סיפורו של נוחי דנקנר הוא הרבה מעבר לסיפור אישי; הוא מסמל עידן שבו קומץ טייקונים שלטו במוקדי כוח אדירים, והמערכת הפיננסית העמידה לרשותם מיליארדים מכספי הפנסיה של כולנו – לעיתים ללא בטוחות מספקות ותוך הסתמכות על מוניטין בלבד. מאז קריסת האימפריה שלו ב-2013, עברו למעלה מעשר שנים. לאורך התקופה הזו, בעוד הציבור נשא בנטל התוצאות הכלכליות של הסדרי החוב, נראה היה שהמערכת גילתה אורך רוח יוצא דופן כלפי דנקנר. ההכרזה על פשיטת הרגל, המגיעה רק כעת, 13 שנים לאחר תחילת המשבר, מעלה תהיות קשות לגבי יעילות האכיפה והשוויון בפני החוק. קשה להתעלם מהתחושה שמדובר בטיפול בכפפות של משי. כי כשאזרח קטן מפספס תשלום, המערכת סוגרת עליו מהר. אבל כשזה טייקון, פתאום יש זמן, יש הבנה, ויש מי שדואג שדברים יישכחו. זה בדיוק מה שהבנקים רוצים, שנשכח. שלא נזכור שהם אלה שנתנו את הכסף שלנו בלי אחריות. שלא נשאל למה מי שיש לו מקבל יחס אחר ממי שאין לו. אבל אנחנו לא שוכחים, כי זה הכסף שלנו. זו הפנסיה שלנו. לובי 99 קם כדי להילחם בדיוק בזה, כדי שלא יוכלו לעשות את זה שוב בשקט.