הנכון, במקרה הזה – מרב דוד מלובי 99, שידעה למי לפנות ואת מי להעיר ברכבת.  וזה הזמן להזכיר לכם – שמרב, בדומה לכל הלוביסטים שלנו, מתבססת על תמיכת חברי הלובי – אם אתם עדיין לא חברים, נראה לי שהגיע הזמן. וכעת, אחרי שהאופניים הצהובים שלי יכולים לעלות לרכבת, ואני, יכול להגיע בקלות מהבית לעבודה, התפניתי לדבר עם אורן על שילוב אופניים ורכבת.

אורן לוטן: השילוב הזה של אופניים כפתרון למייל האחרון, מה שנקרא, או למייל הראשון, זה השילוב המנצח. זה באמת השילוב שיכול להוות תחליף עבור האנשים לרכב פרטי. כי אנשים, אם הם גרים במרחק גדול מדי מהתחנת רכבת, הם לא ילכו עכשיו קילומטר לתחנת רכבת או קילומטר וחצי. אבל באופניים זה ככה, כן? זה רכיבה של כמה דקות.

כרמל נמש: אוקי , כדי שאני לא אצטרך ללכת עד לרכבת -אז אני אשתמש באופניים. ואז אני מגיע לשם ו…?

אורן לוטן: הרעיון הוא זה – שאתה מגיע עם הרכ.. עם האופניים לתחנת רכבת, ושמה מחכה לך חניית אופניים אמיתית.

מה שבענינו צריך לעשות זה מאוד לעודד את הנושא של חניות אופניים ברכבת. שיהיו תחנות טובות בשני הצדדים. בהולנד, המדיניות היא, שאתה בא עם האופניים שלך לתחנת רכבת אחת, ומשאיר שם את האופניים. נוסע על הרכבת ובצד השני מחכה לך עוד זוג כזה, בלאי

כרמל נמש: הבנתי. שזה נגיד אולי אפילו יכול להתאים לי, בתור אחד שעובד בתל אביב, לנסוע עד ליצחק נבון…

אורן לוטן: לגמרי.

כרמל נמש: …ובתחנת השלום לעלות על הזוג אופניים שהשארתי שם.

אורן לוטן: נכון. אבל כדי שאתה תוכל לעשות את זה אתה צריך לדעת שהזוג אופניים הזה נמצא שם, ואתה צריך לדעת שגם הזוג אופניים שהשארת בתחנת מוצא שלך – שהוא זוג שאתה בטח, אם לא זוג בית אז זה זוג שהוא קצת יותר טוב, הזוג שאתה אוהב – שהוא גם יהיה שם כשתחזור. ובשביל זה, צריך להשקיע  בחניות אופניים מוגנות. החניות מאוד חשוב שהם יהיו באמת, יעניקו תחושת ביטחון לרוכב להשאיר את האופניים שלו. אנשים לא ירצו להשאיר את האופניים שלהם במקום שהם לא בטוחים שהם יהיו שם כשהם יחזרו. אפשר לממש את זה בכל מיני דרכים, קודם כל צריכה להיות הגנה ממזג האוויר כמובן, שמש, גשם, זה קריטי. סככות זה א' ב'. אבל,  סככה פתוחה בלי שום אהה… נעילות וזה, אם אתה שם אותה מול המאבטח ואתה יודע שיש מאבטח איפה שאתה חונה, אז זה כבר טוב. אבל מעבר לזה אם מסתכלים על פתרונות בעולם, יש לך כל מיני פתרונות כמו, בייק לוקר. כאילו, ממש לוקרים שאתה מכניס לתוכם את האופניים. פארק אנד רייד, שזה ממש סככות סגורות, שיש לך כרטיס מגנטי חכם, אתה נכנס, פותח, שם את האופניים, נועל ואתה יודע שזה יהיה שם, או במקרה של התחנה השניה, אתה שם אותם בערב ואתה יודע שאתה יכול להשאיר אותם בלילה ולא תהיה בעיה.

כרמל נמש: אוקי אז אתה מדבר בעצם על לאפשר לי כרוכב אופניים להרגיש מספיק בטוח להניח את האופניים שלי באחת משתי התחנות, בלי לחשוש כל היום שאולי מישהו גנב אותם או הוריד לי את הכידון, או הוריד לי את המושב, או לקח לי הצמיג.

אורן לוטן: כן, לא חייבים להתחיל מעכשיו את החניון אופניים התת קרקעי של השתים עשרה אלף אופניים שבנו בהוטריך יש כאילו כמה רמות – אם אנחנו עושים את זה לפי דרגות אבטחה או לפי דרגות השקעה זה, סככה פתוחה, בייק לוקר, סככה סגורה, ואז כאילו חניוני אופניים גדולים בתוך תחנות רכבות שיש לך בהרבה ערים באירופה. לא חייבים להתחיל משם, אנחנו כן רוצים שהיה משהו. מאחר שבתחנת נבון למשל היא מול התחנה המרכזית, דיי הגיוני שיהיה שם משהו כזה, חניה שהיא אין-דור כזאת, מאוד רחבה. אבל לא צריך להתחיל משם, אפשר להתחיל מבייק לוקר מאוד פשוטים ואז לראות לפני הדרישה, להגדיל, להוסיף, דברים כאלה. ועוד שיקול שהוא מאוד חשוב בקטע הזה שלצד החניות המוגנות כאילו, אם אתה עושה עכשיו חניה באיזשהי מה שנקרא חניה " Access Control" (בקרת גישה) שהיא בתשלום סימלי כן, זה צריך להיות יחסית זול, כי בכל זאת אנחנו רוצים לעודד אנשים. אתה כן צריך, לשמור על חניות חינמיות לאנשים שבאים לזמן קצר ולא מעוניינים לשלם, שפשוט רוצים לשים את האופניים וללכת. אז יש פה כל מיני שיקולים אבל זה פתרונות שקיימים בעולם ויש עליהם מספיק ניירות עמדה לכל מי שצריך. כאילו, עם כמה שאנשים אוהבים להתלונן על איחורים ברכבת, יש לך הרבה יותר ודאות שתגיע בזמן כשאתה על הרכבת, לעומת הפקקים של כביש 1. אז הוודאות היא מאוד חשובה וחלק מהוודאות הזו זה לדעת שהאופניים שלך יהיו שם כשתגיע.

כרמל נמש: אתה מדבר גם על הצורך בתחושת ביטחון, אמרנו שלא יגנבו. גם על הגנה על האופניים נגיד בתקופות שכן יש פה חורף. זה גם חשוב, לא רק החשש מזה.

אורן לוטן: וגם השמש

כרמל נמש: וגם השמש כמובן. זה פתרונות לטווח הקצר, בוא נדבר על פתרונות לטווח ארוך יותר, משהו טיפה יותר משמעותי.

אורן לוטן: אני קורא להם פתרונות לטווח ארוך במובן של לא נוכל לממש אותם מהר. כי הם תלויים במסילה רביעית באיילון, מסילה מזרחית וכל הדברים האלה שיגבירו את היכולת של הרכבת, את הקיבולת של הרכבת.

כרמל נמש: כלומר, יהיו יותר רכבות

אורן לוטן: כן.

כרמל נמש: אז אנחנו נוכל אולי

אורן לוטן: לממש עוד פתרונות. אני כן חושב שחניות אופניים הם חלק מפתרון ארוך טווח כן. זה כן, זה פשוט פתרון שאנחנו יכולים לממש מהר יותר אבל חלק מהפתרון ארוך טווח. אבל העניין עם החניות אופניים שזה באמת יותר מתאים לאנשים שבאמת באים ועושים את הקו הזה מדי יום. אבל אתה גם רוצה שבן אדם שגר ברחובות ויש לו סידור בהרצליה, שלא יקח את האוטו שלו, שיקח את הרכבת. עכשיו, אם זה באיזור תעשיה של הרצליה זה רחוק מהרכבת, הוא לא ילך את זה ברגל. אז אתה רוצה לאפשר את הגמישות הזאת, של לקחת את האופניים על הרכבת באופן לנסיעות נקרא לזה אקראיות.

כרמל נמש: יצא לי לנסוע בנסיעה פרברית בגרמניה. מברלין לאיזושהי עיר קרובה. ועליתי על קרון – שבמקרה היה קרון אופניים – בבוקר של יום עבודה, ו… הרבה מאוד אנשים שעולים ונמצאים על הקרון, אני חייב להגיד, אפילו לדעתי היו שם ברמה של עשרות זוגות אופניים בקרון אופניים. ערמה, כאילו עכשיו הסתיים, מירוץ אופניים כלשהו, סובב כלשהו. ואנשים עולים, מוסיפים את האופניים שלהם, לקראת הירידה הם באים ומוצאים את האופניים בתוך הערמה, זה ממש איזשהו כלי ש… לא רק שהוא חלק מהרשת, הוא ממש כלי שגורם לך להתנייד בתוך הרשת עצמה.

אורן לוטן: כן, נכון. תראה, אני מסכים איתך. האידיאל זה באמת אופניים על הרכבת, העניין הוא שאתה יודע, כמו שאמרתי, תחבורה ציבורית זה חשוב, והחשיבות היא לא לפגוע בשירות של יתר המשתמשים. עכשיו, אפשר למצוא פתרונות ו

אורן לוטן: אני חושב שבאמת אחד הדברים שאפשר לעשות כשהיה לנו את הנפח ברכבות זה לאפשר העלאה, אבל בכרטיס נוסף. כי באמת הכרטיס הנוסף הזה יעודד אנשים להתסכל על הפתרונות אחרים. יהיה גם מקומות יעודיים ברכבת שהם לא בקרון נכים. יש כל מיני מקומות במעברים שאפשר להכשיר והרבה דברים שאפשר לעשות. וכשבאמת נגיעה לתדירות גבוהה יותר אפשר גם לדבר על קרונות אופניים משמעותיים בלי כיסאות. אני לא חושב שתהיה פגיעה משמעותיתבשירות לכלל הנוסעים, אם… אחת לכמה רכבות – וזה פתרון שיש, כן? – פשוט אחת לכמה רכבות יש קרון אופניים. יצא לי לנסוע באחד כזה בקליפורניה בקלטריין. אז יש להם כל כמה קרונות אתה, יש לך בלוח זמנים רכבת שמסומנת בסימן כזה של אופניים אתה יודע שזו הרכבת של האופניים שאתה יכול לעלות עליה עם כל אופניים. ופשוט יש שם קרון אופניים שלם שמותאם להעלאת אופניים. ואז אתה באמת יכול להסיע מאסה של אופניים.

כרמל נמש: אבל זה באמת תלוי

אורן לוטן: בכיבולת

כרמל נמש: של רכבת ישראל

אורן לוטן: זה למשל משהו שאנחנו לא יכולים ליישם מחר בבוקר בלי לפגוע בציבור הנוסעים

כרמל נמש: זה עניין, עניין מאוד תקציבי.

אורן לוטן: ביתר ציבור הנוסעים כי גם אנחנו האופניים נוסעים.

< מנגינת סיום>

♬ <סיכום> ♬

קריינות: אופניים הם אמצעי תחבורה. בטווח הארוך זה עניין תקציבי שמושפע מכמות הרכבות, דגמי הקרונות והתשתיות שבדרך. הפתרונות שאורן העלה לטווח הקצר, כלומר חניות, יקלו על כולנו, ופה דרושה עבודה משותפת של רכבת ישראל, הרשויות המקומיות ובעיקר של משרד התחבורה, שהוא זה שצריך לתכלל את העסק – רשת התחבורה הציבורית בידיים שלו. בפרק הבא שלנו, נדבר על הרשת בהרחבה, ונעמיק יחד, במרחב העירוני שלנו.

בינתיים, נאמר תודה לאורן מ"אופניים בשביל ירושלים", וכמובן למתנדבים שלנו – איתי מורי ואיתי לוּפט ממכינת חנתון, שעזרו לתמלל את הפרק.  אתם מוזמנים לדבר איתנו על אופניים, רכבת וכל נושא אחר שמעניין אתכם, בפייסבוק שלנו, וגם בטוויטר – אני כרמל נמש ופעם ב.. אפילו אורן לוטן עונה לי שם., באתר שלנו תוכלו למצוא מידע נוסף, מחומרים משפטיים על העתירה, ועד נייר עמדה על חניות אופניים. אם גם אחרי זה עדיין יישארו לכם שאלות, המייל שלנו הוא podcast@lobby99.org.il.

ואל תשכחו לדרג אותנו בספוטיפיי ואפל, להשאיר תגובות וכמובן לשתף את הפרק הלאה לחברים, משפחה ו… רוכבי אופניים  – אני בטוח שהם ייהנו מהפרק בזמן הרכיבה.

♬ <סגיר> ♬