ישראל ניצבת במקום האחרון במדינות ה-OECD בטיפול בפסולת: 76% מהפסולת מגיעה לאתרי הטמנה שעולים על גדותיהם, והממשלה כושלת בפיתוח חלופות כמו מחזור או שימוש מחדש. מדובר במערכת קריטית שעל סף קריסה תוך שנים ספורות. אם נראה לכם דמיוני שפשוט יפסיקו לאסוף לכם את הזבל, רק תשאלו את תושבי לבנון ונאפולי שכבר חוו זבל נערם ברחובות. בעצם, מספיק שתשאלו כל מי שגר בקרבת משרפות הפסולת הפיראטיות שמרעילות ציבור עצום של אזרחי ישראל.
מדובר בשוק רווי אינטרסים פוליטיים ועסקיים. תאגידים כמו ICL מנצלים פרצות בחוקים בישראל ויוצרים הרי פסולת מסוכנים בשטחי המפעלים, מבלי לשלם היטל הטמנה. חברות כמו ורידיס מנצלות את כוחן כמונופול כדי להפר את הדין, ואפילו להשבית את אחד המקטעים בתחום הפסולת כדי ללחוץ על המדינה. ואפילו חלוקת משאבי המשרד להגנת הסביבה, שאחראי על תחום הפסולת, מושפעת משיקולים פוליטיים, כמו איזה ראש רשות יודע ללחוש באוזנה של השרה.
זו הסיבה שחייבים להקים רשות פסולת עצמאית ומקצועית, שתוכל לפקח על השוק הענק והקריטי הזה ולפעול אך ורק משיקולים מקצועיים – כמו שקורה בתחומים אחרים כמו חשמל ומים. באיחור עצום הממשלה מתחילה להיערך להקמת רשות הפסולת בימים אלו, ואנחנו הגשנו את עמדתנו לאור הניסיון שצברנו בנושא ובמאבק בתאגידים מזהמים. בין היתר, המלצנו על מבנה מועצת רשות שתגן משיקולים פוליטיים ותפעל לקדם טיפול סביבתי נכון ויעיל בפסולת, ועל אימוץ המודל שנהוג באירופה, שמדרג את מדיניות הפסולת מהטוב ביותר (צמצום ייצור פסולת) לגרוע ביותר (הטמנה).
ממשלת ישראל כושלת בטיפול בפסולת, וכולנו נושמים (בקושי) את התוצאות. אנחנו נפעל כדי לנקות את הזוהמה.
