שני אסונות סביבתיים חמורים שקרו בישראל בעשורים האחרונים, הסתיימו בהסדרי פשרה שנויים במחלוקת, אחרי הליכי גישור מחוץ לכותלי בית המשפט: אסון דליפת הנפט בנחל עברונה שקרה בשנת 2014 ואסון נחל אשלים בשנת 2017. בשני המקרים, החברות המזהמות לא שילמו את מלוא הנזק שנגרם, והסכומים ששולמו למדינה היו נמוכים משמעותית ביחס לרווחים העצומים של אותן חברות, כשאת רוב הכסף שילמו בכלל חברות הביטוח. השבוע השתתפה היועצת המשפטית שלנו, ד"ר עינת סולניק, בפאנל שהתמקד בשאלת הרתעת המזהמים בעקבות הליך עברונה – שבו השתתפו מרבית השחקנים שהיו מעורבים בהסדרי הפשרה הללו: התובעים הייצוגיים, עורכי הדין של התאגידים, המדינה והמגשרים – והבהירה את עמדתנו לגבי ההסדרים: אם אין השבה על מלוא הנזק ויותר, ואין הרתעה שכוללת אחריות אישית לנושאי המשרה הבכירים בחברות – עם כל הרצון הטוב, הם לא באמת משנים שום דבר בעולם. כי המזהם לא משלם, אלא למזהם משתלם.

***

מיליוני ליטרים של נפט גולמי דלפו מקו הצינור של קצא"א בשנת 2014 והציפו את שמורת עברונה. הנזק היה אדיר ובלתי הפיך ונאמד בכ-300 מיליון ש"ח. בעקבות האסון הוגשו מספר תביעות ייצוגיות נגד קצא"א שהסתיימו לבסוף בהליך גישור, בו הוסכם שקצא"א תשלם כ-100 מיליון ש"ח בלבד עבור שיקום השמורה ופיצוי הציבור.

כשלוש שנים בלבד לאחר אסון עברונה, אירע אסון נחל אשלים, כאשר בריכה תעשייתית של חברת רותם אמפרט קרסה אל תוך הנחל והזרימה אליו כמויות אדירות של פסולת רדיואקטיבית, מה שגרם לנזק סביבתי חמור, ברובו בלתי הפיך גם כן. ושוב, גם כאן, התביעות הייצוגיות שהוגשו מצאו את דרכן להליך גישור שהסתיים בפשרה כמעט זהה: רותם אמפרט תשלם כ-100 מיליון ש"ח בלבד על נזק שנאמד בכ-400 מיליון ש"ח.

בשני הסדרי הפשרה – שביקשו לחתום את ההליכים הייצוגיים, בשם הציבור כולו, החברות המזהמות אפילו לא נדרשו לשלם בגין מלוא הנזק שנגרם על ידן. והסכום שכן שילמו? זעום ביחס לרווחים שלהן וממילא כוסה ברובו על-ידי הביטוח.

אנחנו שואלים: כיצד ניתן לדבר על הרתעה במצב האבסורדי שבו משתלם לחברות להפר את הדין? ועוד כאשר התשלומים הזעומים שמוטלים עליהן כלל אינם יוצאים מכיסה של החברה, ודאי לא מכיסם של נושאי המשרה בה?

בשבוע שעבר השתתפנו בכנס שעסק בשאלת ההרתעה האפקטיבית בו השתתפו מרבית הצדדים בהליכים אלו. בפענל, בין היתר הסברנו שמעבר לתוצאה הבעייתית של פיצויים שאינם מספקים, הליכי הגישור לא התאימו לנסיבות: הליכים אלו פוגעים בעיקרון פומביות הדיון, כי גישורים נעשים בדלתיים סגורות ואין מקום לביקורת ציבורית; הם גם פוגעים באפשרות לפתח את הדין, לקבל פסקי דין שקובעים מה מותר ומה אסור בתחום דיני הסביבה; והם גם פוגעים בהטלת אחריות, כי בהסדרי פשרה הכול נעשה "לפנים משורת הדין".

שמחנו לגלות שההסברים שלנו נפלו על אוזניים כרויות, גם של השחקנים שהיו מעורבים בהסדרי הפשרה וגם של הקהל שנכח בכנס, שהורכב ברובו מדור העתיד של עורכי הדין שיגישו תובענות ייצוגיות סביבתיות.

הצטרפו אלינו במאבק עבור האינטרס הציבורי מול החברות המזהמות כדי למנוע את הפרת הדין ולשמור על הטבע של כולנו  https://bit.ly/3QLVR2q