איך קונים השפעה ששווה מיליארדים בפחות מ-3 מיליון שקלים בשנה? בעזרת גישה לידע ולקשרים שנצברו במשך שנים בשירות הציבורי, ולשם כך כל מה שצריך הוא להציע לבכיר לשעבר משרה מתגמלת. קוראים לזה הדלת המסתובבת: המעבר של בכירים מהשירות הציבורי לחברות פרטיות שפועלות מול אותם גופים ממשלתיים. המעברים האלה יכולים להיות חוקיים לחלוטין, אבל זה לא אומר שהציבור לא מפסיד מהם – לכן אנחנו בלובי 99 פועלים להחמיר עם הכללים.
זו לא תופעה תיאורטית. שר הפנים לשעבר משה ארבל מונה ליור חברת מהדרין שבשליטת קבוצת דלק של יצחק תשובה. עוד קודם לכן הצטרפה לחברה דלית זילבר, לשעבר מנכלית מינהל התכנון, ועכשיו ינקי קוינט, לשעבר מנהל רשות החברות הממשלתיות ומנהל רשות מקרקעי ישראל, ייכנס לתפקיד יור חברת ניו-מד אנרג'י – שותפות האנרגיה הגדולה בישראל, המחזיקה בכ-45% ממאגר הגז לווייתן – גם היא של תשובה. אמנם אין לו ניסיון מקצועי בשוק הגז, אבל במשך שנים הוא עמד בראש גופים ממשלתיים מרכזיים והכיר מקרוב את מקבלי ההחלטות. הקשרים האלה שווים לחברות הגדולות הרבה מאוד כסף.
חשוב להבהיר: עצם המעבר מהשירות הציבורי למגזר הפרטי הוא מותר. הבעיה היא שהתקופה שבכיר בשירות המדינה צריך להמתין לפני מעבר כזה, תקופת הצינון, היא שנה – בין אם מדובר על מעבר לחברה קטנה או מעבר לגוף ריכוזי שבשליטת אחד מבעלי ההון המרכזיים במשק.
וכאן זה כבר נוגע לכיס של כולנו. כשחברות גדולות נהנות מהקשרים של מי שהן שוכרות לעובדי המדינה שעד לא מזמן עבדו לצידו – קיים חשש שהאינטרסים שלהן יקבלו יותר משקל בהחלטות על קרקעות, אנרגיה, תחרות ורגולציה. אלה החלטות שמשפיעות על יוקר המחיה, על השירותים שאנחנו מקבלים ועל הכנסות המדינה. זה גם משדר מסר בעייתי לעובדים שנשארים בשירות המדינה שכדאי להם להיטיב עם החברות הגדולות במשק, כי אולי יום יבוא והם ירצו לעבור לעבוד עבורן.
אז מה אפשר לעשות?
אנחנו בלובי 99 מציעים לקבוע כלל ברור: כשבכיר בשירות המדינה רוצה לעבור לחברה ריכוזית, גדולה וחזקה כמו זו של תשובה, או לחברה שעליה הוא פיקח באופן ישיר – תקופת צינון של שנה לא מספיקה, וצריך להאריך אותה ל-3 שנים.
הידע, הניסיון והקשרים שנצברים בשירות הציבורי לא צריכים להפוך ליתרון ששמור רק למי שיכול לשלם עליו מיליונים. אנחנו כאן כדי לוודא שגם לציבור יש כוח מול בעלי ההון.
