הישג לציבור ולים המלח – איך לחץ ציבורי משמעותי שהפעלנו בכנסת, בתקשורת ובחדרים סגורים עזר לפרק את המכשולים העיקריים בדרך לתחרות אמיתית על הזיכיון הבא בים המלח: הזיכיון שיש לחברת ICL, שבבעלות עידן עופר, בים המלח צפוי להסתיים בשנת 2030, והממשלה כבר נערכת ליום שאחרי. אחרי פרסום טיוטת החוק שמסדיר את הזיכיון הבא, בשבוע שעבר הממשלה הגיעה להסכמות משמעותיות עם החברה, כדי להצליח לייצר זיכיון טוב יותר לציבור, שמשאבי הטבע בים המלח שייכים לו. אבל בדרך למטרה הזו יש שלושה מכשולים עיקריים. המכשול הראשון הוא זכות הקדימה שהייתה ל-ICL, סעיף שנחקק עוד כשהיה מדובר בחברה ממשלתית ומאפשר לה להשוות כל הצעה של חברה אחרת במכרז, ולזכות בזיכיון. המשמעות היא שלא באמת ניתן לקיים מכרז תחרותי, ולכן אמרנו במשך שנים – יש לבטל את זכות הקדימה. אמרו לנו שאי-אפשר, שזה לשנות את החוקים באמצע המשחק, שזה יבריח משקיעים זרים – אבל ידענו שזה אפשרי. הפעלנו לאורך השנים לחץ דרך משרדי הממשלה, הכנסת והתקשורת, והגב הציבורי הזה איפשר למשרד האוצר לבטל במסגרת ההסכם עם ICL את זכות הקדימה. זה הישג משמעותי בדרך לתחרות אמיתית בשליטה במשאבי הטבע של הציבור. המכשול השני היה העובדים של מפעלי ים המלח, שמאוגדים בוועד חזק ומקורב להנהלה ולשלטון, ומפחדים לאבד את כל הזכויות שלהם בהסכמים מול ICL במקר האחרון הוא שכל המידע – החל משיטות עבודה, הסכמים עם לקוחות וספקים, מחירי מוצרים וכו' – נמצא בידיים של ICL, ולמדינה לא היה מידע עצמאי. בשביל לכתוב מכרז כמו שצריך צריך הרבה מידע, וכדי לאפשר מכרז תחרותי – כל המתמודדים צריכים לדעת מה הם קונים. לכן, כדי לצמצם את פערי המידע האלה, ההסכם קובע ש-ICL תעביר למדינה את כל המידע שיש לה בקשר לזיכיון. ההסכם הזה הוא התחלה מצוינת לקראת הזיכיון הבא, והוא יאפשר מכרז תחרותי. אבל כדי שהזיכיון הבא יהיה טוב לכל האזרחים – ולא רק למי שיזכה בו – יש עוד דרך ארוכה ושינויים משמעותיים שצריך לעשות בחק שמסדיר את הזיכיון הבא.