משתתפים: אריאל פז-סוויצקי, אייל עופר וד"ר יונתן אייקנבאום
הגשה: כרמל נמש

—-

♬ <פתיח> ♬

קריינות: אהלן, אתם מאזינים  למלכוד 99 , היום נסה להבין את עיקרי הסוגיות במשק הגז הטבעי בישראל – משק שחשיבותו למדינה מבחינה כלכלית ומדינית, דרמטית ביותר.   כמו כל תחילת מחקר, בתור התחלה ננסה להבין מהו גז טבעי, למה הוא משמש ומאיפה הוא יכול להגיע, אתם יודעים – מבוא שכזה.

אח"כ נלמד איך עובד פרויקט גז טבעי, גם מהבחינה הטכנית וגם מהבחינה הכלכלית. וכמובן – לא נתעלם מהמחלוקת הסביבתית סביב הגז.

קריינות: אז מה זה בעצם גז טבעי? כשנגמר הגז בבית אני מחליף בלון ומתקשר להזמין אחד חדש, אבל כשזה מגיע למגרש של הגדולים, אני כבר צריך עזרה ממישהו רציני, ולכן הדבר הראשון שעשיתי בזמן תכנון הפרק היה לשריין הרבה מאוד זמן עם אריאל פז סוויצקי, ראש תחום המחקר בלובי 99. לפני שהגיע אלינו בילה בשורות הצבא, או יותר נכון בתפקידי פיקוד ומחקר במסגרת מסלול חבצלות של חיל המודיעין. את התואר השני שלו בכלכלה למד בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס. לצד כל התארים הללו,אריאל הוא גם האיש שאני פונה אליו בכל פעם שאני לא מבין משהו שקשור לגז טבעי, למתווה הישראלי, EMG ועוד כל מיני מונחים מאוד מורכבים ומסובכים.

אריאל פז-סוויצקי: אז בעצם בעולם האנרגיה כשאומרים גז טבעי, או לפעמים קוראים לזה גז פוסילי, הכוונה במילה אחת מתאן, ובשתי מילים בעיקר מתאן. מתאן זה סוג של גז שיכול לשמש להפקת חשמל, וזה באמת רוב הגז שיוצא מאותו מאגר, הוא מתאן, ואם יש חומרים אחרים, הם יכולים לשמש לצרכים אחרים, להכנת דשנים, למוצרי פלסטיק, למוצרים פטרוכימים, וזה דבר שמעלה את הפוטנציאל הכלכלי, אבל גם יש פה כל מיני עלויות. בישראל לצורך העניין הגז נחשב יחסית יבש, ולכן מעל 98% ממנו הוא ממש מתאן.

כרמל נמש:  … אוקי, אז איך בעצם נוצר גז?

כרמל נמש: בוא ננסה להבין עכשיו איך נוצר גז..

אריאל פז-סוויצקי: אז הגז בעצם נמצא באדמה והוא יכול להימצא בשדה גז, כלומר שדה שהוא כולו גז טבעי, או לחילופין הוא יכול להגיע בתוצר נלווה של שדה נפט. הגז בעצם נמצא בתוך הנפט הגולמי באופן דחוס, ואחרי ששואבים את הפנט הלחץ יורד, והגז מתחיל לבעבע החוצה קצת כמו קוקה קולה.

(בועות)

אריאל פז-סוויצקי: אז אחרי שמוצאים גז הוא נשאב מבאר ומועבר בצורה גולמית לאתר העיבוד, כשמדובר בשדה ימי הכוונה לאסדה. באסדה מעבדים את הגז ויוצאים ממנו שלושה תוצרים- הגז הטבעי הנקי, שהוא משמש להפקת חשמל, מים שמוזרמים חזרה לבאר כדי לשמר לחץ גבוה, ומשהו שנקרא קונדנדסאט,  שזה סוג של חומר נוזלי שדומה לבנזין שנמכר בחביות.

כרמל נמש:  אוקי אז לפי מה שאני מבין ממך יש לנו בעצם שלושה חומרים ובפועל רק אחד מהם רלוונטי לתהליך, אז מה בצעם קורה עם הגז?

אריאל פז-סוויצקי: אז אחרי שהוא בעצם הגז הטבעי הנקי, יוצא מהאסדה, הוא מוזרם בצינורות לתשתית ההולכה של המדינה והוא עובר לצרכנים שזה תחנות כוח, מפעלים גדולי וכו'.. אבל לא חייבים להיות תלויים בתשתית הצינורות, אם יש לך בעצם מתקן הנזלה, אתה יכול להפוך את הגז לנוזל, ואז בעצם להעמיס אותו על מכליות ולשווק אותו בספינות לכל מקום בעולם, שיש לו את המתקן המתאים לקלוט גז נוזלי.

כרמל נמש:  אז בוא שניה ננסה להגדיר את המתקנים האלה?

אריאל פז-סוויצקי: המתקנים יש.. כיום נגיד האסדה, אסדת לוויתן היא בעצם מקבלת את הגז הטבעי הגולמי מהבארות והיא מנקה אותו, מפרידה אותו לגז טבעי נקי, במקרה הישראלי היא מזרימה אותו לצינורות ומשם לצרכנים. לעומת זאת, במקומות אחרים אפשר להקים מתקן הנזלה, שזה מתקן שלוקח את הגז הטבעי בצורת הגז, מעביר אותו תהליך יחסית יקר, להפוך אותו לנוזל, בקור מאוד קיצוני, ואז אפשר בעצם להעמיס אותו על מכלית, כשהעלות נובעת בעצם מכך שצריך לעשות את התהליך המאוד מורכב של הנזלה שדורש אנרגיה רבה, מקובל לומר שבערך רבע מהגז נצרך כדי להנזיל אותו, וגם יש בערך את העלות של האוניות שמובילות את הגז ליעד.

כרמל נמש:  ואצלנו אין את זה בעצם בגלל שזה לא כל כך כלכלי למשק הגז בישראל?

אריאל: בישראל אין מתקן הנזלה, אבל כן יש לנו מתקן הגזזה, כלומר בעצם זה הצד ההפוך, זה מתקן שקולט גז נוזלי, הופך אותו חזרה לגז, ויכול להזרים אותו חזרה.. כמו.. בעצם .. חזרה למסלול הרגיל, של צינורות לצרכנים.

קריינות:  למעשה, בין השורות, אפשר להבין מאריאל, שבמדינת אי קטנה כמו שלנו הגז יכול לפנות לשוק המקומי, ובמקביל ניתן לייצא אותו אל השוק העולמי בזכות תהליכי ההנזלה. אם נדייק-  הגז נוזלי, המוכר כ-LNG – Liquid natural gas – מגיע למדינת היעד, שם הוא עובר תהליך של הגזזה – הפיכה חזרה לגז – ואז הוא מוזרם לתשתית ההולכה, כלומר לצינורות, ומשם לצרכני הגז.

נשמע מעולה לא? אבל… בישראל אין לנו מתקן הנזלה – זאת אומרת שאנחנו לא יכולים באמת לייצא כרגע את הגז למרחקים – אלא רק בצינורות, ולמרות שיש לנו מתקן הגזזה, מה שכן מאפשר לנו לייבא גז נוזלי ממדינות אחרות, לא בטוח שזה כל כך משתלם כלכלית. אבל אם כבר התחלנו לדבר על עלויות, כנראה שהגענו לנקודה בה חשוב לדבר על מדדים מוקבלים במשק הגז הטבעי, אותם מדדים שלפיהם נקבעים מחירי השוק – יש עשרות יחידות מידה  כאלה, אבל יש שתיים שחשוב שתכירו-

כרמל נמש:  טוב אוקי, אז לפני שאנחנו עוברים לשלבים של התהליך, בוא נדבר שניה בעצם על איך מודדים גז.

אריאל פז-סוויצקי: אז יש כל מיני דרכים למדוד גז, אבל יש שתי חידות מידה שהן חשובות להכיר,  יחידה המדידה הראשונה היא דולרים למיליון BTU, כאשר BTU זה " British Thermal Unit " , זאת יחידת אנרגיה.. היחידה הזאת דולרים לMMBTU, היא היחידה המקובלת ביותר למדוד גז טבעי, אבל היא לא היחידה. ולכן אם אומרים שהמחיר בארה"ב הוא בין 2 ל-2.5 דולר ליחידת חום הכוונה ל-MMBTU. היחידה השניה שחשוב להכיר, היא BCM או Billion Cubic Meters, ובעברית מיליארד מטר מעוקב. BCM זאת היחידה הכי מקובלת למדוד היקף של מאגר, או היקף תפוקה של מאגר כלשהו, לדוגמא- מאגר תמר מכיל כ-300 BCM והוא מפיק כ-11 BCM בשנה, וזה סיפק את צרכי הגז של ישראל עד 2019.

קריינות: זה נשמע מסובך, אני יודע, גם לי לקחו רגע או שניים, אבל בעצם זה מאוד פשוט בואו נעשה סדר-  BCM, היא למעשה יחידת מיליארד מטר מעוקב, המודדת גודל ותפוקה של מאגר גז; ודולרים ל-MMBTU – שאריאל מציע שנקרא לה פשוט "יחידת חום" – היא יחידת המדידה המקובלת ביותר למחיר הגז הטבעי.

אחרי שסגרנו את הפינה של לשתי יחידות המדידה, סוף סוף הגיע הזמן להתקדם ולנסות להבין איך עובד פרויקט הגז הטבעי.

< מעבר >

אריאל פז-סוויצקי: זה נושא שהוא מאוד חשוב, כי המון פעמים מדברים על היזמים ואיזה סיכון גבוה הם לקחו, שזה קצת הטעיה כי בצעם בשלבים השונים מידת הסיכון מאוד משתנה. השלב הראשון שהוא שלב החיפושים הוא השלב עם הסיכון הכי גבוה, כי בעצם אתה קודח ואתה לא יודע אם אתה תמצא כן או לא גז, מה שלא אומרים ש-א' זה חלק יחסית קטן מהמחיר, כלומר פרויקט גז, לפתח שדה זה בערך נגיד 3-4 מיליארד דולר, אז החיפושים זה  חלק קטן מהעלויות.  כיום יש כל מיני טכנולוגיות גיאולוגיות מתקדמות, שמאפשרות לעשות כל מיני בדיקות מקדימות, כדי להעלות משמעותית את הסיכוי למצוא גז לפני שאתה מבצע את הקידוח היקר.

כרמל נמש:  בוא ננסה שניה לחשוב על דוגמה, אולי דוגמה מסיפור הגז ישראלי ש…

אריאל פז-סוויצקי: אז יש באמת דוגמה, מאגר תמר, לפני שהוא היה מאגר זה היה רישיון, שדלק קידוחים- זרוע הגז של יצחק תשובה, הוא קיבל את הרישיון הזה בחינם יחד עם נובל אנרג'י ועוד כמה שותפים מחברה בריטית BP, שהחליטה מסיבות פוליטיות שהיא עוזבת את הארץ, והיה להם את אותן סקירות סביבתיות שהיו לא מאוד יקרות כאמור, שהצביעו על סיכוי של 35% למצוא גז במקום מסוים, והקידוח עלה לפי מה שאומרים הם עצמם, עלה בערך 100 מיליון דולר. כלומר זה 100 מיליון דולר בשביל סיכוי של 35% אחוזים, למצוא מאגר שהשווי שלו הוא עשרות מיליארדי שקלים. כלומר נגיד היו לי 10 נקודות כאלה, אז סטטיסטית אני כנראה אמצע 3 או 4 מאגרי גז, כל אחד בשווי של עשרות מיליארדים, כלומר אני בעצם צובר נכסים אולי בשווי של מאות מיליארדי שקלים, והעלות  היא נגיד חצי מיליארד דולר, זו עלות גדולה אבל יחסית נמוכה יחסית למול הפוטנציאל.

ובעצם מה שאני אמרתי עכשיו זה לא איזה תרחיש דמיוני לדוגמא אני הסתכלתי במצגת למשקעים של חברת האנרגיה היוונית אנרג'יאן שהיא בעלת שדה כריש-תנין, השדה השלישי בגודלו בישראל, אפשר לראות שם שהם מציינים שיש להם כמה עשרות BCM במאגרים מוכחים, ועוד בערך 200 BCM אפשריים מה שהם קוראים ' prospective resources', ואז הם גם מפרטים שיש 7 אתרים שסיכויי ההצלחה הם בין 50 ל-70 אחוזים. כלומר יש להם 7 אתרים שבכל אחד מהם יש סיכוי של יותר מחצי למצוא מאגר ששווה מיליארדים, אז סה"כ לא סיכונים מאוד גבוהים, כשאתה עושה קידוחים בעול ם הזה.

< מעבר >

קריינות:  שימו לב שלאט לאט אנחנו מכניסים כדוגמאות שחקנים שחשובים למשק הגז הישראלי. אנרג'יאן לדוגמא היא חלק מהפתרון לבעיות משק הגז הטבעי בישראל, כי היא שחקנית חיצונית שלא קשורה למונופול הגז ונכנסת כספקית במחירים נמוכים יותר למשק בישראל. אבל עוד נדבר עליהם בהמשך.

< מעבר >

אריאל פז-סוויצקי: אז אחרי שאתה מוצא מאגר גז, מגיע שלב הפיתוח, שהוא השלב הכבד מבחינה כלכלית. אם אמרנו שהחיפושים זה עשרות מיליוני דולרים, אז פה מדברים במיליארדים, בתמר זה היה בערך 3 מיליארד דולר לפתח את המאגר.

כרמל נמש:  אני מניח שמבחינתי זה השלב שויזואלית אני מדמיין שחוצבים ובונים את האסדה…

אריאל פז-סוויצקי:  בדיוק..

כרמל נמש:  וכל מיני צינורות …

אריאל פז-סוויצקי: זה השלב שעובדים בשטח, מקימים אסדה, מקימים באר, בונים צינורות בין הבארות לאסדה, בין האסדה בעצם לרשת ההולכה, לארץ.. זה השלב הפיזי, הכבד. אבל, אמנם זה מאוד יקר, השלב הזה מתבצע בסיכון מאוד נמוך, כי החברות הן לא עומדות להשקיע את ה-3 מיליארד דולר מהכסף שלהן עצמן, הן בעצם לוקחות הלוואות, מהבנקים, מקרנות הפנסיה. הלוואות ענק שבעצם מכסות את כל ההוצאות האלה. ואותן בנקים וקרנות פנסיה, הן לא נותנות את הכסף אלא אם יש חוזה חתום ביד, שמבטיח שאכן יהיו הכנסות אחרי. לדוגמא במאגר תמר, היה חוזה לקנות אה.. שחברת חשמל בעצם התחייבה לקנות המון גז על פני 15 שנה ממאגר תמר, ועם זה ביד שותפות תמר יכלה לגייס את הכסף בשביל לפתח את המאגר.

כרמל נמש:  זהו, גם צריך להגיד שבסופו של דבר בשלב הזה הגז כבר הובטח, זה לא שאנחנו עדיין באיזה בית הימורים, כבר כולם יודעים שיש גז, וכל מה שנותר זה לפתח תשתיות שיאפשר להשתמש בו

אריאל פז-סוויצקי: בדיוק. ואז בעצם השלב השלישי, אחרי בעצם שהקמת את התשתית, זה שלב ההפקה, והוא שלב שגם אין סיכון כמעט, וגם אין כמעט עליות. ואחד הדברים שמייחדים את הגז, שזה לא משנה מאוד כמה גז אתה מפיק, העלות היא יחסית קבועה. כי בסוף זה איזשהו ברז שפותחים יותר או פחות, ככה מטאפורית.. ולכן מבחינת חברות הגז, אין להן.. האינסנטיב שלהן ברגע שהן הקימו את המערכת זה למכור כמה שיותר גז, גם במאוד זול, כי את העלויות הגדולות הן כבר ביצעו.

כרמל נמש:  אוקי, אז אנחנו בשלב ההפקה, וכשאני מסתכל נגיד על מאגר תמר יש מלא שמות שאנחנו קוראים עליהם או שומעים עליהם שזה שברון ונובל אנרג'י ויצחק תשובה, אז בוא נעשה שניה סדר בכל השותפים, בכל הבעלי אחזקות, איך זה בדיוק עובד בניהם?

אריאל פז-סוויצקי: בסדר, אז קודם כל יש.. השותפים הם לא כולם זהים- יש שותפים שהם מחזיקים בזכויות, וזהו פחות או יותר; ויש שותפים שהם גם עושים פיזית את ההפעלה של המאגר. במקרה של תמר המפעיל, האופרייטור זה נובל אנרג'י, שכיום היא חברת בת של שברון האמריקאית. שאר השותפות הן לא עושות.. הן לא בפועל המפעילות, אבל כן יש להן את ההחזקה בזכויות, אז יש להן איזשהו מקום להשפיע על קבלת החלטות וגם הן בעצם מקבלות את ההכנסות מהמאגר.

אפשר לראות אצל השכנה שלנו מצרים, שמצאה ב-2015 את מאגר זוהר, מאגר מאוד גדול כ-850 BCM, והיא פתחה אותו בקצב שיא בתוך שנתיים. ויש להם מבנה מעניין שבעצם זוהר פותחה – גם החיפושים וגם הפיתוח בוצעו על ידי חברת 'ENI' האיטלקית, שהיא בעצם הייתה המפעילה הטכנית, וזה היה בשותפות עם חברת הגז הממשלתית המצרית שקוראים לה EGAS, שהיא בעצם הייתה שותפה מטעם המדינה בפרויקט הזה, הפיתוח כולו היה כ-7 מיליארד דולר, והם הגיעו לאיזשהו הסכם ש'אני' תוך 5 שנים מהפעלת המאג, בעצם מחזירה את ההשקעה, כי הקצו איזשהו חלק מההכנסות להחזר על השקעה.

 < מעבר >

קריינות:   אריאל ציין נקודה חשובה מאוד, עלינו לקחת בחשבון היא שאין זהות בין בעל שדה הגז, המפעיל, והמשקיעים, כלומר – כל השחקנים שונים.  נדגים זאת באמצעות מצרים, כי – ספוילר – מצרים הולכת לככב בהמשך סדרת פרקי הגז –כדי להסביר איך זה עובד במצרים מבחינה כלכלית, נשמע מומחה נוסף בתחום.

אייל עופר: בוא קודם כל נדבר על מה קורה אחרי החזרי ההשקעה

קריינות: זה אייל עופר, אחד האנשים הבקיאים ביותר בישראל בתחום הגז. עופר הוא מהנדס בעל תואר שני בהנדסת סביבה ואנרגיה, ובין היתר בעברו שימש כיועץ המקצועי לשר להגנת הסביבה.  אה למקרה שאתם תוהים – הוא לא קשור למשפחת עופר שהוזכרה פה בפרק 2 שעסק בים המלח. / שהוזכרה בפרק 2 / משפחת עופר המפורסמת.

אייל עופר: הממשלה מקבלת משהו שהוא בן 60-61 עד 69% מהגז, היא מקבלת אותו פשוט בחינם. הבעלים של השדה מקבל בין 30 ל- 39% מהגז. זו תהיה החלוקה הבסיסית אחרי החזר ההשקעה. את ה-2/3 שלה, הממשלה מקבלת בחינם. עכשיו לגבי השליש הנותר, יש כאן שתי אפשרויות- אחת, שחברת הגז מקבלת את החלק הזה או חלק ממנו, והיא יכולה לייצא אותו דרך מתקני הנזלה, ולמכור בעולם, ולעשות מה שהיא רוצה. או שלממשלה יש זכות סירוב ראשונה לקנות גז במחיר שמוסכם עליו מראש. היום ההסכם הוא על החלק שבו הם משלמים, הם משלמים מחיר שהוא בין 4$ ל-5.85 ($), כאשר איפה נמצאים על הסקאלה הזאת נקבע על פי הצמדה לברנט (חוזים עתידיים על נפט). כאשר מנכ"ל חברת גז אומר: " המצרים קונים מאיתנו ב-3.5 או המצרים קונים מאיתנו גז ב-4.6 ($), זה נורא נחמד כי מדובר על החלק שבו המצרים קונים, אבל יש בערך את ה-2/3 שהם מקבלים בחינם. אז\ המחיר האפקטיבי במצרים הוא אי שם בסביבות דולר וחצי לקצת יותר,  מה קורה עד ל"cost recovery? שזה פחות או יותר 5 השנים הראשונות בחייו של השדה. קודם כל לוקחים 40% ומקצים אותו לצרכי cost recovery, את שאר ה-60% מקצים בדיוק בהתאם לאותו תנאים של ההסכם קודם, זאת אומרת את ה-60% מחלקים אותו 1/3-2/3, או מה שבדיוק ההסכם הספציפי לאותו שדה, כך שהממשלה מקבלת בערך 2/3 מה-60%, זאת אומרת היא מקבלת 40%, והמפיק מקבל שליש, זאת אומרת – הוא מקבל 20%. זאת אומרת שבעצם מוקצות 5 שנים להחזר ההשקעה, בכל שנה לוקחים עד 40% מהגז כדי להגיע ל-20% מההוצאה בכל שנה, ואת כל השאר מחלקים כפי שחולק קודם.

קריינות: בואו נתמצת את ההסבר של אייל – בחמש השנים הראשונות, ממשלת מצרים מקבלת בחינם לפחות 40% מהגז, ולאחר מכן חלקה החינמי עולה לפחות ל- 60% מהגז המופק. למעשה, למרות שבשנים הראשונות היא מקבלת קצת פחות, ברוב הזמן היא מכניסה פחות או יותר 2/3 מהגז שלה לגמרי בחינם. וזה מה שמוביל כיום את המחיר האפקטיבי במצרים לנוע סביב 2$ (שני דולר).

< מעבר >

קריינות:  נראה לי שאנחנו מספיק מוכנים כדי להתקדם לנושא הבא, ואם עד עכשיו הלכנו בכיוון אחד, טכני למדי, שלא מאפשר פרשנות מנקודות מבט שונות. כעת נעבור לנושא שנוי במחלוקת, וננסה להבין האם הגז הטבעי טוב לסביבה? אז זהו, שתלוי את מי שואלים. אייל עופר לדוגמה, מאמין שמדובר בעניין יחסי.

אייל עופר: גז טבעי, כאשר שורפים אותו, מייצר CO2 ו-H2O. ו- CO2זה בעצם לא זיהום אוויר, הוא גז חממה שעולה לאטמוספירה, זאת אומרת שברגע שהוא נוצר בישראל הוא לא מזהם את ישראל, הוא מזהם את כל שאר העולם. והאמת שישראל אחראית בסה"כ על 0.3% מהיצור שלו… אז זה מביא אותי ללמה גז טבעי טוב, כי בעצם כשהוא טהור לגמרי הוא לא מייצר זיהום אוויר, בניגוד לכל מה שקוראים דלק פוסילי אחר. הוא גם מייצר פר כמות האנרגיה שהוא נותן כאשר שורפים אותו פחות CO2, זאת אומרת גם השפעתו הכללית על כל העולם היא יותר טוב יחסית לכל הדלקים הפוסילים האחרים.

נוצרים בעת שריפת גז טבעי, בכל זאת כן כמה מזהמים מקומיים, שכן משפיעים על הסביבה, יש כמות מסוימת קטנה של חלקיקים, אבל בתכלס צריך להבין שיחסית לכל דלק אחר, כל זה יורד ב-90-95%, זאת הסיבה שגז טבעי נחשב יחסית למאוד נקי.

קריינות: אז אם הוא הרבה פחות מזהם, ובתכלס לא כל כך משפיע עלינו בישראל, למה יש לו בכלל מתנגדים? בואו תשמעו את ד"ר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל, המעורב במאבקים סביבתיים כבר שנים רבות. וכמו שאתם מנחשים, הוא מסתכל על  סיפור הגז מכיוון אחר לגמרי-

ד"ר יונתן אייקנבאום: אז באמת הגז אפשר להפחית באופן די משמעותי את הפליטות של מזהמי האוויר מהפליטה המקומית. אז אם עברנו מייצור חשמל על ידי פחם לייצור חשמל על ידי גז, אז הורדנו את זה. אבל מצד שני, יש כאן בעיה… בעצם שורה של בעיות ומחדלים, משום שאנחנו לא מסתכלים על התמונה הרחבה אלא מסתכלים על איזשהו נקודה מאוד מאוד ספציפית. את הגז לא צריך לראות רק ברמת המה נשרף בתחנת הכוח, אלא גם בכל מיני שלבים מהשלב של ההפקה דרך השלב של השינוע והשלב של הייצור. אם מסתכלים על השלב של ההפקה, יש למעשה נתונים שהולכים ומתפרסים במחקרים שנעשים משנה לשנה יותר רבים סביב כמה מתאן החיפושים וההפקה וכל השלב שנקרא exploration של הגז, כמה מתאן נפלט לאטמוספירה. ולמעשה נקבע איזשהו כלל אצבע שברגע שאנחנו עוברים את ה-3% פליטות מתאן, מכל הכמות שנוצרת, אז הגז מאבד את היתרון שלו לעומת הפחם והוא פולט כמות גזי חממה שהיא גדולה כמו הפחם. אז אם אנחנו לרגע עוזבים את הנושא של הזיהום המקומי, ומתרכזים בסוגיה של פליטות מתאן ופליטות גזי החממה על ידי הגז אז בכלל בכלל לא בטוח שהגז טוב יותר מהפחם, אלא אדרבא הממצאים שמצטברים מעידים באופן מאוד ברור שהגז או הפחם זה אותו דבר.

זאת אומרת – אם אנחנו מסתכלים בצורה אופטימית על הגז אז אפשר להגיד, אוקי הגז הוא נקי יותר מפחם, והוא מהווה איום קטן יותר על האקלים. אם מסתכלים באופן אחר שמסתכלים גם על הסיכון סביב פליטות מתאן שאנחנו לא יודעים בדיוק מה ההיקף שלהם, אז ברור שמבחינה הזו הגז הופך להיות מסוכן כמעט כמו פחם, אם לא מסוכן יותר מפחם. 

אבל האמת שהנקודה העיקרית לא נמצאת כאן. כי הרבה פעמים אנחנו מסתפקים בזה שאוקי הגז הוא יותר טוב מהפחם אז בואו נלך על הגז. השאלה שצריכה להישאל היא הפוכה – מה נדרש על מנת לעמוד ביעד של מיגור משבר האלקים? על מנת לא לעבור את הרף של המעלה וחצי, או נאמר שתי מעלות של התחממות לעומת העידן הטרום-תעשייתי. מה נדרש, האם מעבר מפחם לגז הוא מספיק? והתשובה של ה-IPCC, של הפאנל הבינלאומי בנושא האקלים, היא חד משמעית, לא מספיק. אם מסתכלים על התסריטים ועל מה נדרש כדי לעמוד ביעד של מעלה וחצי…

חייבים לעבור למתחדשות, ואי אפשר להסתפק במעבר לגז. וכאן זו בדיוק הסכנה הגדולה – אם ברגע הנוכחי מקימים תשתיות של גז אזי מקבעים את המציאות ל-30 השנים הקרובות וזה אומר שאנחנו מעכבים את המעבר לאנרגיות מתחדשות. אם אנחנו מסתכלים כמה מדינות משקיעות, לא רק ישראל, אלא גם מדינות נוספות משקיעות לטובת אנרגיות פוסיליות ולטובת אנרגיות מתחדשות, אנחנו רואים עדיין הרבה יותר השקעות לטובת אנרגיות פוסיליות לטובת האנרגיות המזהמות כולל הגז, ולכן יש פה סיכון של קיבוע מערך האנרגיה סביב הגז שיעכב את המעבר לאנרגיות מתחדשות.

קריינות:   בשורה התחתונה, הגז טבעי מקבל ציון בינוני-מינוס מבחינת איכות הסביבה, או כמו שאריאל מסכם את זה-

אריאל פז-סוויצקי: הוא משמעותית פחות טוב מאנרגיות מתחדשות כמו רוח וסולארי, אבל הוא כן יותר טוב מפחם ומוצרים נפט. לעומת זאת אנחנו לא מרוצים מהיעדים של האנרגיה המתחדשת וכן היינו רוצים שיעלו אותם משמעותית.

קריינות: אין ספק שהנושא הסביבתי משמעותי מאוד בחיינו בין אם נרצה ובין אם לא. כמו ששמענו, הוא טעון ומצוי במחלוקת , אך חשוב לציין שגם אם יש טיעונים בעד הגז, הוא עדיין אנרגיה פוסילית, כלומר מזהם, והעמדה של לובי 99 בנושא חד משמעית: צריך להפחית את השימוש בגז, ולהגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות וההתייעלות האנרגטית. אבל על כל זה נדבר בעתיד.

כרמל נמש:  אוקי, בוא נדבר טיפה על העולם, מה קורה עם משק הגז בעולם?

אריאל פז-סוויצקי: אז בסה"כ, בשנים האחרונות וגם בתחזיות לשנים הקרובות, כן צופים עליה בצריכת הגז, שזה מובל בעיקר ע"י סין שצפוי שהיא תעלה את צריכת הגז שלה במשהו כמו 150 BCM ב-4 שנים הקרובות. לעומתה, באירופה הערכה היא שצריכת הגז הטבעי תתחיל לרדת בשנים הקרובות, גם כי האוכלוסייה שלה יחסית יציבה, וגם כי היא משקיעה מאוד באנרגיות מתחדשות. ואם אנחנו נקבל את ההנחה שאירופה בעצם מובילה עולמית בתחום האנרגיות המתחדשות, אז הירידה בצריכה של גז טבעי בטווח הבינוני עשויה להעיד שבטווח הרחוק העולם כן יתנתק בהדרגה מגז טבעי, ולכן יש שמכנים אותו 'גז מעבר', מהפח המאוד מזהם, דרך הגז הטבעי ואל המתחדשות. אני ברמה האישית יותר משתכנע על ידי חברי הסביבתיים שיותר נכון לדלג, ובעצם כבר עכשיו לקדם את המתחדשות, ולא לקבל את הסיפור הזה של 'אנרגית מעבר'.

כרמל נמש: אז בהינתן שהיא עומדת להישאר פה, בוא תיתן לנו איזשהו תקציר על מחירי הגז, מה עומד לקרות, מה קורה עכשיו… 

אריאל פז-סוויצקי: אז מה שאני מבין וקורא, אמנם הביקוש כן צפוי לעלות בטווח הבינוני אבל ההיצע יעלה משמעותית, כי מגלים המון מאגרי גז, משקיעים המון בתשתיות, מתקני הנזלה וכו'… ולכן ירידת מחירים בעיני לא… כן צפויה בשנים הקרובות. מה גם שעכשיו הביקוש ירד משמעותית, ואיתו גם המחירים, אז בכלל יש עודף היצע משמעותי. ומשהו שחשוב כן להסביר זה שהגז בשונה מהנפט, הוא בעצם לא מצרך שאפשר לשווק אותו ככה באופן פתוח בכל העולם, כי אתה בעצם תלוי בתשתית הצינורות. אם אין לך מתקן הנזלה, וכזכור מתקן הנזלה זה מתקן שעולה מיליארדים להקים, וגם מוסיף למחיר, אז אתה יכול רק לשווק למי שאתה מחובר אליו בצינורות, וזה מייצר כל מיני מונופולים מקומיים והבדלי מחירים מאוד משמעותיים בין צרכנים ברחבי העולם. לדוגמא בארה"ב שהיא מדינה שיש בה המון המון ספקים, המון צרכנים  ותשתית צינורות מאוד מאוד גדולה ומפוארת, נוצר ממש שוק תחרותי והמחיר יורד והוא באזור ה-2 דולר. לעומת זאת, אירופה היא גם עם מחסור בגז וגם היא תלויה בצינורות שיש לה מול רוסיה, מול נורבגיה, שהשקיעו המון כדי להקים את הצינורות האלו, וחתמו על חוזים ארוכי טווח, וזה מוביל בצעם לזה שהמחיר הוא גבוה. עכשיו מדברים על להקים צינור נוסף בין ישראל לאירופה, מה שנקרא east med, אז זאת גם תהיה מאוד גדולה שכנראה תהיה תלויה בכל מיני חוזים ארוכי טווח שיקבעו את המחירים יחסית גבוהים. 

< מעבר >

קריינות: אם מסתכלים על השוק העולמי מבחינה פיננסית, אפשר לראות כי מחירי הגז מושפעים מתשתית הצינורות הקיימת, וכמו שאריאל הסביר השוק הוא לא שוויוני בלשון המעטה: יכולים להיווצר, ובפועל נוצרים, מונופולים או קרטלים אזוריים במקרים בהם יש מיעוט ספקים. כתוצאה מזה מתרחשת אפליה במחירים, ולמעשה מדובר בקרטל – כלומר המונח הכלכלי קרטל – שיתוף פעולה בין כמה ספקים המתאמים מחירים או מבצעים חלוקת שוק, מה שמוביל למחיר גבוה מהמחיר התחרותי. אגב, ואם כבר מדברים מונחים, אז כשאנחנו מדברים על מונופול, אין הכוונה למשחק קופסא, אלא למקור, כלומר לכוח שוק משמעותי אשר ניתחו עולה על מחצית. וזו לא הגדרה שלי, אלא של סעיף 26 לחוק התחרות הכללית. ובישראל? ישראל היא דוגמא מובהקת וקיצונית של מונופול גז מקומי. מעל 90% (אחוזים) מהגז שלנו מגיע משני מאגרים, תמר ולוויתן. ולכן, ניתן להגדיר כמונופול את בעלי השליטה העיקריים בהם  -"קבוצת דלק " של יצחק תשובה, ו"נובל אנרג'י" של שברון.

< סיכום >

קריינות:  עד כאן קיבלנו רקע על משק הגז הטבעי.  למעשה, רק התחלנו לגרד את פני השטח מבחינת סיפור הגז הטבעי בישראל. לסיפור הזה יש הרבה עלילות משנה, כדוגמת מיסוי משאבי טבע ומחיר הגז בישראל או במילים אחרות כמה הציבור מקבל מאוצרות הטבע שלו; ולמה המחיר כאן משמעותית גבוה ממחירים במדינות אחרות, ועוד ועוד..

הקו המקשר בין כל הסיפורים האלה זה שיש משאב ציבורי – נקרא לו מאגרי הגז – ועל אותו משאב השתלט מונופול עוצמתי שמורכב מהטייקונים יצחק תשובה, וקובי מימון, וחברות האנרגיה האמריקאיות נובל אנרג'י ושברון. כל החבר'ה האלה הפעילו ומפעילים צבא של לוביסטים, רבים מהם מהדרגים הבכירים בשירות הציבורי לשעבר, שעכשיו מנצלים את ניסיונם וקשריהם  כדי להיטיב עם הבוסים החדשים.

בפרקים העתידיים ניגע בכל אותם הסיפורים הללו, ואחד מהם מחכה לכם ממש עכשיו בפרק החמישי. רוצים ספוילר? מדובר בסיפור של צינור EMG – שממחיש בצורה טובה איך מונופול גז עוצמתי פועל לסכל כל תחרות פוטנציאלית, כדי שיוכל להמשיך לגבות מחיר מופקע מהציבור בישראל. שווה מאוד להאזין.

< סגיר>

קריינות:  זה היה הפרק הרביעי של מלכוד 99, והפרק הראשון בסדרת הגז המיוחדת שלנו. אם נהניתם להאזין לפרק, אז ספרו לחברים, משפחה, ואפשר גם לטייקון המקורב אליכם.  אני רוצה להודות לאייל עופר וד"ר יונתן אייקנבאום על השתתפותם בפרק, וגם לאריאל, ראש תחום המחקר בלובי 99, שבעצם סדרת הגז היא לגמרי בזכותו. אם יש לכם שאלות בנושא אני מזמין אתכם לתקשר איתנו ברשתות החברתיות או במייל– podcast@lobby99.org.il, וגם לעקוב, לדרג, ולהיות חברים שלנו בלובי 99. אני הייתי כרמל, והפרק הבא מחכה לכם ממש עכשיו.