משה ארבל, שר פנים לשעבר וחכ עד לפני כשבוע, הודיע בהפתעה על פרישתו מהכנסת. לא עברו שעתיים – ופורסם כי הוא עובר לנהל דירקטוריון של חברת נדלן של אחד הטייקונים החזקים במשק. הבעיה בדלתות מסתובבות היא לא רק החשש מכך שהמעבר המסתמן ישפיע על קבלת החלטות ויוביל לטובה קונקרטית רגע לפני המעבר למגזר הפרטי, אלא עצם הערך שבעלי ההון מקבלים: קשרים, גישה, היכרות עמוקה עם המערכת ויכולת לפתוח דלתות שלא פתוחות לאזרח או לעסק רגיל. העובדה שלחכים אין תקופת צינון בניגוד לבכירים אחרים במגזר הציבורי מאפשרת להם לנהל את המום עוד מכיסא הכנסת, ופוגעת קשות באמון הציבור שההחלטות מתקבלות משיקולים ענייניים בלבד.