באיחור של שנתיים וחצי, פורסמו בסוף השבוע מסקנות הוועדה לבחינת משק הגז הטבעי (ועדת דיין), והן לא סתם מאכזבות, אלא מסוכנות ממש לביטחון האנרגטי של ישראל וליוקר המחיה של כולנו. למה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מייבאים ביוקר את הגז שאנחנו מייצאים היום, ואיך זה יתגלגל לחשבון החשמל שלכם? ישראל התברכה באוצר טבע בדמות שלושה מאגרי גז, המספיקים לצרכי ההחשמל הלאומיים לעשות שנים (ונגיד מראש כנגד הטענות שיבואו – מעולם לא היינו בעד להשאירו באדמה). ואכן, משק החשמל הישראלי נשען היום ברובו על גז טבעי – 74% מהחשמל מיוצרים בגז טבעי – התלות הגבוהה ביותר בגז טבעי מכל מדינה בעולם. אלא שלמשק הישראלי יש מתחרה: שוק יצוא הגז, בו הגז נמכר במחיר של כ-50% יותר. לחברות הגז כמו שברון ודלק יש אינטרס ברור: לייצא כמה שיותר וכמה שיותר מהר. אך ככל שנייצא, יישאר לנו פחות. וכך, היום שבו ניאלץ להתחיל לייבא יגיע מהר יותר, ונהיה תלויים במדינות זרות ובמחירי גז גבוהים יותר. אז כמה לייצא וכמה לשמור למשק המקומי? זו השאלה שעמדה במרכז הדיונים בוועדת דיין – אחת ל-5 שנים הממשלה נדרשת לעדכן את מדיניות הגז הטבעי שלה, בגלל השינויים בתחום. ופה, הוועדה התכנסה, ובמשך שנתיים וחצי לא הצליחה לקבל החלטות: בצד אחד – משרד האנרגיה והמועצה הלאומית לכלכלה, היו בעמדה שאנחנו מרוויחים יותר מייצוא, ולכן יש לשמור למשק המקומי רק 440 BCM של גז, את היתר לייצא ועם הכסף לבנות חלופות לגז. בצד השני – משרד האוצר ורשות התחרות, היו בעמדה שחייבים לשמור יותר גז למשק המקומי, כ- 515 BCM, ולהבטיח עודף גז ברמה היומית כדי שתהיה תחרות על המחירים בשוק המקומי. העמדה שלנו, שהצגנו לכל חברי הוועדה היתה: כדי לייצר תחרות אמיתית על הגז, יש לפרק את המונופול ולהוציא את שברון מאחד המאגרים – תמר או לוויתן. במבחן המציאות – החלק שהמדינה מקבלת ממאגרי הגז מגיע רק ל-40%, רחוק עשרות אחוזים מהתחזיות, והגבייה של המס המיוחד על משאבי הטבע (מס ששינסקי) נמוכה במיליארדי דולרים ממה שהיה מתוכנן. הביקוש לגז עולה עם הזמן – מתקני התפלה, חישמול רכבות קלות וכבדות, ועוד ועוד. המועצה הלאומית לכלכלה בעצמה מקדמת הקמת חוות שרתים לבינה מלאכותית, שצורכות המון חשמל, ולצדן הקמת תחנות כוח מונעות בגז. המשמעות היא שתוך עשור יהיו ימים שבהם ייצור הגז בישראל נמוך מהביקוש, מה שיחייב ייבוא או אחסנה. כמה שנים לאחר מכן כבר נצטרך לייבא גז בכמויות הולכות וגדלות, כי פשוט לא יהיה מספיק. גז מיובא יקר פי 2 ואף יכול להגיע לפי 15 מהמקומי, ולכן יעלה עשרות מיליארדים ויוביל לקפיצה של עשרות אחוזים בתעריף החשמל. יש לשמור מספיק גז למשך 25 שנים – 545 BCM שבהן הממשלה תוכל לקדם יותר אנרגיות מתחדשות ואגירת גז. חייבים להבטיח עודף היצע יומי/שנתי בשוק המקומי, שיאפשר תחרות ויוזיל מחירים. בזמן הדיונים בוועדת דיין ועוד לפני שהוכרעה המדיניות הממשלתית – משרד האנרגיה אישר עסקת ייצוא גז בהיקף עצום למצרים, אליה התנגדנו, שכן ביד אחת מייצאים, ביד שניה מגדילים ביקושים. בסוף השבוע פורסמו ההמלצות הסופיות: במסיבת העיתונאים שערך משרד האנרגיה לפרסום מסקנות הוועדה – צוין כי המשרד צופה ש-20% מהחשמל בישראל בעשורים הקרובים יופנו לחוות שרתים. למרות ההערכה הזו שמבהירה כי הביקוש לגז יגדל – לא עודכנה חובת השמירה למשק המקומי (ההמלצות הסופיות כוללות שתי חלופות, של משרד האנרגיה ושל משרד האוצר – שתיהן לא מספיקות). אבל, ועם כל הבעיות שהוזכרו למעלה, חשוב לראות גם את נקודות האור: עקרון שהצענו ליצירת עודף היצע לשוק המקומי ברמה היומית והשנתית, כדי לשמור על רמות מחירים נמוכות, אומץ על-ידי הצוות; נקבע כי היתרי ייצוא עתידיים יובאו לידיעת פורום רחב, ולא יאושרו לפני כן ע"י משרד האנרגיה לבדו. הומלץ להקים צוות בינמשרדי שיוביל תכנית לאומית לאנרגיה – מהלך מבורך שתמכנו בו. אנחנו בלובי 99 כבר עם הפנים קדימה: מדובר בהמלצות ועדה, שיתורגמו להחלטת ממשלה לאחר הבחירות. החלטות ממשלה קודמות כללו שינויים משמעותיים ביחס להמלצות הוועדות שהוגשו להן, ונפעל שיהיה כך גם כאן. בנוסף – בדיוק בסוף השבוע פרסמנו את התכנית שלנו לאנרגיה, שנועדה לשמור על העצמאות האנרגטית של ישראל. התוכנית מתמקדת בניהול טוב יותר; בהגדלת השימוש באנרגיות מתחדשות בדגש על המרחב העירוני; ובהרחבת חלון הגז – התקופה שבה ניתן להסתמך על הגז הישראלי – שיאפשר ליישם את שאר הפתרונות. אם אתם רוצים לובי ציבורי גדול ומקצועי, שיכול להמשיך ולתת קונטרה לחברות הגז, ולהוביל מדיניות אחראית, הצטרפו אלינו.