תאגידי הענק המזהמים מצאו דרך מלוכלכת להרוויח על חשבון הציבור: הם יתרמו לרשויות מקומיות בשלל תחומים, יקבלו מהמדינה החזר של 23% על התרומה מכיוון שהיא מוכרת לצורך זיכוי מס, "יקנו לעצמם" תדמית טובה ונקיה, והכי חשוב – יזכו ל"קשר שתיקה" ולנאמנות הרשות המקומית שזקוקה לכסף. רק בעיה אחת היתה להם בדרך: חובת דיווח ושקיפות החלה על התרומות האלו, וגם לזה הם מצאו "פתרון".
השבוע פורסמה בשקוף – גוף התקשורת של הציבור במסגרת פרויקט משותף שלנו, כתבה שממחישה את הבעיה הזו, שחוזרת על עצמה במקומות רבים בארץ. עיריית חיפה אינה מקבלת ישירות תרומות ממפעלים מזהמים, כך עולה ממענה שלהם לבקשת חופש מידע שהגשנו. אבל הקרן לחיפה, שבמשך שנים עמד בראשה ראש העיר לשעבר, קיבלה גם קיבלה.
"האחים עופר והחברות הקשורות אליהם, תרמו כ-21 מיליון שקלים; חברות מזהמות ומהתעשייה הפוסילית והפטרוכימית (נשר, בז"ן, סונול, פז נפט, חברת חשמל, כתר פלסטיק) וחברות הספנות תרמו כארבעה מיליון שקלים; משרדי עורכי דין, חברות קבלן, חברות אחזקות נכסים, אנשי עסקים ופילנתרופים (כגון נוחי דנקנר, מועדון העסקים הישראלי, אהרון פוגל, אורי דורי, עופר לזובסקי) תרמו ביחד עשרות מיליונים".
אז איך הם "פותרים" את בעיית השקיפות? במקום לתרום ישירות לרשות המקומית, שחייבת לדווח על התרומות שמקבלת באתר הרשות, הם תורמים ל"קרן לעיר" שפועלת לגייס תרומות לטובת תושבי הרשות. במקרה של חיפה כמו ברשויות נוספות, ראש העיר שימש במשך שנים כיו"ר הקרן, שהיא הלכה למעשה "זרוע" של הרשות לגיוס תרומות. ככה על הרשות לא חלה חובת דיווח, שמות התורמים לא מתנוססים באתר האינטרנט שלה, והמעקב אחרי "נתיב הכסף", הופך להיות יותר מסובך.
פנינו למנכ"ל משרד הפנים בבקשה לחייב בחקיקה שקיפות של תרומות לרשויות מקומיות באופן נגיש לכלל הציבור – לא ייתכן שבמסווה של "אחריות תאגידית", החברות המזהמות יחזיקו את הרשויות המקומיות כ"בנות ערובה" כדי לקדם את האינטרסים שלהן.
רוצה לוודא ששומרים על האוויר שלך נקי מאינטרסים? הצטרף.י אלינו https://lnkd.in/en_PNYsf
#הוןשלטוןמקומי
