לפני כשבועיים הציבור התבשר בחגיגיות על עסקת הגז הגדולה ביותר שנחתמה בישראל – ייצוא 130 מיליארד רגל מעוקב (BCM) של גז טבעי למצרים, בשווי של כ-35 מיליארד דולר. השותפות במאגר לוויתן – ניו-מד של יצחק תשובה, תאגיד הענק האמריקאי שברון, וחברת רציו – חגגו. שר האנרגיה, אלי כהן, הזדרז לברך. אך האם העסקה הזו באמת טובה לציבור, או רק לחברות הגז? כארגון שדואג לביטחון האנרגטי של הציבור, שלחנו מכתב דחוף לשר האנרגיה, וקראנו לו להמתין עם מתן היתר ייצוא עד פרסום המלצות הוועדה שקובעת את מדיניות ייצוא הגז לשנים הקרובות. אנו מזמינים אתכם לתת גב ציבורי וכלכלי לפעילות הענפה שלנו במאבק על העתיד האנרגטי של ישראל – הקישור בתגובה הראשונה
***
עסקת הענק לייצוא הגז למצרים כוללת ייצוא של 15-12% מכלל עתודות הגז הישראלי, ולכן יכולה להיות לה השפעה על הביטחון האנרגטי של ישראל – האם יהיה לנו מספיק גז כדי לענות על צרכי המשק המקומי; וכן השפעה ועל התחרות – האם תהיה תחרות בין ספקי גז שונים, באופן שיוריד את מחירי הגז, ובהתאם את מחירי החשמל. לכן משרד האנרגיה חייב לוודא שעסקה בסדר גודל כזה משתלבת עם המדיניות הממשלתית בנושא משק הגז.
אבל מהי המדיניות הממשלתית בנושא? אז זהו, שהיא טרם נקבעה. ועדת דיין, הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הגז הטבעי, טרם השלימה את עבודתה, וצפויה להשלימה בעתיד הקרוב. לא רק זאת, למעשה, בתוך הוועדה ישנן מחלוקות עזות – בייחוד בנוגע להיקף הגז שיישמר עבור הציבור הישראלי, ולגבי המבנה התחרותי במשק הגז.
עסקת ייצוא גז בשווי מיליארדי דולרים היא אומנם בעלת חשיבות גיאופוליטית וצפויה להניב הכנסות נאות למדינה, אך יחד עם זאת, היא עשויה להשפיע על מחירי הגז שישלמו תחנות הכוח הישראליות, ודרכן על תעריפי החשמל של הציבור והעלות של כל המוצרים במשק. לא בטוח שהתועלות עולות על המחירים, וזה בדיוק מה שצריך לבחון ולקבוע כמדיניות ממשלתית.
במקום זה, תשובה ושברון להוטים לקבוע עובדות בשטח, לחתום על עסקאות ענק ולמנוע מהוועדה לקבוע מדיניות חדשה, על בסיס מידע חדש ועדכני. אסור למשרד האנרגיה לאפשר זאת. לכן שלחנו מכתב דחוף לשר האנרגיה ולחברי ועדת דיין, וקראנו להם להמתין לסיום עבודת הוועדה ולקביעת המדיניות, לפני שנותנים היתרי ייצוא שעשויים להיות מנוגדים למסקנות ולהמלצות הוועדה.
