על חומת המלח שבונים היום על הגבול עם ירדן כדי שתגן עלינו מפני סכנות ביטחוניות כבר שמעתם? נכון, מזכיר כמה סצנות מתוך משחקי הכס, אבל האמת היא שזה קורה בימים אלה ממש. ולא בתוך סדרת טלוויזיה. מדובר בפרויקט מוזר למדי, יוזמה של חברת כי"ל, שמחזיקה את מפעלי ים המלח, במסגרתו היא לוקחת פסולת תעשייתית – מלח – ובמקום לטפל בה, כמו שאמורים לטפל בפסולת כזו, היא הצליחה בדרך לא לגמרי ברורה לשכנע את משרד הביטחון שכדאי להקים עם המלח הזה מכשול על הגבול עם ירדן. לא לגמרי ברור אם יש ערך ביטחוני לחומת המלח, יצא לנו לשמוע גורמים רשמיים שסיפרו לנו שזה קשקוש גמור, גם לא לגמרי ברור מי מממן אותו (יש סיכוי שאנחנו מסבסדים אותו?), מה שכן ברור, זה שמדובר בעוד אחת מההצעות היצירתיות של החברה שעושה כל מה שהיא יכולה כדי להתחמק מלטפל בפסולת התעשייתית שלה. כפי שקורה בכמה וכמה ממפעליה הפזורים ברחבי הנגב.
***
כי"ל מייצרת מידי שנה פסולת בסדר גודל שעולה פי כמה על כמות הפסולת שכל משקי הבית בישראל מייצרים גם יחד. חלק מהפסולת רעילה, חלקה מסוכנת, חלקה "סתם" פסולת. בניגוד לחברות רבות אחרות, היא לא משלמת היטלי הטמנה על הפסולת הזו, ואפילו לא משלמת על מלוא הנזקים שהפסולת הזו גורמת כשהיא מזהמת את הסביבה והורסת את הנוף.
בשנת 2012 החברה חתמה על הסכם קציר המלח מול המדינה, במסגרתו התחייבה לפנות ערימות של מלח שמסכנות את חוף המלונות בהצפה, והיא התחייבה לעשות זאת לפי אבני דרך מסוימות ובקבועי זמן סבירים. מדובר בהסכם מאוד יקר – היא אמורה לשלם כמה מיליארדים טובים כדי להשלים אותו. אז מאז ועד היום, בטח לא תתפלאו לשמוע, היא עושה כל מה שהיא יכולה כדי "לדחות את ההשקעה". עברנו על כל הפרוטוקולים של ועדת התשתיות הלאומיות ובכל דיון מתבקשת עוד דחיה ועוד דחיה. נדמה לנו שחומת המלח הזו שלה היא עוד דרך – יצירתית, יש להודות (מה ששלה שלה) – למשוך את הזמן ולחסוך כסף.
אנחנו נערכים בימים אלה – במקביל להיערכותה של המדינה – להסדר הבא שיחול על ים המלח החל משנת 2030. הלובי כולו מגויס לדבר. אחד הדברים שנילחם עליהם הוא לוודא שמי שיקבל לידיו את ים המלח (כנראה כי"ל, בואו נודה) – יפנים את העלויות התעשייתיות שלו על הסביבה במלואן.
בואו חזקו אותנו במאבק על ים המלח – https://ow.ly/1nhC50T2PxV
