יצאנו לראות בעצמנו. המסקנה: ICL לא מתכוונת לוותר על הכבוד המפוקפק. 

מידי שנה זוכה ICL (כי״ל לשעבר) – חברת הענק בבעלות עידן עופר, שמחרבת לנו גם את ים המלח וגם את משאב הפוספט וסביבתו, בכבוד המפוקפק: אחת מהמזהמות הגדולות במדינה.

הלובי, כידוע, נלחם למען הציבור, גם כדי להבטיח את החלק שלנו במשאבים הללו ששווים מיליארדי דולרים ושייכים לנו, וגם כדי לשמור על הסביבה שמשלמת את מחירה הכבד של התעשייה.

אז אתמול יצאנו לראות בעצמנו – כי אין טוב ממראה עיניים. ומה גילינו? ש-ICL ממשיכה לעשות פחות או יותר מה שהיא רוצה. העובדות בשטח מצביעות בבירור שאין לה כל כוונה לעמוד בחובות ברורות שלה בכל הנוגע להגנה על הסביבה.

בריכות הפסולת הרדיואקטיבית שלה שהיא אמורה לסגור ולשקם – לא רק פועלות במלוא המרץ, אלא גם "משופצרות" על מנת להוסיף ולהשתמש בהן עוד שנים ארוכות. צינורות שבהם עוברת הפסולת הזו מהמפעלים אל הבריכות – זרוקים בצד הכביש בהזנחה פושעת ובלא השגחה. צינורות שמזרימים שפכים מתעשיית הפוספט לתעשיית ים המלח וחזרה – דרך שמורת טבע מדבר יהודה – מסכנים את השטחים המוגנים גם בגלל המיקום שלהם וגם בגלל התחזוקה הירודה. ראינו את המקום שבו פרצה בריכה 3 לתוך נחל אשלים, והשמידה את כל מה שנקרה בדרכה. ראינו את הררי הפסולת הרדיואקטיבית שכבר הפכו חלק מהנוף ושהאבק מהם מתפזר סביב למרחקים. וגם ראינו את המקום הבטוח שבו אמורה הייתה לקום בריכה חדשה, בהתאם לצו שיפוטי מפורש ש-ICL נתונה לו והתחייבה לו, ואיך המקום הזה עומד שומם. אין לה שום כוונה להקים בריכה חדשה.

וביניים – הקופה רושמת. מיליארדי דולרים מתגלגלים מידי שנה לכיסם של ICL ושל עופר, ואת הכסף הקטן שהם אמורים להשקיע בסביבה, כדי שלא תשלם מחיר – נמצאים שלל תירוצים למה לא להוציא אותו. בושה.

אבל אנחנו לא מוותרים. ואין טוב ממראה עיניים כדי להבין שטוב שאנחנו לא מוותרים.
הצטרפו אלינו  https://bit.ly/3XujpN0