עמידה בפקקים, אוטובוסים עמוסים ומאחרים, ביטולים ועיכובים בתנועת הרכבות – אנחנו חיים במציאות תחבורתית מתסכלת שגובה מאיתנו זמן, כסף וגם לא מעט עצבים. אבל אחרי שורת מאבקים, הגענו ללא מעט הישגים עבור הציבור, ולא נעצור עד שהתחבורה הציבורית תשתפר משמעותית – כי זו הדרך היחידה לנצח את הפקקים.
***
הידעתם ש-80% מהנוסעים בתחב״צ נוסעים באוטובוסים? מי שמפעיל אותם הן חברות פרטיות שמקבלות מהמדינה מיליארדים לסבסוד הפעילות – אבל השיטה מעוותת: החברות האלה מקבלות תשלום לפי קילומטר ולא לפי רמת השירות. במקום לעודד עמידה בזמנים ואיסוף נוסעים, מתגמלים אותן על מקסום רווחים על חשבון הציבור.
ומה עם תשתיות? סלילה והשקת נת״צים, אכיפה והסדרי עדיפות – אלה כמעט ולא קיימים. מטרופולין ת"א, שהוא המשמעותי ביותר בארץ, ובו עובר הציר המרכזי של רכבת ישראל – נותר תקוע שנים מאחור. צוואר הבקבוק באיילון חונק את הרכבות כבר שנים – הקיבולת נמוכה, הפרויקטים מתעכבים, והציבור ממשיך להידחס לשתי רכבות בשעה בין המטרופולינים.
אבל לא ויתרנו ולא נוותר. אנחנו ממשיכים כל העת לעבוד כדי לשפר את שירותי התחבורה הציבורית בארץ. מה כבר עשינו, ומה עוד נדרש?
פעלנו לשינוי מודל התשלום: דחפנו לשינוי שיטת התגמול של חברות האוטובוסים, כך שחלק מהכנסתן יהיה תלוי בכמות הנוסעים שהן מסיעות בפועל. פחות נוסעים – פחות כסף.
קידמנו תוכניות התייעלות: פעלנו כדי להפוך את קווי האוטובוסים ליעילים יותר.
פעלנו לחיזוק הפן המקצועי: קידמנו עצמאות לרשות לתחבורה ציבורית כדי שתקבל החלטות מקצועיות ולא פוליטיות. במקביל, דחפנו (ועדיין דוחפים) להקמת רשויות מטרופוליניות עצמאיות עם סמכויות ותקציב לניהול התחבורה ברמה אזורית.
שדרוג התחבורה הציבורית הכרחי לחיים נורמליים במדינה צפופה. ביום התחבורה הציבורית הבינלאומי אנחנו שוב קוראים – אין מקום לא לפשרות ולא לתירוצים, אלא לפתרון אמיתי שיחזיר את האמון שלנו במערכת וייתן לישראלים אלטרנטיבה אמיתית לרכב הפרטי.
