השבוע נרשמה התפתחות משמעותית בעתירה שלנו נגד מועצת הרשות השנייה, כשהייעוץ המשפטי של הרשות התייצב לצד העמדה שלנו ושל עמותת “הצלחה”, והודה למעשה שהמועצה פעלה בחוסר סמכות מוחלט כשנכנעה לדרישת שר התקשורת וחילקה אישורי שידור ארציים לתחנות רדיו ספציפיות. מה ההבדל בין מועצת הרשות לרשות עצמה, מה קרה עד עכשיו ולמה זה בכלל בעייתי? הישארו איתנו:
אמל”ק למי שפספס: בחסות המלחמה ובתירוץ ביטחוני שלא מגובה בחוות דעת של פיקוד העורף, שר התקשורת פנה למועצת הרשות השנייה בבקשה לאשר לתחנות רדיו אזוריות ספציפיות לשדר בפריסה ארצית. המועצה, שהיא בעצם הדירקטוריון של הרשות שמתווה מדיניות, קובעת כללים ומקבלת החלטות – אישרה את המהלך, וזאת בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי של הרשות השנייה – הדרג המקצועי שאמור להבטיח שהרשות פועלת על-פי חוק – שקבע כי מדובר בפעולה לא חוקית שנעשתה ללא סמכות.
הבעיה במהלך לא נובעת רק מהעובדה שזו פעולה לא חוקית, אלא מכך שמדובר בהטבה רגולטורית ששווה מיליוני שקלים ומוענקת לידיים פרטיות ללא מכרז. מעבר לכך שהדבר עלול לפגוע בתחנות רדיו אחרות וביכולת שלהן להתחרות באופן הוגן, משאב ציבורי מוגבל – כמו תדרי רדיו – לא אמור להינתן בחינם, אלא באמצעות מכרז שנועד להבטיח שני דברים: שהציבור יקבל תמורה ראויה עבור השימוש בנכסים שלו, ושמי שיזכה יהיה ספק השירות שיציע את האיכות והשירות הטובים ביותר לציבור המאזינים – ולא מי שקרוב יותר לשר.
