בהפרש של יום הוגשו שתי בקשות של בכירים בשירות המדינה שרוצים לקצר את תקופת הצינון שלהם ולעבור לעבוד עבור מונופולים. כמובן שאי אפשר לאסור על מעברים מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי, אבל צריך לשים קו אדום: המגמה שבה שוב ושוב מקוצרת תקופת הצינון לפני מעברים כאלו חייבת להיפסק.
סגן הממונה על אגף תקציבים במשרד האוצר, אריאל יוצר, מונה לתפקיד מנכ״ל חברת ישראמקו ומבקש קיצור של תקופת הצינון שלו מ-9 חודשים ל-50 יום בלבד; יאיר אילת, הכלכלן הראשי לשעבר של רשות התחרות, רוצה לעבור לחברה שנותנת חוות דעת למונופולים ומבקש לקצר את תקופת הצינון שלו משנה לחצי שנה. בלי לחץ ציבורי חזק כנראה שהם גם יקבלו את מבוקשם: ברוב המוחלט של המקרים (96%!) הבקשות לקיצור תקופת הצינון מאושרות.
החוק קובע תקופת צינון לפני מעבר של עובדים בשירות המדינה למגזר הפרטי. יש לזה כמה מטרות: לאפשר להם לקבל ״החלטות קשות״ כלפי הגופים עליהם הם מפקחים בלי לחשוב על התפקיד הבא שלהם, לא לאפשר להם לתת הטבות למעסיקם העתידי. ולהגביל את היכולת שלהם לנצל את כל רשת הקשרים שהם בנו במשרדי הממשלה.
על פניו, נשמע מעולה. הבעיה היא שבמציאות זה לא עובד וברוב המכריע של המקרים תקופת הצינון הזו מקוצרת. לפעמים אפילו יש לזה סיבות טובות. אבל כשמדובר על בכירים בשירות המדינה שעוברים למונופולים, שזקוקים לרגולציה ולקשרים במסדרונות השלטון כדי לשמר את הרווחים האדירים שלהם – אנחנו לא מצליחים לחשוב על סיבה טובה.
המעברים האלה לא חדשים לנו, אבל הרבה זמן לא ראינו בקשות של שני גורמים כה בכירים שמוגשות בפער כ״כ קצר, ואנחנו לא מתכוונים לתת לזה לעבור מתחת לרדאר.
במקרה של אריאל יוצר, בכיר באגף תקציבים שמבקש לעבור לתפקיד מנכ״ל ישראמקו, חברה שמהווה מונופול בתחום הגז – אנחנו עובדים על בקשה להצטרף להליך במעמד של ״ידיד בית המשפט״ ובה נטען שזה מקרה קלאסי שבו אסור לקצר את תקופת הצינון.
במקרה של הכלכלן הראשי לשעבר של רשות התחרות – עו״ד שחר בן מאיר הגיש כבר בקשה כזו, ולכן אין טעם שנגיש גם כן.
דווקא בתקופה של משבר בריאותי וכלכלי, שבה אמון הציבור במשרתיו הוא כה קריטי, יש להקפיד על תקופת הצינון שהחוק קובע ולא לקצרה.
מסכימים איתנו שצריך להגביל את המעבר של בכירים בשירות המדינה לאיפה שנמצא הכסף הגדול? הצטרפו אלינו עכשיו https://bit.ly/35nXT2s
