לפעמים מבאס להיות צודקים: השימוש בייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות לא מספק, ומכיוון שזה היה צפוי, דרשנו לפני שנים לקבוע יעד ברור לשנת 2025, כדי שניתן יהיה לבדוק היכן אנחנו עומדים ולפעול לתקן. לצערנו, בינתיים נראה שהממשלה מודה בכישלון, אבל לא פועלת לתקן. ומי ישלם? הציבור. שימוש באנרגיות מתחדשות הוא גם סביבתי יותר משימוש בגז טבעי ובוודאי בפחם, וגם מוזיל משמעותית את חשבון החשמל ומגביר את הביטחון האנרגטי של המדינה. לכן, כשהממשלה קבעה לפני שנים רבות יעד של 30% שימוש באנרגיות מתחדשות עד לשנת 2030 – אותנו זה לא סיפק כי חששנו בדיוק ממה שקורה היום: שהממשלות יגררו רגליים ונישאר הרחק מאחור, ללא שום שקיפות ודיווחיות לציבור. לכן, לפני חמש שנים נאבקנו, והצלחנו, לגרום לממשלה לקבוע יעד ביניים שייבחן בשנת 2025, וזה נקבע על סך של 20%. נחשו מה? אכן, הממשלה הנוכחית לא עמדה ביעד הביניים, שכן ב-2025 השימוש באנרגיות המתחדשות עמד על 15.3% בלבד, אבל דבר אחד אפשר לומר לזכותן של ממשלות ישראל: הן עקביות, שכן כל היעדים לאנרגיות מתחדשות שנקבעו ב-20 שנים האחרונות, פוספסו. הכישלון של הממשלה הנוכחית מתחדד לאור החלטתה האחרונה, לאפשר יצוא בהיקף עצום של גז למצרים, שיכול היה לספק את צרכי משק החשמל הישראלי למשך כעשור. כ-70% מהחשמל מיוצר כיום מגז טבעי, וכך צפוי גם בעתיד, כי הביקוש לחשמל גם צפוי לעלות, אבל מאגרי הגז עצמם מתרוקנים בקצב מסחרר. לפי הערכות גורמי מקצוע שונים בממשלה ומחוצה לה, תוך עשור ישראל תתחיל לחוות מחסור בגז בימי שיא, ותוך 15 שנה נגיע למצב בו תפוקת הגז השנתית קטנה מצרכי המשק. ומה יעשו כשלא יהיה גז, וגם האנרגיות המתחדשות לא יספיקו? זו אולי תהיה בעיה של ממשלה אחרת – אבל זו בטוח תהיה בעיה שלנו, הציבור. חייבים לשנות מדיניות. להתחיל להיערך ליום שאחרי הגז, ולאמץ מדיניות של משק חשמל מבוזר המבוסס על אנרגיות מתחדשות.